עבודה סמינריונית לדוגמא להורדה בחינם

תפיסות אימהות צעירות לגבי עבודת הבית והטיפול בילדים

תוכן עניינים

מבוא לדוגמה …2

סקירת ספרות לדוגמה …3

> ההבניה התרבותית והחברתית של מגדר …3

> מהי עבודה שקופה …5

> ההיבט המגדרי בחברה ניו-ליבראלית הקפיטליסטית …7

פרק מתודולוגיה לדוגמה …8

> אוכלוסיית המחקר …9

> הליך המחקר …10

> ניתוח הנתונים …10

פרק ממצאים לדוגמה …11

פרק דיון ומסקנות לדוגמה …20

ביבליוגרפיה …23

מבוא

מזה עידנים ובאופן חוצה תרבויות, תחזוקת משק הבית והטיפול בילדים נחשבו לתפקידן של נשים (Lorenzo-Blanco et al., 2012). בחברה המודרנית קפיטליסטית התמסדה הבחנה בין פעילות שמזוהה ומוגדרת בחברה ובתרבות כעבודה "יצרנית" עליה מקבלים שכר לבין עבודה של נשים ואימהות בבית, עבודה שקופה אשר מוגדרת כ"לא עבודה", ושעליה הן לא מקבלות שכר (ברייר-גארב, 2020). הפרדה זו מובילה למדיניות המנציחה אי-שוויון מגדרי בעולם העבודה (קפלן ואחרים, 2020).
האוכלוסיה המושפעת במידה רבה ביותר מן ההבחנה הזו היא זו שח אמהות לילדים צעירים, אשר דורשים מידה רבה יותר של עבודת טיפול. מטרת עבודה זו היא לבחון את תפיסותיהן של אמהות צעירות את העבודה השקופה. על כן שאלת המחקר הינה: מה הן תפיסותיהן של אמהות צעירות את העבודה השקופה במרחב הביתי? לשם מענה לשאלה זו, המחקר מתבסס על ראיונות עם אמהות צעירות המשולבות בשוק העבודה. הראיונות תומללו ונותחו בשיטת הניתוח הנושאי.
למחקר זה חשיבות רבה מבחינה תיאורטית משום שהוא מקיים דיון בין התאוריות הפמיניסטיות לבין קולן של הנשים בשטח. מבחינה מעשית מחקר זה יכול לסייע לארגונים החפצים בכך להבין טוב יותר את צרכיהן של אמהות עובדות.

סקירת ספרות

ההבניה התרבותית והחברתית של מגדר

תפקידן של נשים בחברה נידון מזה עידנים בחברות השונות. מחקרים גילו כי חלוקת התפקידים מושפעת בין השאר, משיטות חקלאיות מסורתיות אשר סייעו לגבש עמדות בנוגע לזכויות נשים הבאות לידי ביטוי באפשרות לפרנס, לקיחת חלק בפעילויות פוליטיות וכן ביוזמות שונות. לפיכך, ניתן לומר כי, בתרבויות שונות ישנן תפיסות ואמונות כי לנשים אין זכויות שוות בתפקידי המגדר (Alesina, Giuliano & Nunn, 2013). בדומה לכך, ברקוביץ' (1996), מביאה במאמרה כי ההבניה התרבותית הרווחת הינה כי עבודת משק הבית וגידול הילדים הם נחלתן של הנשים ועליהם הן לא מקבלות שכר. הבניה זו החלה במעבר לייצור תעשייתי בעקבות המהפכה התעשייתית במחצית המאה השמונה עשרה. לפני המהפכה, הבית היה מקור של ייצור וצריכה של משק הבית, וכל בני המשפחה לקחו חלק בכלכלת הבית. המעבר לשיטת הייצור התעשייתית גרם להפרדה בין המרחב "הפרטי" לבין המרחב "הציבורי".
המרחב הפרטי היה "ממלכתן" של הנשים, מכיוון שעבודת משק הבית התקיימה בתוך מרחב זה. עבודתן לא זכתה לתגמול כלכלי, אלא לתגמול מוסרי. עבודתן של הנשים במרחב הפרטי נבעה מתוך מניעים של רגש, תמיכה, אינטימיות ואלטרואיזם. לעומתו, המרחב הציבורי היה שייך לגברים וכלל את שוק העבודה והזירה הפוליטית. מצב זה הוביל לכך שעבודת משק הבית לא נחשבה לעבודה, ולכן אישה העוסקת במשק הבית נחשבה כ"לא יצרנית" על פי מפקד האוכלוסין. בעקבות כך, נוצר מצב של "מפרנסים" ושל "נתמכות". נוסף לכך, המצב אפשר לגברים רבים לבקש משכורת גבוהה יותר על מנת לפרנס את נשותיהם התלויות בהם (Lorenzo-Blanco et al., 2012). היכולת לחיות ממשכורתו של הגבר נתפסה כסמל סטטוס יוקרתי של מעמד כלכלי בינוני- גבוה. לכן גם נשים שעבדו דיווחו על עצמן כעקרות בית על מנת לשמור על מעמדן החברתי, הכלכלי והתרבותי. הפרדה זו תרמה להבניה של היחסים ההיררכיים בין המינים והשיח הציבורי, והשפיעה על התנהגויות הפרט. זאת ועוד, הבניות תרבותיות אלה נטמעו בחברות השונות וביטויים שונים שלהם משפיעים על חיי האנושות כיום (ברקוביץ',1996).
בשנות השבעים של המאה העשרים, הדיון על עבודת משק הבית עלה מחדש לשיח הציבורי: ארגוני נשים פמיניסטיים מחו על הגדרת עבודת משק הבית ואי השוויון המגדרי. ארגוני הנשים רצו לטשטש את הגבולות בין המרחב "הציבורי" ל"פרטי", ולהפוך את עבודת משק הבית שעד אז הייתה "עבודה שקופה", לעבודה בשכר שתילקח בחשבון הלאומי. כתוצאה מכך נשים מחו נגד הדרך בה הוצגו ונתפסו בעקבות מפקדי האוכלוסין, המדינה מנגד, נטרלה את הביקורת והקימה מפקדים חלופיים לנשים שהוגדרו כעקרות בית. לעומת זאת, ברקוביץ' סבורה כי כבודה של האישה לא יוחזר באמצעות מחאות אלה, אלא להיפך, תחזק את התפיסה הסטראוטיפית כלפי עבודת נשים ותעניק כוח רב יותר למדינה ולנתונים שהיא מפרסמת במטרה לעצוב דעת קהל (ברקוביץ',1996).
"עקרות הבית בישראל מוגדרות כנשים נשואות שאינן עובדות מחוץ למשק ביתן. בהעדר שכר על עבודתן, הן נחשבות כמי שעבודתן אינה יצרנית וערכה אינו ידוע. אוכלוסייה זו מתאפיינת במצב סוציו-אקונומי נמוך: ב-2014 כמעט מחצית מהמשפחות של עקרות הבית בגיל העבודה היו מתחת לקו העוני וגם בגיל הפרישה רובן לא נחלצו ממנו" (אנדבלר והלר, 2017). מאז שנות ה-70, גדל שיעור הנשים בעולם אשר יוצאות לעבודה עקב מספר סיבות: העלייה ברמת ההשכלה של הנשים והעלייה בגיל הילודה והנישואין במשפחה. כמו כן, הצורך במימוש הפוטנציאל האישי ותפיסת העבודה כתרבות וכסמל סטטוס למימוש עצמי עלה. כיום, התרבות הכלכלית, היא תרבות של צריכה, ולכן יש צורך בשני מפרנסים במשפחה. ההצטרפות של נשים למעגל העבודה ערערה את חלוקת העבודה המסורתית. אך התפיסה הרווחת כיום היא שתפקיד משק הבית וגידול הילדים, נשאר העול של האישה ומקום העבודה בקרב הנשים הוא משני (שטייר,2005).
שטייר (2005), מציינת מספר גישות סוציולוגיות לגבי "המשפחה המשלבת". הגישה הראשונה היא "גישת התחומים הנפרדים", לפיה לכל מגדר יש את התפקיד שלו. בנוסף, היא מציגה תפיסת עולם כלכלית ששמה דגש על היתרון הכלכלי של כל אחד מבני הזוג, הגישה טוענת שלנשים יש יתרון יחסי בגידול הילדים ולגבר יש יתרון בהשגת עבודה ומקסום הרווח. שמירה על העיסוק של כל אחד מההורים בתחום אחר בגידול ופרנסת המשפחה, תיוצר משפחה הומוגנית והרמונית. הגישה השנייה היא "גישת התחומים אינם נפרדים", המתבססת על הגישה הביקורתית של המרקסיזם והפמיניזם. לפי גישה זו, הקשר בין עבודה למשפחה אינו הרמוני ושוויוני עבודת הנשים בבית אינה מתוגמלת בשכר והן תלויות בגברים. יתר על כן, כשנשים עובדות הן נאלצות לחזור הביתה ולהמשיך לעבוד ולטפל בילדים ובבית עקב הסדר המגדרי. אפוא, נשים עובדות רוב חייהן בעבודות זמניות או חלקיות לטובת טיפול בילדים ובמשפחה. הגישה השלישית מסמלת את כיוון המחקר כיום והיא "גישת מהלך החיים"- המבוססת על ההבנה שחייהם של נשים וגברים מושפעים ממיקומם בשוק העבודה ומחלוקת התפקידים ביניהם כאשר הם חולקים במשותף את מטלות משק הבית והורות. הטענה היא שההורות משפיעה יותר על האימהות מאשר על האבות. גברים משלבים בהצלחה עבודה ומשפחה ונשים מתקשות בשילוב בין השניים.

