הקשר בין האביב הערבי לבין כלכלת מצרים בעקבות המהפכה

הקשר בין האביב הערבי לבין כלכלת מצרים בעקבות המהפכה
המכללה האקדמית תל חי
החוג לכלכלה וניהול

תוכן עניינים

מבוא 1
סקירת ספרות 3
האביב הערבי-רקע 3
פרק ראשון – שוק העבודה במצרים 7
פרק שני - מטבע חוץ 14
פרק שלישי - מדיניות כלכלית 18
פרק רביעי - שינוי משטר במצרים בעקבות המהפכה 23
ביבליוגרפיה 26

מבוא
תקוות של שינוי התחילו להתפשט ברחבי המזרח התיכון בראשית 2010. לראשונה מזה עשורים, אזרחים ערביים במדינות שונות יוצאים לרחובות ותובעים חירות וזכויות אדם בסיסיות. באירופה ובצפון אמריקה, התפתחות זו מתקבלת על פי רוב בחיוב ובתקווה למזרח תיכון טוב יותר. ישראל, לעומת זאת, רואה את הדברים באור שונה. היא מתבוננת על המציאות האזורית החדשה בחשש בלתי-מבוטל, ואפילו בפחד. הקונצנזוס הישראלי הוא שאנו עדים לתחילתו של עידן ארוך של חוסר יציבות, עם איום גובר מפני הקצנה אזורית ומאסלאמיזציה. האביב הערבי מצטייר בעיני רבים בישראל כסכנה לביטחון הלאומי. מדיניותה הרשמית של ישראל ביחס לאביב הערבי משקפת חששות אלו ומתאפיינת ברצון לשמר ככל שניתן את הסטטוס קוו המוכר ולהימנע מנקיטת יוזמות לקידום התהליך המדיני. מדיניות זאת מובילה להגברת הבידוד האזורי של ישראל, ולא מאפשרת לה לקחת חלק בתהליכים אזוריים המעצבים מחדש את פני המזרח התיכון (גורן ויודקביץ', 2013).
"האביב הערבי" שתחילתו בתוניסיה של שנת 2010, התפשט לרחבי העולם הערבי, ושינה ללא הכר את מערכת היחסים בין השלטונות והמשטרים לבין קבוצות, תנועות וארגונים בקרב האוכלוסייה.
מחאות, הפגנות ומעשי אלימות פגעו במעמדן הבלתי מעורער של המשטרים הקיימים והבליטו את קיומן של סביבות רבגוניות המאוכלסות בריבוי שחקנים, פנים וחוץ- מדינתיים, בקואליציות וסדרי עדיפות דינמיים, פרי של נסיבות משתנות. העדר ביטחון ציבורי, ריכוזיות פוליטית, משכורות זעומות, אבטלה גואה ועלייה במחירי הסחורות והדלק דחפו את הצעירים - ממרוקו במערב ועד לסוריה ,ירדן ועיראק במזרח ומדינות המפרץ, בדרומו של המזרח התיכון, המשתרעות מתימן ועד לבחריין - למחאה רחבת היקף ולהתקוממות גוברת. גלי המחאה בעולם הערבי, שהחלו בסוף 2010, תפשו במהלך שנת 2011 מקום מרכזי באמצעי התקשורת הישראלית. עיקר תשומת הלב התקשורתית הופנתה באופן טבעי לאירועים במצרים, הגדולה במדינות ערב והראשונה שחתמה על הסכם שלום עם ישראל. חלק ניכר מהסיקור הוקדש להפגנות בכיכר תחריר בקהיר ולתגובותיו של הנשיא מובארק לדרישות המפגינים עד להחלטתו להתפטר (מן ולב -און, 2012).
