הפולמוס הסמוי שקיים במקרא כנגד חיות מיתיות: הנחש והתנינים הגדולים

תוכן עניינים
מבוא 2
המיתוס 3
מיתוס במקרא 5
חיות מיתיות במקרא והפולמוס הסמוי כנגדן 7
הפולמוס הסמוי כנגד חיות מיתיות במקרא 7
הפולמוס הסמוי כנגד הנחש 8
הפולמוס הסמוי כנגד התנינים הגדולים 13
סיכום 16
ביבליוגרפיה 17

מבוא
עבודה זו תעסוק בפולמוס הסמוי אשר קיים במקרא כנגד חיות מיתיות: הנחש והתנינים הגדולים.
ההתייחסות למושג המיתוס עבר שינוי עצום בתקופה המודרנית, כאשר בעבר התייחסו למיתוס כמתאר מציאות היסטורית אמתית, ואילו כיום מרבים לדבר על הנתק בין שני המישורים: המיתי וההיסטורי.
בשנים האחרונות תחום המחקר עוסק במציאת מקום מרכזי ומכובד יותר למיתוס, כאשר ההנחה הרווחת היא כי מיתוס איננו נחות מהמדע וכי אין להציבו כנגד המדע. בנוסף לכך, המיתוס איננו זקוק לפרשנות פילוסופית- אלגורית כדי לקבל תוקף קוגניטיבי.
עיקר טענתם של חוקרי המיתוסים עצמם, וחוקרי מושג המיתוס, היא שמשמעותו ועוצמתו של סיפור מיתי לא תלויות במידת האמת ההיסטורית שבו. גישה זו גורסת כי אין לבחון סיפור מיתי המהווה יסוד מכונן לתרבות כלשהי על פי פרמטרים היסטוריים. מיתוסים רבים שאין להם בסיס עובדתי כלל בעלי תפקיד תרבותי-חינוכי חשוב, גם אם ברור שלא היו ולא נבראו.
הפוזיטיביסט היהודי-צרפתי לוי-בריל, טען כי המיתוס משתייך לתחום המחשבה הפרימיטיבית, שחוק ההיגיון אינו חל עליה, כיוון שמודרכת היא על- ידי הרגשות בלבד. בניגוד לטענתו של לוי- בריל, האנתרופולוג קלוד לוי שטראוס גרס כי רוחו של האדם היא יחידה בכל אתר ואתר, וכי ההיגיון תופס בתרבות "פרימיטיבית", באותה מידה כמו בתרבות המודרנית, לרבות החשיבה הדיסקורסיבית. קרקע גידולו של עולם המיתוס היתה המורשת האלילית העתיקה, כאשר סיפורים רבים נשאו יסודות מיתיים שעסקו באלים, בבני אלים ובאלים למחצה, מעשי גבורותיהם ותולדותיהם בקרב בני האדם.
עבודה זו הינה עבודה עיונית אשר מבוססת על כתבי עת מדעיים וספרים העוסקים בנושא. תחילה אגדיר את מושג המיתוס, לאחר מכן אתייחס אל שאלת המיתוס במקרא תוך התמקדות בפולמוס הסמוי כנגד הנחש ובפולמוס הסמוי כנגד התנינים הגדולים.