מהי עבודה שקופה

המושג "עבודה שקופה" או עבודה בלתי נראית מתייחס לעבודת הבית הנעשית במרחב הפרטי ללא תשלום ומתייחסת לעבודת משק הבית. "עבודות שקופות" הוא מושג שנוצר ופותח כחלק מהמחקר הפמיניסטי על דפוסים ומאפיינים מגדריים של עבודה. מכיוון שעבודת הבית נעשתה ונעשית בעיקר על ידי נשים, נקודת המוצא של דיון זה היא ההבנה כי בחברה המודרנית קפיטליסטית התמסדה הבחנה בין פעילות שמזוהה ומוגדרת בחברה ובתרבות כ"עבודה" -אשר מתבצעת בשוק הבודה הפורמאלי ועליה מקבלים שכר לבין עבודה של נשים ואימהות בבית אשר מוגדרות כ"לא עבודה" שעליהן הן לא מקבלות שכר (ברייר-גארב, 2020). שוק העבודה הפורמאלי מוגדר במושגים של שכלתנות ושל יעילות כלכלית ומזוהה בקשר ישיר עם גברים וגבריות. לעומת זאת, נמצא שעבודת הבית ועבודת הטיפול שנשים מבצעות משפיעות בקשר ישיר על בחירת המקצוע שלהן ועבודתן. הפרדה זו גורמת ליצירת "מקצעות נשיים" דבר אשר פוגע בשכר ובמעמד של הנשים העובדות. כאשר קיימת הפרדה מוסדית וחברתית נוצרת חלוקת עבודה מגדרית במשפחה אשר מסבירה את האי השוויון המגדרי ועקב כך עבודת משק הבית נשארת שקופה (קפלן ואחרים, 2020).
ניתן לחלק את עבודת משק הבית השקופה לשני חלקים עיקריים: הראשון הוא "עבודות הטיפול בבית"- שכולל בתוכו את הטיפול הפיזי והרגשי בבני המשפחה. השני הוא "אתיקה בטיפול" – שמתייחס לאפיון של נשים בהקשר של חשיבה מוסרית, דאגה לאחרים ונתינה. כלומר, חלק מהתפקידים של אישה הם להכיל, להקשיב ולטפל מבחינה פיזית ורגשית באחרים (ברייר-גארב, 2020). לחלוקה בין העבודות יש ממד נוסף: "עבודות הבית" מצטיירות בעיני הנשים כעבודות שגרתיות החוזרות על עצמן ונחשבות משעממות ורוטיניות, ו"עבודות הטיפול" מייצגות עבור הנשים את האידיאל ה"אמא הטובה". פעולות אלו נחשבות מהנות ומחזקות את הקשר בין האימהות לילדיהם ללא צורך בתגמול. מלבד זאת קיימת גם המחויבות האישית של האם- "אידיאל העובדת הטובה" לפיו על האם לדאוג להשכלה ולהישגים הלימודיים של ילדיה, ולקידום יכולות ההשתלבות העתידית של שלהם (קפלן ואחרים, 2020).
פרייזר (2016), מתייחסת להולדה וגידול הילדים, למטלות הבישול, ניקיון, החזקת משק בית והטיפול בבני המשפחה כ"שעתוק חברתי" – פרייזר טוענת שהכלכלה לא תוכל להתקיים ללא גידול ילדים, עבודות בית, חינוך, טיפול רגשי ופעילויות נוספות, שכן הן מאפשרות ליצור דורות חדשים של עובדים ולשמר את כוחם של הקיימים וכן לתחזק קשרים חברתיים. דהיינו, שלעבודות הבית והטיפול שנשים עושות יש ערך גדול אך עבודת ה"שעתוק החברתי" נותרת ללא תגמול כלכלי והערכה. שקיפותה של עבודה ללא שכר מביאה לעיוות בעיצוב המדיניות הכלכלית, ומראה כי אי-מתן ערך כלכלי לעבודה שעושות נשים ללא שכר עומד בשורשי האי-שוויון המגדרי, גורם לפגמים ממשיים באופן שבו מגמות כלכליות מוערכות ונמדדות. למשל העובדה שנשים, פעמים רבות יותר מגברים, עובדות בשכר במשרה חלקית, סיבה אפשרית לכך היא עמידה בנטל העבודות השקופות, ולכן הן תלויות כלכלית בגברים. תלות זו נמשכת הן בשנים שבהן הן עובדות בשכר והן בשנים שלאחר פרישתן מעבודה בשכר, שכן הפנסיה שלהן קטנה משמעותית מזו של גברים. אף על פי כן, גם כיום עבודה ללא שכר עדיין זוכה להערכת חסר בסטטיסטיקות הלאומיות על כוח העבודה, במדידת התל“ג ובהכנסה הלאומית (חסון, מתוך מאמרה של ברייר-גארב, 2020).