עם פריצתם של אירועי המחאה בתוניסיה, במצרים, בתימן, בלוב ובמדינות נוספות החלו רבים בעולם להשתמש במונח ”האביב הערבי“ כמונח מסגרת המתאר את רצף האירועים בזירות השונות. מונח זה התבסס על המונח ”אביב העמים“ המתייחס לגל של מהפכות לאומיות שהתרחשו באירופה באמצע המאה ה-19. בישראל נראה כי לקח זמן רב יותר לקלוט מונח זה אל השיח בנושא וגם כאשר הוא נקלט רבים התקשו לקבלו והסתייגו מהניחוח החיובי והאופטימי שבו. כך למשל השר לעניינים אסטרטגיים משה בוגי יעלון קבע כי ”האירוע הוא דרמטי והיסטורי וייתן לזה שם, אבל לא האביב הערבי“. ראש המוסד לשעבר מאיר דגן גם טען שזו טעות להשתמש במונח ”אביב ערבי“ והסביר ”מי שטבע את הביטוי שאב אותו מאירועים שהתחוללו באירופה ב-1848, אז רעיונות ליברלים התפזרו בעולם, האמת שאין שום בשורה ליברלית“. ראש אמ“ן לשעבר עמוס ידלין יצא נגד השימוש במונח ואמר כי ”אנו מבינים כיום כי צמד המילים ’האביב הערבי‘ לא תיאר נכון את התופעה שהסעירה את המזרח התיכון בשנת 2011“. אגף המודיעין של צה"ל דן בסוגיה והכריע כי המונח ”אביב ערבי“ איננו מתאים וקיבל החלטה להשתמש במונח ”טלטלה“ כמונח רשמי לתיאור האירועים בעולם הערבי (פודה, 2013 בתוך: גורן ויודקביץ', 2013).
ב-25 בינואר 2011 הגיע גל המהומות למצרים, המדינה הערבית הגדולה יותר. קהל מפגינים עצום התקהל בערים הגדולות ברחבי המדינה בדרישה לסלק את הנשיא חוסני מובארכּ מהשלטון. מרכז האירועים היה בכיכר תחריר, בלב עיר הבירה קהיר. כוחות הביטחון נקטו יד קשה, ובמהלך שלושת השבועות של "מהפכת תחריר" נהרגו למעלה מ-800 מפגינים. ב-11 בפברואר התפטר מובארכּ מתפקידו והעביר את סמכויותיו למועצה הצבאית העליונה בראשות הגנרל טאנטווי. המועצה פיזרה מיד את הפרלמנט, השעתה את החוקה והבטיחה להעביר במהרה רפורמות מוסדיות ולהסיר את חוקי החירום שהיו בתוקף זה שלושה עשורים. בעקבות זאת חלה רגיעה זמנית, אולם המחאות התחדשו אחרי שרבים חשו כי המועצה מתמהמהת ומבצרת את אחיזתה בשלטון. לפיכך זירזה המועצה העליונה את לוח הזמנים והכריזה על בחירות לפרלמנט (בסוף 2011) ולנשיאות (במאי 2012). מובארכּ עצמו נידון למאסר עולם על שהנחה את כוחות הביטחון לפגוע במפגינים (קניג, 2013).
עבודה זו מבקשת לבחון את שאלת המחקר שהינה- איך השפיע האביב הערבי על כלכלת מצרים? ושאלות נוספות כמו-
האם השתנה השלטון במצרים מדיקטטורי לדמוקרטי? מהי מידת ההשפעה בשאר מדינות מזה"ת לעומת מצרים בהיבט הכלכלי? האם יחסי המסחר, התיירות, והדיפלומטים בין ישראל למצרים השתנו בעקבות המהפכה?
נבחן את ההשפעה בשלושה תחומים מרכזיים:
בתחום הכלכלי- שיעור התיירות לפני המהפכה ואחריה, תעשיות במצרים (דוגמת הצורך בידיים עובדות ועובדים בלתי מקצועיים) אבטלה , אינפלציה ,שע"ח , וגירעון תקציבי.
בתחום המדיני ממשלתי: שינוי בתפיסות (דתיות, סוציאליות, מדיניות ממשלתית "פיסקאלית"\ מוניטארית (יתרות מט"ח , מיסים), שינוי משטר(זכות הצבעה לנשים, ריבוי מפלגות).
בתחום החברתי- שוק העבודה (שוק שחור), שיעור השתתפות של נשים בשוק העבודה של מצרים, שינויים סוציו- אקונומיים, פערים בין עניים לעשירים.