הפערים במדיניות הלשונית כלפי השפה הערבית והשפה הרוסית בישראל ועמדות הציבור לגבי המדיניות הלשונית הראויה

הפערים במדיניות הלשונית כלפי השפה הערבית והשפה הרוסית בישראל ועמדות הציבור לגבי המדיניות הלשונית הראויה

תוכן העניינים

1. מבוא 3
2. סקירת ספרות 4
3. שאלת המחקר 8
4. מתודולוגיה 9
5. ממצאי הניתוח 10
א. מקורות רשמיים של גופי ממשל שונים 10
ב. מקורות של מוסדות שאינם מייצגים את מדינת ישראל 11
6. דיון ומסקנות 13
7. ביבליוגרפיה 15

1. מבוא
השפה נתפסת בעיקר ככלי תקשורת (May, 2006), אך יש לה גם תפקיד חשוב בהבניית הזהות הלאומית של הפרט והקבוצה. מסיבה זו, המדיניות הלשונית הנהוגה במדינה היא בעלת תפקיד חשוב בהגדרת וייצוג יחסי הכוחות בין הקבוצות השונות במדינה (Brant, 2020). דרך המדיניות הלשונית של מדינה ניתן להשפיע על הניידות החברתית של חברי קבוצות המיעוט (May, 2006) ועל המוטיבציה שלהם לשמור על מאפייני התרבות שלהם (Spolsky, 2004). חשיבותן של הזכויות הלשוניות באה לידי ביטוי בשיח על הזכויות הלשוניות שמגיעות לדוברי שפות שאינן שפת הרוב. זכויות אלו נובעות ממקורות שונים כמו זכויות הפרט הבסיסיות, זכותן של קבוצות לשימור מורשת הפרט (פינטו,2006; May, 2006), קשרן של קבוצות אלו למדינה (פינטו, 2006; Yitzhaki, 2010) והצרכים הפונקציונאליים של חברי אותה קבוצה (Yitzhaki, 2010). עבודה זו עוסקת בזכויות הלשוניות המוענקות לציבור דוברי הערבית בישראל, כפי שהן באות לביטוי במדיניות הלשונית של מדינת ישראל.
עקב הקיום זה לצד זה של מספר קבוצות דוברות שפות שונות זו לצד זו, השיח בנושא זכויות לשוניות מקבל משמעות מיוחדת בישראל. בעבודה זו נתמקד בשתי הקבוצות ששפותיהן מוגדרות כשפות רשמיות בישראל: הרוב דובר העברית, וחברי המגזר הערבי (פינטו, 2006). בתוך המציאות הלשונית והפוליטית הסבוכה של ישראל, מתקיים שיח מתמיד ביחס לזכויות הלשוניות המגיעות לציבור דוברי הערבית, ושיח מקביל המתייחס לציבור דובר הרוסית (Yitzhaki, 2010). מטרת עבודה זו היא להבין טוב יותר את מערכת היחסים בין המיעוטים השונים בישראל דרך בחינת השיח הציבורי אודות זכויות לשוניות.