ההיבט המגדרי בחברה ניו-ליבראלית הקפיטליסטית

לאחר מלחמת העולם השנייה, מדינות רבות בעולם דגלו במדיניות של מדינת רווחה, שנועדה לספק שירותים חברתיים נרחבים לתושבים ומנגד מעורבות רבה של המדינה בכלכלת השוק וההון המדיני. בעקבות חוסר היציבות וההתנגדות של בעלי ההון בשנות השבעים של המאה העשרים, נוצר שינוי במדיניות, באופן זה, מדינות רווחה רבות אימצו את המדיניות החברתית כלכלית הניו- ליבראלית. מדיניות זו מאופיינת בהיחלשות של הפוליטיקה הסוציאל-דמוקרטית, בהפרטה של גופים מדיניים לגופים ציבוריים ובגלובליזציה אשר מאופיינת בשוק חופשי שמשמש מנגנון לגורמי הרווחה המדיניים. הניו ליברליזם מעודד עצמאות ומימוש עצמי אך עם זאת, מדיניות זו סותרת את עצמה בכך שאין אחריות חברתית ומדינית כלפי מצבו האישי של הפרט (גוטוויין,2012; רגב -מסלם,2017).
תפיסת העולם הניו-ליבראלית העכשוויות עודדה נשים לצאת לשוק העבודה הפורמאלי ולהגשים את עצמן מחוץ לגבולות הבית. אומנם האימהות העובדות מצויות בפני שתי סתירות מתמשכות: לממש את אידיאל ה"עובדת הטובה" -להקדיש את זמנה ואת כוחה על מנת לפתח את עצמה בשוק התעסוקה ומנגד באותו הזמן למלא את תפקיד "האמא טובה" -שמקדישה את זמנה לגידול הילדים המתבסס על מוסריות אלטרנטיבית ואחריות אישית, דילמות אלו מתקשרות למעמד החברתי והכלכלי של הנשים (סבאח וקפלן, 2017). בעקבות כך, נוצר לנשים קונפליקט בין עבודה-למשפחה, הקונפליקט נובע כתוצא מדרישותיו של התפקיד בעבודה אשר מתנגשות עם דרישות התפקיד בתחום המשפחה כאם. ישנם שלושה ממדים של קונפליקט: קונפליקט המבוסס על זמן, קונפליקט המבוסס על מתח וקונפליקט המבוסס על התנהגות. בראשון, תפקיד המשפחה ותפקיד העבודה ”מתחרים" זה בזה על זמנה של האישה, וכך מילוי תפקיד אחד גורע ממילוי התפקיד האחר. בשני, האישה משקיעה מאמצים נפשיים ופיזיים רבים, כדי למלא את דרישות התפקידים השונים הסותרים לעתים אלו את אלו. בשלישי, נוצר קונפליקט בעקבות חוסר ההתאמה בין הציפיות מהאישה בתפקיד אחד, לבין ההתנהגות הנדרשת ממנה בתפקיד האחר (Greenhaus & Beutell, 1985).
מחקרים מראים כי מתקיים קשר בין בחירת האם בפיתוח קריירה ובין מצבה הסוציו-אקונומי, בהתאם לכך, נמצא במחקרם של סבאח וקפלן (2017), כי נשים אשר מגיעות מרקע סוציו אקונומי נמוך מעדיפות להשקיע בגידול ילדיהן ובחינוך ערכי מיטבי ובוחרות להישאר בבית עם הילדים או לעבוד בעבודות זמניות או בחצאי משרות, בכדי להעניק את הטיפול האולטימטיבי בעיניהן עבור ילדיהן. מאידך גיסא נשים משכבות אוכלוסייה סוציו אקונומית בינונית-גבוהה העדיפו להאציל סמכויות לאנשים בתשלום עבור ביצוע מטלות הטיפול היום יומיות גישה זו נקראת "אימהות מורחבת". מחקר זה מצא שככל שרמת ההשכלה של האימהות גבוהה יותר וההכנסה של האישה זהה להכנסות של הבעל, כך עולה השוויון המגדרי בין בני הזוג בחלוקת עבודות הבית והטיפול בילדים. זאת ועוד, השוויון המגדרי בין בני הזוג מושפע רבות מהחברה בה גדלו, באופן זה נורמות חלוקת מטלות הבית וגידול הילדים בעולם החרדי משקפת תמונת מצב שונה: הנשים במגזר החרדי שאינן עובדות מצויות רוב שעות היום בבית ומקדישות זמן רב לטיפול בצורכי בני המשפחה ותחזוקת הבית, לרוב הן אימהות למספר רב יותר של ילדים מאשר אישה במגזר החרדי אשר עובדת. עם זאת, ככל שיש יותר ילדים כך תרומת הבעל בגידול הילדים במשפחות חרדיות עולה. כלומר, מספר הילדים הקטנים משפיע על מעורבות הבעל בכל הקשור בטיפול המשפחה. אי לכך אישה שאינה מפרנסת נהנית מתמיכת הבעל בתחזוקת הבית יותר מאישה מפרנסת במגזר החרדי (קוליק,2014).

לאור המובא בסקירה זו, ההבניה התרבותית הרווחת הינה כי עבודת משק הבית וגידול הילדים הם נחלתן של הנשים ועליהם הן לא מקבלות שכר. סקירה זו מתארת את עבודתן הנוספת של אימהות בין כתלי הבית, כעבודה שאינה זוכה לתגמול כלכלי ולהערכה אלא להכרה מוסרית. הערכה זו נגזרת מתפיסות שונות אשר עיצבו את דעת הקהל לאורך שנים, תפיסות אלה מניחות כי עבודתן של הנשים במרחב הביתי נובעת מתוך מניעים של רגש, תמיכה, אינטימיות ואלטרואיזם. שקיפותה של עבודת הבית משפיעה רבות על עיצוב מדיניות המסייעת בהנצחת אי השוויון המגדרי. לפיכך, שאלת המחקר אשר הונחה בבסיסו של מחקר זה הינה כיצד אימהות צעירות תופסות את עבודתן השקופה במרחב הביתי.

מתודולוגיה

מחקר זה עוסק בשאלה כיצד אימהות צעירות תופסות את עבודתן השקופה במרחב הביתי. לפי הספרות ניתן לראות שלאורך השנים עבודת משק הבית מתבצעת לרוב על ידי נשים ללא תגמול כספי וזוהי מסורת שנמשכת ונשמרת עד היום. מחקר זה יחקור נשים מקבוצות ומעמדות שונים, בגילאים שונים וממצב משפחתי שונה (גרושה\נשואה). מחקר זה יבחן כעשר נשים ואת החוויות האישיות והסובייקטיביות שלהן כלפי עבודת משק הבית וגידול הילדים. נקודת המוצא היא שנשים הם אינן קטגוריה מגדרית הומוגנית אחידה, ולכן השערת המחקר היא שהתוצאות המחקר יהיו מגוונות ונרחבות.
המחקר הינו מחקר איכותני וכלי המחקר בו נעשה שימוש הינו ראיון חצי מובנה. הבחירה בכלי זה נבעה מן הרצון להביא את חוויותיהן הסובייקטיביות של הנשים מנקודת מבטן האישית וכן בעזרת סיפורים מחייהן. המחקר עוסק בתחושת האינדיבידואל האישית של האישה ועל כן דורש שימוש בכלי מחקר איכותיים המאפשרים עיסוק בחוויות אנושיות (בר-גל, 2005). המתודולוגיה במחקר נשענת על הרעיון כי, אין לנו יכולת לתפוס את הניסיון כפי שהוא מתרחש אלא רק את ביטוייו בדרך שבה אלה מתבטאים מתוך נקודת המבט הסובייקטיבית של אנשים שונים (שבתאי, 1999).

אוכלוסיית המחקר

משתתפות המחקר הינן תשע אימהות צעירות בטווח גילאים בין 25-45, אשר עובדות בשוק העבודה בהיקף של 75% משרה לפחות, והן אימהות לשני ילדים ומעלה בטווח גילאים שבין 0-14. הפרטים המזהים של משתתפות המחקר ישמרו בסודיות לפי כללי האתיקה המקובלים. כל השמות המוצגים הינם שמות בדויים.
מס'. שם (בדוי), גיל, מספר ילדים
1. שירן, 29, 2
2. דפנה, 39, 2
3. עופרי, 39, 3
4. אושרית, 43, 3
5. הילה, 40, 2
6. פנינה, 45, 4
7. עדי, 37, 3
8. נעמה, 26, 2
9. שני, 33, 3

מתוך תשובות קבוצת משתתפות המחקר ניתן להבין כיצד אימהות צעירות למספר ילדים בעידן הניאו ליבראלי בישראל תופסות וחוות את מטלות "המשמרת השנייה" (כביסות, בישולים, ניקיון, גידול ילדים ועוד), תוך כדי שהן עובדות בשוק העבודה הפורמאלי.

הליך המחקר

במהלך הראיונות היה רצון לספק לכל אחת מהמרואיינות מרחב בטוח ונעים ככל האפשר, כאשר במידה והורגשה סלידה או התנגדות כלשהי מצדה של אחת המרואיינות הריאיון הופסק. המחקר התבצע באמצעות ראיונות פתוחים למחצה. השאלות ברובן היו ישירות וברורות אך יחד עם זאת, אפשרו מקום להרחבה מציידן של המרואיינות. הרחבה של מרואיינת בנוגע לנושא מסוים אפשרה מרחב להבנה רחבה ומעמיקה יותר של אותה המרואיינת.

