אפליית שכר מגדרית – שכר שווה לנשים

אפליית שכר מגדרית - שכר שווה לנשים

תוכן עניינים

1. מבוא 2
2. סקירת ספרות 4
2.1. עקרון השוויון ואיסור אפליה 4
2.2. אפליית מיעוטים 6
2.3. הזכות לעבוד 8
2.4. אפליית שכר לנשים 11
2.5. חקיקה ותפיסת בית המשפט את אפליית השכר 14
3. דיון ומסקנות 18
4. ביבליוגרפיה 20

1. מבוא
העבודה נחשבת לזירת ההתרחשות ככל הנראה המרכזית ביותר בחייו של הפרט והיא גם מהווה יסוד מארגן בשגרת יומו. מעבר למשמעות הכלכלית של העבודה הקשורה למשמעויות של ההשתכרות עצמה, הרי שהפרט מבלה בעבודה שעות ארוכות, לומד מיומנויות מקצועיות ובין אישיות, קושר קשרים חברתיים במסגרת העבודה, מממש את מטרותיו האישיות וחווה תחושת שייכות לקהילה שבה הוא חי. על כן, הזכות לעבוד ולהתפרנס בכבוד נחשבת במידה רבה לאחת מזכויות האדם הבסיסיות. כאשר הפרט אינו עובד, או שבמקרים אחרים אף מועסק בתנאים לא שוויוניים או בתנאי ניצול, הרי שלא רק חוסנו הכלכלי נפגע, אלא גם כבודו כאדם.
אפליה תעסוקתית היא לא רק תופעה האופיינת לשוק העבודה הישראלי, אלא למעשה מדובר בתופעה עולמית . הזכות לשוויון מוכרת כזכות יסוד בכל חברה דמוקרטית, הן בעולם והן במדינת ישראל. השוויון נתפס כבסיס לכל זכויות היסוד ולשאר הערכים שביסוד הדמוקרטיה. מדינות רבות מעגנות במפורש את הזכות לשוויון במסגרת החוקה, בין כזכות חיובית )שהמדינה נדרשת לפעול על-מנת לקדמה( ובין כזכות שלילית, דהיינו באמצעות איסור להפלות.
לאפליה באופן כללי יש השפעה על תעסוקת הפרטים בחברה. פרטים אשר מופלים מסיבה כלשהי עלולים למצוא את עצמם נפגעים בשוק התעסוקה. באופן יותר ממוקד ניתן אף לראות, כי פרטים אשר משתייכים לקבוצות חברתיות או לכאלו הנחשבות לסטיגמטיות, סובלות גם מאפליה במגוון רחב של תחומי חיים . על מנת שניתן יהיה להתמודד עם האפליה התעסוקתית, חוקקו מדינות רבות חוקים האוסרים על אפליה תוך שהם מגינים על שוויון ההזדמנויות של הקבוצות המופלות. בישראל הוכר עקרון השוויון עוד במגילת העצמאות. למרות ששוויון אינו מוגדר במפורש בחוקי היסוד בישראל, הגישה המקובלת בפסיקה ובספרות המשפטית הישראלית היא זו הרואה בזכות לשוויון בתעסוקה, כזכות חוקתית הנגזרת מחוק זה. מלבד חוק היסוד יש בישראל חקיקה ענפה שתכליתה מניעת אפליה, ובמיוחד חקיקה האוסרת על אפליה תעסוקתית. אחד התחומים שבהם ניתן עדיין להצביע על אפליה בתחום התעסוקה, הוא בסוגיית השכר וההבדל המגדרי.
הדיון הציבורי בכל הנוגע לפערי שכר בין גברים לבין נשים בישראל הוא דיון מצומצם וגם אם קיים הוא אינו מוביל לשוויון. פערי השכר המגדריים מתבססים בעיקר על אפליה מבנית והם אינם נחשבים לתופעה נקודתית. למעשה, פערי השכר מהווים אפליה גרידא, כלומר כזו אשר נובעת ממגוון רחב של גורמים, בין היתר חלוקת העבודה המגדרית בבית וההשפעה שלה על מיקומן של נשים בשוק העבודה עצמו, דעות קדומות של מעסיקים באשר ליכולות של נשים לבצע את העבודה לא פחות טוב מאשר הגברים, נורמות תעסוקתיות אשר מקבעות את האי-שוויון המגדרי וכוח מיקוח נמוך של נשים מול מעסיקים והרצון של רבות מהן לשמור על ביטחון תעסוקתי על פני שכר גבוה יותר.
המחוקק הישראלי דן לא אחת בסוגיית אפליית השכר בין גברים לנשים. פסק הדין בפרשת גורן למשל, נחשב לאחד מפסקי הדין החשובים ביותר עבור הטיפול באפליית שכר, בעיקר כאשר גברים ונשים מבצעים את אותה העבודה בדיוק. אפליה בשכר קיימת גם בין מגזרים שונים כמו בין המגזר היהודי למגזר הערבי והדרוזי. מכאן עולה השאלה, האם לאור חקיקת המגן ותפיסת בית המשפט, עדיין מתקיימת אפליית שכר מגדרי בשוק הישראלי, וכך גם עבור נשים מהמגזר הדרוזי?