מבוא 1
מבנה הזכאות, ולא משך החופשה, קובע מי מנצל אותה בפועל 2
בבריאות התינוק התשואה מרוכזת בחודשים הראשונים ודועכת אחריהם 2
הקשר ההכנסה של המדינה קובע אילו מדדים רגישים בכלל לשינוי 3
בבריאות האם הראיות עקביות בין טווח קצר לטווח ארוך, בשונה מהתעסוקה 3
בתעסוקה האפקטים חדים בטווח הקצר ומתכנסים, אלא אם החופשה ארוכה מאוד 4
העלות למעסיק ולעמיתים כמדד שנעדר מרוב הדיון 5
פערי המגדר אינם נסגרים בכוח החופשה, גם כשהיא נדיבה 5
בילדים אותה רפורמה נראית מוצלחת או מאכזבת לפי נקודת הייחוס 6
סיכום 6
רשימת מקורות 7
חופשת לידה בתשלום היא כיום מוסד כמעט אוניברסלי במדינות המפותחות, אך משך החופשה, שיעור החלפת ההכנסה ותנאי הזכאות נותרו שונים מאוד בין המדינות (Nandi et al., 2018). הספרות בחנה את המוסד הזה בשלושה ערוצים עיקריים: בריאות האם והתינוק, היצע העבודה של אמהות ופערי מגדר בשוק העבודה (Olivetti & Petrongolo, 2017). ארצות הברית נותרה חריגה בהיעדר תוכנית פדרלית בתשלום, ולכן חלק ניכר מהראיות משם מבוסס על תוכניות מדינתיות (Rossin-Slater & Stearns, 2020). מעבר למשך, גם מבנה הזכאות, כלומר האם החופשה בתשלום, האם מובטחת חזרה למשרה והאם חלק ממנה מיוחד לאב, מתברר כמשתנה מסביר בזכות עצמו (Lalive et al., 2014; Patnaik, 2019). סקירה זו טוענת כי הראיות מצטברות לטובת חופשה בינונית באורכה, אלא שהמחלוקת בספרות אינה על האורך אלא על מה מודדים: מדדי בריאות בטווח הקצר ומדדי מעמד תעסוקתי בטווח הארוך מפיקים מסקנות מנוגדות מאותן תוכניות עצמן.