ניתוח הנתונים

הראיונות במחקר נותחו בשיטת ה"ניתוח הנושאי". שיטה זו מתייחסת למילים ולתיאורים של המשתתפים במחקר באופן אשר משקף את הרגשותיהם, את מחשבותיהם, את אמונותיהם ואת הידע שלהם. בנוסף הניתוח הנושאי מהווה סוג של "חלון" לאופן שבו הם תופסים את המציאות שבה הם נדרשים לפעול (שקדי, 2003). הניתוח עצמו נערך על בסיס שלושה שלבים מרכזיים:
1. שלב ראשון – הניתוח התרחש בו-זמנית תוך כדי איסוף הנתונים ואחריו. כבר בשלב איסוף הנתונים קיימת אינטראקציה בלתי פוסקת בין איסוף הנתונים לבין הניתוח שלהם.
2. שלב שני – קריאת כלל החומרים שנאספו. המטרה המרכזית של קריאת החומר היא הכנת הקרקע לניתוח הרשמי שמגיע מיד לאחר מכן. מדובר למעשה בקריאה מקיפה ואנאליטית של החומרים. קריאת החומרים מאפשרת גם לקבל תמונה כוללנית כמו גם תחושת שלמות של הנתונים עוד בטרם מפרידים אותם ליחידות בתהליך הניתוח הפורמאלי, ניתוח של מילים וקטעי טקסט אשר מאפשרים בין היתר גם לזהות דפוסים כלליים ולערוך השוואה בין טקסטים.
3. שלב שלישי – חלוקה לקטגוריות. שלב זה כולל את תהליך הצירוף לקבוצות של קטעי נתונים הנראים שייכים לאותה תופעה (תחת התמות שנקבעו בשלב הקודם). שלב זה הוא לב ליבו של תהליך ניתוח הטקסט במחקר האיכותני. תהליך זה מבוסס על מיון, כלומר הפרדה והבחנה בתוך רצף הנתונים שנתקבלו, כל זאת על מנת שניתן יהיה להגיע לאתר את המשמעות של הנתונים.

ממצאים

מתוך הראיונות, עלו 7 תמות מרכזיות אשר מתארות את תפיסת אימהות צעירות את עבודתן השקופה במרחב הביתי: 1) תיאור תפיסת השגרה; 2) סיוע בגורמים אחרים במשימות היומיומיות; 3) משימות וסיוע של בן הזוג; 4) תפיסת המטלות בבית; 5) תפיסת ההבדל את העבודה בחוץ לעבודה בבית; 6) התפיסה לגבי שוויון וחלוקת תפקידים; 7) אימהות כגורם לוויתור על קריירה.

תיאור תפיסת השגרה

המטלות והמשימות בשגרה הן רבות, מדובר בהתעסקות בבית, טיפול בילדים ועוד מגוון רחב של משימות לצד הצורך לצאת לעבוד מחוץ לבית, כאשר כלל המשימות ממתינות לאחר שחוזרים מהעבודה. כך למשל דפנה (ריאיון מס' 2) טוענת, כי השגרה שלה עמוסה מאוד ובעיקר מעייפת:
"זה באמת נקודה רגישה את נוגעת פה, עייפות זה הדבר הכי קשה אני כל הזמן אומרת שברגע שאני אתחיל לישון יותר אז אולי גם המוח שלי יתפקד יותר ואני אהיה יותר מרוכזת ויעילה בזמנים".

בדומה לדפנה, גם עופרי (ריאיון מס' 3) טוענת, כי העובדה שהיא אם חד הורית גורמת לשגרה שלה להיות עמוסה ומורכבת:
"אני בעצם קמה מוקדם מאוד סביבות 5:30- 6:00, קמה שותה קפה וכבר מתארגנת, אם נשאר כביסה מסדרת אותה מעבירה סמרטוט. תוך כדי אני מארגנת את האוכל של הילדים למסגרות לפני שאני מעירה אותם. אני מעירה את הילדים בסביבות 7:00 ואז ארוחת בוקר בדר"כ קורנפלקס או איזה סנדויץ". ואז לוקחת או להסעה או לגן, מגיע לעבודה בסביבות 8-8:30. אני מסיימת את העבודה לרוב ב15:30 אבל יש לי גם פעמיים בשבוע עד 17. אם אני מסיימת ב15:30 אני מספיקה להביא את הילדים מהגן ומהצהרון של הילדה […] כל ערב שהם איתי אנחנו תמיד נאכל ארוחת ערב ביחד לא משו מסובך חביתות, ירקות גבינות. ותוך כדי מנסה להכניס את הכביסות, כלים ולנקות את הבית".

אושרית (ריאיון מס' 4) טוענת, כי השגרה שלה היא לא שגרה רגילה:
"שגרת היומיום שלי למעשה לא שיגרה של בן אדם נורמלי, אני אוהבת להעיד על עצמי שאני עובדת כמו 10 אנשים. אני מתחילה את היום בשש וחצי בבוקר וזה החלק הכי קשה ביום… אני משתדלת לישון בין 7-8 שעות בלילה. בעבר היית ישנה ממש מאוחר והבנתי שזה עושה לי רע לגוף כי ככל שיש לך פחות שינה הגוף עייף ומותש, אז אני חייבת זמן שינה אז אני משתדלת לעלות למיטה ב10ולא ב-12 כמו שהייתי…".

לסיכום ניתן לראות, כי תפיסת השיגרה של המשתתפות במחקר מעידה על לוח זמנים עמוס מאוד, קימה מוקדמת מסיום היום בשעה מאוחרת. המשתתפות מתארות מטלות רבות ושגרה שהיא עמוסה ביותר אולם כולן מציינות כי הן עושות את המיטב למרות העומס הרב ומצליחות גם לשלב את העבודה מחוץ לבית.

סיוע בגורמים אחרים במשימות היומיומיות

לאור המשימות הרבות, נדרש לעיתים סיוע על מנת להצליח לשלב בין העבודה בחוץ לבין העבודה הרבה בבית. כך למשל דפנה (ריאיון מס' 2) מתארת, כי היא נדרשת לסיוע עם הילדים מכיוון שהיא במשרה תובענית ועמוסה:
"יש הרבה ימים שאני לא מגיעה לאסוף את הבנות מהגן או לא נמצאת איתם בערב בהרדמות וזה לא פשוט למצוא סידור, ויוצא שהרבה דברים נופלים על הבן זוג ועל ההורים של בעלי שגרים בסמיכות אלינו, עוזרים הרבה מאוד".
"…הם עוזרים המון, לפחות פעם בשבוע עם הבנות אצלנו לכל אחר הצהריים ואפילו שהבנות נשארות לישון אצלם לפעמים, זה כיף גדול"

דפנה (ריאיון מס' 2) כי הם עושים שימוש במנקה על מנת להקל על העומס:
"בדיוק בחודש של שינוי משמעותי- החלטנו לקחת את המנקה שלנו שהייתה מגיע אלינו אחת לחודש שתבוא אלינו פעם בשבוע. הבנתי שאני עובדת המון שעות וגם בעלי יוצא מוקדם בבוקר לעבודה והגענו למסקנה שמנקה פעם בחודש זה סתם לכיף וזה לא באמת זה עוזר. והבאנו שאנחנו לא מצליחים להגיע לזמן לנקות את הבית בצורה יסודית אז החלטנו שהמנקה שלנו שאנחנו מרוצים מימנה תגיע פעם בשבוע וזה יהיה יעיל. נכון, זה הוצאה כלכלית ממש גדולה זה כאילו יוצא כמעט אלף שקל בחודש, אבל אנחנו לא מנקים א הבית, אנחנו ממש רק עושים כלים כאילו עכשיו בחודש האחרון מאוד נהנו".

