תוכן עניינים
מבוא 2
סקירת ספרות 4
מעמדה של האישה הערבייה באסלאם ובחברה הערבית 4
זכויות כלכליות ומשפטיות של האישה הערבייה 10
נשים ערביות בישראל 13
תעסוקת נשים ערביות בישראל 17
התפתחותה של תעסוקת הנשים הערביות 17
שיעורי ההשתתפות בעבודה 17
מעמדה של העובדת הערבייה 21
השפעת התמורות בחברה הערבית על מעמדה של האישה 23
סיכום 26
ביבליוגרפיה 28
מבוא
עוד משחר ההיסטוריה, מילאו נשים תפקיד אינטגרלי בעיצוב האנושות, בין אם גברים רצו בכך ובין אם לאו. לעתים מילאו הנשים תפקיד באופן ישיר, אך לרוב היה מדובר בתפקיד בלתי-ישיר ואף מוסווה, והוא גם הובא למרחב הציבורי על ידי גברים בשותפות סמויה של נשים (Holt, 1996; בתוך: עלי, 2011). על אף הניסיונות השונים לדחוק את האישה לשולי המרחב הציבורי, בנוסף לכך שגם הוקצה לה מעמד "ייחודי ומוגבל" במרחב הפרטי, ידעה ההיסטוריה תנועות של מאבק לשינוי מעמד זה של הנשים, ובנוסף לניסיונות מצד נשים, לכבוש את המרכז ממקומן שבשוליים. במקומות מסוימים עלו הניסיונות בהצלחה, אך רובם לא צלחו (עלי וגורדוני, 2009א; Ali, 2011; בתוך: עלי, 2011). עבודה זו עוסקת בשאלת מעמדה של האישה בחברה הערבית, כחלק מהמהפכה החברתית במרוץ השנים.
הנשים הערביות, הן אוכלוסייה ייחודית, החיה בצלה התרבותי של החברה הערבית, אשר מגדירה את תפקידן הראשוני והעיקרי של הנשים הערביות, כתפקיד המסורתי של רעיה ואם האחראית על גידול הילדים ועל סיפוק צורכי המשפחה (כתאנה, 2007).
באשר למצב בישראל, הרי שכאן, יש הטוענים כי חל שינוי ניכר במעמדה של האישה הערבייה, בעיקר לנוכח התמורות הרבות שהתחוללו ועדיין מתחוללות בחברה הישראלית, בנוסף לרוח המודרניזציה והדמוקרטיה המאפיינים את המדינה ואת החברה הערבית. עם הקמתה של המדינה, נוצר מפגש בין האוכלוסייה הערבית לבין תרבות המערב, מפגש עם החוקים החדשים, התעסוקה העירונית והחקלאות המודרנית, כאשר מפגש זה, חולל שינויים בחברה הערבית בכלל ובמעמד האישה בפרט (זועבי, 2000). בשונה מאשר נשים יהודיות בישראל ומנשים ערביות בעולם הערבי והאסלאמי, הנשים הערביות בישראל, קיבלו זכויות חברתיות ופוליטיות ללא כל מאבק. לאחר הקמת המדינה, הוענקו לכלל הנשים זכויות פוליטיות וחברתיות שוות לאלה של הגברים. הנשים הערביות בישראל אמנם הקדימו את אחיותיהן במדינות ערב בקבלת זכויות פוליטיות וחברתיות, אולם הישגיהן הפוליטיים נחשבים דווקא לנחותים במידה רבה מהישגי הנשים ברבות ממדינות ערב, בעיקר לנוכח הישגי הנשים היהודיות בישראל (הנוש-סרוג'י, 1995; בתוך: עלי, 2011). מחקרים שונים שבדקו את התפתחותן של הנשים הערביות בישראל העלה דווקא ממצאים לא מחמיאים. מנאע וגרע (2008; בתוך: קרק, גלילי ופויירשטיין, 2009) טוענים, כי למרות הישגי הנשים הערביות במדינת ישראל בהשכלה ובהשכלה הגבוהה, לא נראים שינויים משמעותיים במעמדן החברתי, ואף לא בנוכחותן ובייצוגן בספירה הציבורית ובהנהגה הפוליטית. אף על פי כן בולטת פעילותן בארגוני נשים, בעמותות העוסקות במתן שירותים ובארגון פעולות התנדבותיות. דוגמאות לכך ניתן לראות בהיקף הנשים הערביות המשתתפות במעגל התעסוקה. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה, כי רק קצת למעלה מ-20% מהנשים הערביות יוצאות לעבודה, לעומת כמעט כ-60% אצל הנשים היהודיות. המדדים גם מראים על אפליה קשה בסוגיות שכר, תנאים סוציאליים ועוד. הסיבות לכך הן רבות, בין היתר מהזנחת המדינה את המגזר הערבי, המבנה הפטריארכלי של החברה הערבית ועוד. עם זאת נדמה, כי הנשים הערביות מצאו את הדרך לפרוץ את אותה תקרת זכויות, תוך שהן יוצאות לרכוש השכלה או מקצוע והן מנסות בכל זאת להשתלב במעגל העבודה, להתקדם ולהעצים את עצמן.
בחלקה הראשון, סוקרת העבודה את מעמדה של האישה הערבייה באסלאם ובחברה הערבית, תוך התמקדות בערכי האסלאם. בחלקה השני, סוקרת העבודה את אותן זכויות כלכליות ומשפטיות של האישה הערבייה בישראל. בחלקה השלישי, סוקרת העבודה את מקומה של האישה הערבייה בחברה הישראלית. בחלקה הרביעי, סוקרת העבודה את מצב תעסוקת הנשים בשוק העבודה הישראלי, תוך התמקדות בהתפתחות התעסוקה אצל הנשים, שיעורי ההשתתפות בעבודה וכן מעמדה של העובדת הערבייה. בחלקה החמישי, סוקרת העבודה את סך השפעת התמורות בחברה הערבית על מעמדה של האישה הערבית בישראל ובכלל.
