מבנה עבודה סמינריונית

בניגוד לעבודה תיאורטית, בעבודה אמפירית, הספרות הרלוונטית – כלומר התיאוריות, המודלים או הרעיונות הקיימים כיום בספרות – אינם עיקר העבודה. בעבודה אמפירית, הספרות הרלוונטית היא נקודת מוצא למחקר חדש, שאותו מציגה העבודה. כלומר, החלק הראשון בעבודה אמפירית הוא סקירת הספרות הרלוונטית, אך בעוד בעבודה תיאורטית, סקירת ספרות זו היא עיקר העבודה, בעבודה אמפירית זוהי נקודת ההתחלה בלבד. בהמשך, בעבודה אמפירית מנסים לקדם את הידע הקיים כיום בספרות בנושא מסוים, על ידי בדיקה אמפירית, שמתבצעת בעזרת איסוף נתונים המתבצע באופן ספציפי לצורך המחקר.

המבנה של עבודה סמינריונית אמפירית על פי רוב הוא אחיד וקבוע, כאשר החלק הראשון כולל את סקירת הספרות, שהיא הרקע התיאורטי למחקר. בדרך כלל בסיומו של הרקע התיאורטי, מוצגות שאלות או השערות המחקר שאותן בודקים בעבודה זו, המתבססות על הרקע התיאורטי שהוצג. החלק השני בעבודה אמפירית הוא שיטת המחקר, כאשר בחלק זה מתארים בפירוט מהי אוכלוסיית המחקר, מהם כלי המחקר ששימשו לאיסוף הנתונים, ומהי הדרך המדויקת שבה נבחנו השערות או שאלות המחקר. לאחר מכן מוצגים הממצאים שהן התוצאות עצמן, ואחריהם דיון שכולל פרשנות של התוצאות, סיכום ומסקנות. 

קיימים שני סוגים מרכזיים של עבודות אמפיריות: עבודה איכותנית ועבודה כמותית.