עופרי (ריאיון מס' 3) טוענת, כי לאור הקושי לעיתים לשלב בין עבודה לבית היא מסתייעת בהורים או בבייביסיטר:
"אם אני לא מספיקה אני נעזרת בהורים שלי שגרים כ-20 דקות מימני והם לוקחים את הילדים ומבלים איתם את אחה"צ. ואם יוצא לי ימים שאני ממש מסיימת מאוחר עקב כמה פרויקטים שלי, אני נעזרת בשירותים של בייביסיטר […]… אחותי וגיסי גם גרים במושב במרחק של 7 דקות הליכה והיא גם עם ילדים קטנים אז נפגשים ביחד ומשחקים. ופעם ארוחות ערב אצלי ופעם אצלה. וגם יש לי חברה קרובה במושב שהילדים שלה כבר גדולים אז היא גם ממש עוזרת לי".

אושרית (ריאיון מס' 4) נעזרת בבני משפחה:
"הילדים שלי נמצאים כל יום אצל חמותי אחרי הבית ספר כאילו אם לא הייתי צריכה כל הזמן למצוא סידור., אז ממש מקל עליי אני אוספת אותם מחומתי ואז אני אז אוספת את הילדה הקטנה מהצהרון. ואם אנחנו יוצאים חמותי או אחיינית שלי מגיע עלינו לבייביסיטר לילדים, זה מאוד עוזר ומקל עלי גם כלכלית".

בניגוד לאחרות, הילה (ריאיון מס' 5) טוענת כי היא כמעט ולא מקבלת סיוע מהמשפחה או מגרומים אחרים והיא ובעלה נדרשים לבצע את חלוקת התפקידים ביניהם:
"לרוב הם לא כל כך עוזרים, כאילו אמא שלי ואבא שלי עובדים במשרה מלאה לגמרי הם לא פנסיונרים. ומצד בעלי יש רק את אמא שלו שהיא גם עובדת אז היא לא תמיד יכולה לעזור.. בעיקר ארוחת שישי ונפגשים בשבת וזה. לפעמים לא באופן שוטף אמא שלי לוקחת את הבן הגדול שלי אחרי הגן אליה הביתה ואז היא מחזירה אותו אלינו בערב. אני לא אוהבת לבקש יותר מדי הם עוזרים מתי שהם פנויים וזה לגמרי בסדר בעיני. אני גם גדלתי בתור ילדה עצמאית וזה החינוך שלי מהבית".

לסיכום ניתן לראות, כי רוב האימהות מקבלות סיוע ועזרה במשימות, לרוב בני משפחה קרובים (הורים, אחרים/אחיות וכדומה). בנוסף, חלק מהן גם מקבלות סיוע נוסף בין אם בהעסקת בייביסיטר או מנקה על מנת להפחית את העומס. אלו שאינן מסתייעות בגורמים נוספים, לא עושות זאת מבחירה אלא מתוך אילוץ (בני משפחה עסוקים, אין מספיק כסף להעסיק מנקה או בייביסיטר).

משימות וסיוע של בן הזוג

סיוע מגורמים נוספים מבחוץ אבל חלק ניכר מהסיוע מגיע גם מבן הזוג. כך למשל דפנה (ריאיון מס' 2) טוענת, שהיא מקבלת סיוע מבן הזוג באופן קבוע:
"אני אגיד שיש לי את הבן זוג הכי הכי מדהים בעולם אנחנו ממש מתחלקים בעבודות הבית ועם הבנות. במיוחד עם העבודה שלי שיש את האירועים ומגיעה לפעמים מאוד מאוחר. אני היחידה כמו שאמרתי שהיא יודעת לזכור מתי הבנות צריכות תרופה, מה חסר לקנות בבית וכולי".

עופרי (ריאיון מס' 3) מסתייעת בגרוש מה שמאפשר לה לקבל קצת מנוחה אולם לגישתה זה לא מספיק:
"היתרון בלהיות גרושה אז יש את אבא שלהם שהוא לוקח אותם לוקח אותם בין פעם לפעמיים בשבוע והם ישנים אצלו וכל שבת שנייה -וזה הזמן שלי לעצמי… הייתי שמחה מאוד אם הוא היה יותר פעיל ומפתח נגיד יותר את הילדים או עושה איתם גם דברים מעבר לימי פעילות שלו".

הילה (ריאיון מס' 5) טוענת, כי בינה ובין בעלה יש שוויון במשימות ובחלקן היא מציינת שהוא גם טוב ממנה:
"החלוקה בגדול היא שווה בשווה הכל ממש הכל. שמעי הוא יותר טוב ממני ברוב הדברים בבית, הוא עושה את רוב הבישולים כי הוא יותר טוב בישולים".

נעמה (ריאיון מס' 8) טוענת, כי בעלה לא נמצא רוב הזמן אלא בעבודה, ולכן היא לא מקבלת ממנו עזרה:
"אני דיי לבד בעלי רוב שעות היום נמצא בעבודה לפעמים הוא בבית בבקרים אז אנחנו פותחים יחד את הבוקר…"

גם שני (ריאיון מס' 9) בדומה לנעמה נדרשת להתמודד עם כל המשימות בבית לבד כי בעלה יוצא מוקדם לעבודה:
"בעלי הוא עצמאי, הוא יוצא מהבית כל יום סביב השעה 4 וחצי בבוקר אז אני מתחילה איתם את היום"

לסיכום ניתן לראות, כי רוב האימהות מקבלות סיוע מבן הזוג, מלבד האימהות החד הוריות הנדרשות לקבל סיוע מבני משפחה אחרים. יחד עם זאת מהדברים עולה, כי אמנם ציינו כי בני הזוג מסייעים באופן ניכר, אולם חלקן מציינות כי היו רוצות לקבל סיוע גדול יותר ונדמה כי עיקר ההתחשבות היא מצדן כאשר הן מקבלות את העבודה שבן הזוג הוא זה שחוזר מאוחר הבייתה ורק אז מסייע.

תפיסת המטלות בבית

המטלות המרובות בבית ועם הילדים מצריכי השקה גבוהה של אנרגיה ותשומות של זמן. לגישתה של שירן (ריאיון מס' 1), המטלות שהיא נדרשת לבצע מהוות עבודה עבורה:
"…אני רואה את מטלות הבית והגידול של הילדים שלי כעבודה, כי זה כן מצריך זמן ואחריות ובאמת לא להוריד את הרגל מהגז…"

עופרי (ריאיון מס' 3) טוענת, כי היא מרגישה מחויבת לבצע את כל המטלות מתוך אחריות:
"…אני יודעת שאם אני לא אעשה את המטלות אף אחד לא יעשה אותם, אז זה גם איזה שהוא כוח לעשות את זה כי אין ברירה. אני כן מאוד מרגישה שכל המחויבות עלי…".

אושרית (ריאיון מס' 4) טוענת, כי היא מעוניינת להיות האימא המושלמת ולכן היא כל הזמן במרדף אחרי ביצוע המשימות:
"את כל הזמן במרדף אחרי להיות האמא המושלמת ועם הבית המסודר והנקי, שזה משהו שהוא אף פעם לא בר ביצוע אני מאמינה שכל אמא שתשב עם עצמה בשקט, תגיד יכולתי לעשות את זה אחרת, יכולתי לעשות את זה יותר טוב למה הייתי צריכה להגיד לו ככה ?למה היית צריכה להגיד לה ככה? יש דברים שאת לא יכולה לשלוט בהם ואם הזמן וככל שיש יותר עומס את רוצה להיות אמא טובה ולחנך את הכי טוב שיש אבל לא תמיד יוצא בדיוק כמו שרצית. אני לא אגיד שאני האמא הכי הכי מושלמת כי אין דבר כזה. ותמיד יהיה נקיפות מצפון בדרך. כמובן שהייתי שמחה להיות יותר בבית וכל כולי לילדים. ולא להיות עייפה וללכת לגן שעשועים. בסופי שבוע אני מנסה לצמצם פערים ומנקה בשישי את הבית, מבשלת ומכבסת כמובן".

הילה (ריאיון מס' 5) טוענת, כי אם הייתה יכולה לבחור אז היא הייתה מוותרת על המטלות והעבודות השונות הנדרשות לביצוע בבית:
"אני שונאת את זה, אני ממש שונאת את זה אם הייתי יכולה לא הייתי עושה את זה בכלל. כאילו הלוואי והייתי יכולה לא לעשות את זה בכלל זה לא מרגיע אותי בשום צורה שהיא, אני לא נהנית מזה, אני לא אוהבת לבשל. אני עושה את זה כי צריך כי אם אני ובעלי לא נעשה את זה נגור בזוהמה ויש ילדים אז אין ברירה".

פנינה (ריאיון מס' 6) מתארת את העבודה בבית כחלק מהעבודה הרגילה שלה שאליה היא גם מחויבת:
"לגמרי עבודה גם בגלל שהעסק שלי עובד מהבית שלי אני מרגישה מחויבות לכך שהבית יהיה מסודר כיוון שנכנסים אלינו אנשים כל הזמן".

לסיכום ניתן לראות, כי כלל האימהות רואות בעבודה בבית כחלק מהעבודה הכללית שלהן, המתווסת לעבודה שהן נדרשות לבצע מחוץ לבית. חלק מציינות כי הן היו מוותרות על העבודה בבית אם היו יכולות, אולם חלקן רואות בה חלק מהמחויבות שלהן וכלל המשימות שהן נדרשות לבצע כחלק מהעבודה בחוץ, קרי שילוב של העבודות לכדי עבודה אחת.

תפיסת ההבדל את העבודה בחוץ לעבודה בבית

האימהות נדרשות לבצע משימות בבית ובעבודה. עבור שירן (ריאיון מס' 1), היא מזהה קווי דמיון בין העבודה מחוץ לבית לבין העבודה בבית, בעיקר בחיבה שלה למטלות השונות:
"שונה מאוד באופיה של העבודה, בסה"כ אני עובדת במכללה במדור קטן והרבה שנים ויש אווירה משפחתית ואכפתיות […], אבל גם בעבודה יש ניירת ובירוקרטיה שאני פחות אוהבת להתעסק איתה וכך גם עם מטלות בבית, יש מטלות שאני פחות אוהבת לעשות ויש יותר. אך יש גם קווי דימיון בסוף גם בעבודה אני אוהבת לסיים דברים ולהשאיר הכל מסודר וכך גם בבית".

הילה (ריאיון מס' 5) טוענת, כי הן המשימות בעבודה והן המשימות בבית צריכות להיעשות כי אחרת אף אחד אחר לא יבצע אותן:
"תראי אני תופסת את זה אותו דבר רק מבחינת המחויבות כאילו אם או בעלי לא נבשל לילדים לא יהיה להם מה לאכול. בעבודה אם אני לא אעשה את המטלות שלי אף אחד לא יעשה לי אותם. בסופו של דבר חלק מהחיבות לקום בבוקר וללכת לעבודה זה אותה מחויבות לקום בבוקר לתת להם אוכל ולשים אותם בגנים. אבל אני יכולה להגיד לך שכאשר אני מצליחה להרים פרויקט בעבודה זה נותן לי יותר סיפוק מאשר שהרמתי עוד מכונת כביסה".

עדי (ריאיון מס' 7) טוענת, כי קיים הבדל בין העבודות בבית לבין העבודה בחוף הנובע בין היתר מהתשוקה האישית והחוויה הפנימית שלה:
"יש שוני בין שוק העבודה לעבודות הבית בשוק העבודה יש יותר תשוקה ורצון לקדם דברים שהם משפיעים עלי בחוויה הפנימית ובחוויית הערך העצמי בביטחון שלי, עבודות הבית מרגיש משהו שבנוי רק מגוף פיזי וגם רק מחוויה פיזית צורך קיומי ומחייב ולא ממקום שגורם לי איזה חוויה של למידה או העצמה או גדילה פרטית זה ההבדל ביניהם".

לסיכום ניתן לראות, כי באופן שבו תופסות האימות את העבודה מהבית והעבודה בחוץ אינה אחידה. חלקן מציינות כי קיים שוני מכיוון שהעבודה בבית אינה מתגמלת (לא מבחינה כלכלית) ואילו העבודה בחוץ מתגמלת מבחינה אישית והתפתחותית. יחד עם זאת חלקן סבורות כי העבודה בבית כמו העבודה בחוץ היא הכרחית וחלק מהמשימה הכוללת שלהן.

התפיסה לגבי שוויון וחלוקת תפקידים

המשימות הרבות הנדרשות בבית מאלצות את האימהות לקבל סיוע, בין היתר על ידי בן הזוג. האופן שבו הן תפוסות את השוויון במשימות מעיד לא מעט על האופן שהן תופסות באופן כללי את שתי העבודות. כך לדוגמה, לגישתה של שירן (ריאיון מס' 1), המסר שהיא מנסה להעביר הוא שוויון במשימות ובחלוקת התפקידים:
"אני ובעלי משתדלים באמת שהיה שיוון ויש בנינו דינמיקה טובה וחלוקת מטלות שאנחנו מנסים להעביר את זה גם לילידים, גם שאין להם ממש כוח והם פחות עוזרים בניקיון אבל אני תמיד אומרת שהם לא יהיו שייכים סעודים ושתבוא הכלה הם וכן יעזרו וייקחו על עצמם, ובעלי הוא באמת אבא מדהים ומעורב ומטילים בשבתות אז נראה לי שהם בסה"כ כן נחשפו למודל טוב ושוויוני של משפחה והכל משתלב יפה".

בדומה לשירן, גם דפנה (ריאיון מס' 2) טוענת, כי המשימות מטופלות באופן מאוזן בין שני בני הזוג:
"באמת הכל מתאזן ופשוט כל אחד עושה מה שהוא יותר טוב בו ונוח לו".

לסיכום ניתן לראות, כי חלקן כלל אינן מציינות שהן מקבלות סיוע מבן הזוג, אולם אלו שכן מקבלות סיוע טוענות כי מדובר בסיוע אמיתי ומתקיים שוויון בין שני בני הזוג אם כי רוב המטלות בכל מקרה נעשות על ידי האימהות ולא האבות.

אימהות כגורם לוויתור על קריירה

אימהות רבות נאלצות לוותר על קריירה או התפתחות מקצועית לאור העומס הרב המוטל עליהן והעובדה כי הן עובדות בשתי משרות (בבית ובחוץ). שירן (ריאיון מס' 1) טוענת, כי היא לא וויתרה על הקריירה לטובת האימהות:
"בגדול אבל אני לא חושבת שוויתרתי על עצמי בעבודה כי תוך כדי המשכתי לתואר שני והתקדמתי. אז נכון היו תקופות יותר עמוסות ומאתגרות אבל אני כן מרגישה שאני במקום מבחינה תעסוקתית שאני אוהבת ומאמינה במה שהמרכז תמיכה עושה ונהנית מעבודתי ועם הצוות שנהיה ממזמן כמשפחה"

דפנה (ריאיון מס' 2) סבורה, כי ההורות של היום שונה מההורות של פעם כי אנשים מרגישים צורך לפתח את עצמם:
"היום יש הרבה יותר גם את הצור לפתח את עצמך, לעשות ספורט, לאכול בריא, אני רואה לאחרונה הרבה אנשים עושים דברים בידיים שלהם.. ואני שואלת את עצמי איפה כל זה נכנס?!…".

אושרית (ריאיון מס' 4) טוענת כי המשימות הרבות והעובדה כי נדרשת להיות אימא, מקשים עליה להתפתח מקצועית למרות שהיא רואה בעתיד את האפשרות לעשות זאת:
"אני כן אני יכולה להגיד לך שרציתי ללכת לתואר שני לדוגמא ולהתפתח מקצועית, אבל כן החלטתי שאני מוותרת על זה בשלב הזה כי אני מטפחת את העסק שלי ויש לי את הילדים הקטנים שהם צריכים אותי, אז כל דבר בעיתו.. ואני עושה את זה בלב שלם כי בגלל שאני טוטאלית אני לא יכולה להיכנס לפרויקט שאני לא אסיים אותו".

הילה (ריאיון מס' 5) טוענת, כי העובדה שהיא נאלצת לוותר על תגמול גבוה יותר ומשרה טובה יותר גורמת לה לתסכול רב:
"אני יכולה להגיד לך שלפני הילד השני עבדתי במשרה יותר מתגמלת ומעניינת אבל שהילד השני נכנס לא הייתי יכולה להמשיך ולא חזרתי לשם לאחר החופשת לידה שלי. סתם לפני שהתקבלתי לכאן אז הציעו לי כל מיני משרות כאלה ואחרות שהוא מאוד מעניינות ויכלו לפתח אותי מבחינת הקריירה הרבה יותר וסירבתי אליהם כי השעות לא אפשרו לי. לא הייתי יכולה בחיים לעשות את זה ולא רצינו שבעלי יוריד את מאחוזי המשרה שלו כי הוא עובד בעבודה מתגמלת כלכלית, אז החלטנו שאני לא אקח את המשרות האלה בגלל שצריך שמישהו יחזור הביתה ברבע לארבע כדי להיות עם הילדים וזה מבאס אבל כן אני מניחה שבהמשך שהילדים יהיו יותר גדולים אז אני אוכל יותר להשקיע בעצמי".

לסיכום ניתן לראות, שרוב האימהות סבורות כי המחויבות שלהן לבית ולילדים והמטלות הרבות דורשות מהן לוותר על קריירה, שעות נוספות, משרה טובה יותר ומתגמלת יותר. יחד עם זאת כולן מציינות כי הן מבינות שזה חלק מהמחיר שהן נדרשות לשלם על כך שהן אימהות ולכן גם אם הן לא אוהבות את זה או מתוסכלות מזה, הן סבורות כי בעתיד יוכלו לשפר את משרתן כשהילדים יגדלו.

דיון ומסקנות

העבודה הנוכחית בחנה את תפיסת אימהות צעירות את עבודתן השקופה במרחב הביתי. נשים נדרשות לבצע את עבודות הבית לצד עבודה גם מחוץ לבית במשרה נוספת. המשמעות היא, שבשונה מאשר גברים, נשים עובדות בשתי עבודות, אולם לא רק שהן לא מקבלות תגמול על העבודות הרבות בבית, אלא שגם ברוב המקרים הן לא קבלות הכרה על העבודה הרבה שהן משקיעות בבית וזאת במקביל לעבודה בחוץ. בעניין זה טענה ברקוביץ' (1996), כי ההבניה התרבותית הרווחת הינה כי עבודת משק הבית וגידול הילדים הם נחלתן של הנשים ועליהם הן לא מקבלות שכר.
ממצאי המחקר מראים, כי תפיסת השיגרה של המשתתפות במחקר מעידה על לוח זמנים עמוס מאוד, קימה מוקדמת מסיום היום בשעה מאוחרת. המשתתפות מתארות מטלות רבות ושגרה שהיא עמוסה ביותר אולם כולן מציינות כי הן עושות את המיטב למרות העומס הרב ומצליחות גם לשלב את העבודה מחוץ לבית. קפלן ואחרים (2020) שבחנו את המשמעות של עבודות הבית עבור נשים מציינים, כי באופן כללי "עבודות הבית" מצטיירות בעיני הנשים כעבודות שגרתיות החוזרות על עצמן ונחשבות משעממות ורוטיניות, ו"עבודות הטיפול" מייצגות עבור הנשים את האידיאל ה"אמא הטובה". לגישת החוקרים, פעולות אלו נחשבות מהנות ומחזקות את הקשר בין האימהות לילדיהם ללא צורך בתגמול. מלבד זאת קיימת גם המחויבות האישית של האם- "אידיאל העובדת הטובה" לפיו על האם לדאוג להשכלה ולהישגים הלימודיים של ילדיה, ולקידום יכולות ההשתלבות העתידית של שלהם (קפלן ואחרים, 2020).
ניתן לראות, כי כלל האימהות רואות בעבודה בבית כחלק מהעבודה הכללית שלהן, המתווספות לעבודה שהן נדרשות לבצע מחוץ לבית. חלק מציינות כי הן היו מוותרות על העבודה בבית אם היו יכולות, אולם חלקן רואות בה חלק מהמחויבות שלהן וכלל המשימות שהן נדרשות לבצע כחלק מהעבודה בחוץ, קרי שילוב של העבודות לכדי עבודה אחת. כלומר ניתן לראות ממצאי המחקר, כי האימהות אכן מתארות שגרה קבועה וסיזיפית וגם לא מתגמלת, אבל הן גם מציינות את המחויבות והחשיבות בצורך לטפל בבית ובמשפחה.
בכל הנוגע לסיוע ותפיסת הסיוע עולה, כי רוב האימהות מקבלות סיוע ועזרה במשימות, לרוב בני משפחה קרובים (הורים, אחרים/אחיות וכדומה). בנוסף, חלק מהן גם מקבלות סיוע נוסף בין אם בהעסקת בייביסיטר או מנקה על מנת להפחית את העומס. אלו שאינן מסתייעות בגורמים נוספים, לא עושות זאת מבחירה אלא מתוך אילוץ (בני משפחה עסוקים, אין מספיק כסף להעסיק מנקה או בייביסיטר). באשר לסיוע מבן הזוג נמצא, כי רוב האימהות מקבלות סיוע מבן הזוג, מלבד האימהות החד הוריות הנדרשות לקבל סיוע מבני משפחה אחרים. יחד עם זאת מהדברים עולה, כי אמנם ציינו כי בני הזוג מסייעים באופן ניכר, אולם חלקן מציינות כי היו רוצות לקבל סיוע גדול יותר ונדמה כי עיקר ההתחשבות היא מצדן כאשר הן מקבלות את העבודה שבן הזוג הוא זה שחוזר מאוחר הבייתה ורק אז מסייע. על פי שטייר (2005), קיימות מספר גישות שבהן ניתן לסווג את המשימות של האישה והגבר בתא המשפחתי. כך למשל שטייר מציגה תפיסת עולם כלכלית ששמה דגש על היתרון הכלכלי של כל אחד מבני הזוג, הגישה טוענת שלנשים יש יתרון יחסי בגידול הילדים ולגבר יש יתרון בהשגת עבודה ומקסום הרווח. שמירה על העיסוק של כל אחד מההורים בתחום אחר בגידול ופרנסת המשפחה, תיוצר משפחה הומוגנית והרמונית. גישה זו מתקשרת עם ממצא אחר שעולה מהמחקר באשר לתפקיד האימהות כגורם לוויתור על קריירה. רוב האימהות סבורות כי המחויבות שלהן לבית ולילדים והמטלות הרבות דורשות מהן לוותר על קריירה, שעות נוספות, משרה טובה יותר ומתגמלת יותר. יחד עם זאת כולן מציינות כי הן מבינות שזה חלק מהמחיר שהן נדרשות לשלם על כך שהן אימהות ולכן גם אם הן לא אוהבות את זה או מתוסכלות מזה, הן סבורות כי בעתיד יוכלו לשפר את משרתן כשהילדים יגדלו. קפלן ואחרים (2020) ציינו במחקרם, כי עבודת הבית ועבודת הטיפול שנשים מבצעות משפיעות בקשר ישיר על בחירת המקצוע שלהן ועבודתן. הפרדה זו גורמת ליצירת "מקצעות נשיים" דבר אשר פוגע בשכר ובמעמד של הנשים העובדות. כאשר קיימת הפרדה מוסדית וחברתית נוצרת חלוקת עבודה מגדרית במשפחה אשר מסבירה את האי השוויון המגדרי ועקב כך עבודת משק הבית נשארת שקופה. תפיסה זו עולה בקנה אחד עם גישת התחומים שאינם נפרדים כפי שמתארת שטייר (2005) לפיה הקשר בין עבודה למשפחה אינו הרמוני ושוויוני עבודת הנשים בבית אינה מתוגמלת בשכר והן תלויות בגברים (שטייר, 2005). יתר על כן, כשנשים עובדות הן נאלצות לחזור הביתה ולהמשיך לעבוד ולטפל בילדים ובבית עקב הסדר המגדרי. כלומר, נשים עובדות רוב חייהן בעבודות זמניות או חלקיות לטובת טיפול בילדים ובמשפחה כפי שגם עולה מהמחקר הנוכחי. באשר לתפיסת העבודה בבית ובחוץ הרי שמהמחקר עולה, כי אופן שבו תופסות האימות את העבודה מהבית והעבודה בחוץ אינה אחידה. חלקן מציינות כי קיים שוני מכיוון שהעבודה בבית אינה מתגמלת (לא מבחינה כלכלית) ואילו העבודה בחוץ מתגמלת מבחינה אישית והתפתחותית. יחד עם זאת חלקן סבורות כי העבודה בבית כמו העבודה בחוץ היא הכרחית וחלק מהמשימה הכוללת שלהן.
ניתן לראות, כי חלקן כלל אינן מציינות שהן מקבלות סיוע מבן הזוג, אולם אלו שכן מקבלות סיוע טוענות כי מדובר בסיוע אמיתי ומתקיים שוויון בין שני בני הזוג אם כי רוב המטלות בכל מקרה נעשות על ידי האימהות ולא האבות. מחקרים שונים עסקו במהלך השנים בתפקיד של נשים בחברה. כך נמצא, כי חלוקת התפקידים מושפעת בין היתר משיטות חקלאיות מסורתיות אשר סייעו לגבש עמדות בנוגע לזכויות נשים הבאות לידי ביטוי באפשרות לפרנס, לקיחת חלק בפעילויות פוליטיות וכן ביוזמות שונות. לפיכך, ניתן לומר כי, בתרבויות שונות ישנן תפיסות ואמונות כי לנשים אין זכויות שוות בתפקידי המגדר (Alesina, Giuliano & Nunn, 2013). יחד עם זאת מהמחקר עולה כי חלקן כאמור מציינות שהן מקבלות סיוע ולכן זה עולה בקנה אחד עם הגישה השלישית (גישת מהלך החיים) שמתארת שטייר (2005) המבוססת על ההבנה שחייהם של נשים וגברים מושפעים ממיקומם בשוק העבודה ומחלוקת התפקידים ביניהם כאשר הם חולקים במשותף את מטלות משק הבית והורות (שטייר, 2005). הטענה היא שההורות משפיעה יותר על האימהות מאשר על האבות. גברים משלבים בהצלחה עבודה ומשפחה ונשים מתקשות בשילוב בין השניים.
לסיכום ניתן לראות, כי רוב האימהות משלבות בהצלחה בין העבודה בבית לבין העבודה בחוץ והן סבורות כי הן נאלצות לבצע את המשימות במקביל מתוך תחושת אחריות ותחושה כי הן מחויבות לבית ולילדים. יחד עם זאת רובן רואה את שתי העבודות כצורך ולכן למרות שהן היו מעדיפות לקבל יותר סיוע או לוותר על עבודות הבית, הרי שתחושת המחויבות גורמת להן לבצע את כלל המשימות והמטלות באופן מיטבי. העומס הרב המוטל עליהן בא לידי ביטוי בשגרת חיים ענפה, שמצריכה סיוע מבן הזוג או בני משפחה, סיוע שרובן טוענות כי מקבלות אולם חלקן מציינות כי אין להן את היכולת הכלכלית או האובייקטיבית לקבל סיוע שכזה. בסופו של דבר רובן רואות את העבודה בבית כחלק מהעבודה הכללית שלהן יחד עם העבודה בחוץ ולא באופן נפרד ממנה.

ביבליוגרפיה

אנדבלד, מ', הלר, א'. (2017). הערך הכספי של עבודת עקרת הבית. מחקרים לדיון, 126, 1-15.

ארנון לרנר, ש', וברנט, א'. (2015). קונפליקט עבודה-משפחה והשפעתו על התפתחות הילד,בחירות מקצועיות ויחסי הגומלין ביניהם. פסיכואקטואליה, 50-51.

בר-גל, ד. (2005). מלים המנסות לגעת: מחקר איכותני—תיאוריה ויישום.

ברייר-גארב, ר'. (2020). עבודות שקופות. מפתח, 15, 79-100.

ברקוביץ', נ'. (1996). על "עקרת הבית והחשבונאות הלאומית". תיאוריה וביקורת, 9, 189-197.

ברקוביץ, נ'. (1999). "אשת חייל מי ימצא"? נשים ואזרחות בישראל. סוציולוגיה ישראלית, ב(1), 277-317.

גוטוויין, ד'. (2012). הפרטת יחסי העבודה כהיגיון הפוליטי של פירוק מדינת הרווחה. ב- ד' מישורי, וע' מאור, העסקה פוגענית הדרה וניצול שיטתיים בשוק העבודה (עמ' 61-74).

גיליגן, ק'. (1995). בקול שונה: התיאוריה הפסיכולוגית והתפתחות האשה. (נ' ב' חיים, מתרגמים) ספרית פועלים.
הריס- אולשק, ר'. (2015). שילוב עבודה משפחה חלוקת תפקידים במשק הבית. מחקר וכלכלה, 1-23.

כץ, ר'. (1988). מתח והעשרה בתפקיד האם העובדת בישראל. מגמות, ל"א(1), 35-52.
מזרחי סימון, ש'. (2015). נשים בישראל: סוגיות מרכזיות מוגש לועדה לקידום מעמד האישה ולשיוויון מגדרי. הכנסת, מרכז המחקר והמידע.

פולברה, נ'. (1996). עקרת הבית והחשבונאות הלאומית. תאוריה וביקורת, 9, 175-188.

קוליק, ל'. (2014). עמדות כלפי עולם העבודה וחוסן תעסוקתי בקרב נשים חרדיות עובדות. גדיש:ביטאון לחינוך מבוגרים, 86-95.

קוליק, ל', וליברמן, ג'. (2016). ריבוי תפקידים, קונפליקט תפקידים ותחושת דחק בקרב אימהות עובדות. מגמות, נ(3), 180-215.

קסיר, נ' (', שהינו-קסלר, ש', וצחור-שי, א'. (אין תאריך). בין בחירה לאין ברירה: מה משפיע על היקף שעות העבודה של נשים חרדיות? 445-449.

קפלן, ע', פפרמן, ט', סלונים, ש', בן אליהו, ה', הרצוג, ח', חזן, נ',. . . ליפשיץ, ג'. (2020). להפוך עבודות שקופות לנראות: חסמים להשתלבות נשים בשוק העבודה.

קפלן, ע', וסבאח, מ'. (2017). עבודות שקופות בישראל. ביטוח לאומי והמרכז לקידום נשים בזירה הציבורית.

רגב-מסלם, ש'. (2017). "אזרחות אימהית": הונאות רווחה של נשים עניולת בישראל. ב- ר' ב' ואחרות (עורך), קפיטליזם ומגדר-סוגיות פמניסטיות בתרבות השוק (עמ' 106-123). מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד.

שבתאי, מ' (1999). הכי אחי. תל אביב: צ'ריקובר.

שטייר, ח'. (2005). קשרי הגומלין בין עבודה בשכר לעבודה במשפחה. סוציולוגיה ישראלית, ז(1), 143-160.

Fraser, N. (2016). Contradictions of capital and care. New Left review, 100(2), 117.

Greenhaus, J. H., & Beutell, N. J. (1985). Sources of Conflict between Work and Family Roles. Academy of Management Review, 10, 76-88.

Krantz, G. & Ostergren, P. O. (2001). Double Exposure. European Journal of Public Health, 11, 413-419.