תחומים

צריכים עבודה מותאמת אישית?

השאירו פרטים ויחזרו אליכם:




    סוגיות נבחרות במדיניות החוץ של ישראל – סיכום חטיבה ה: ישראל והאו"ם

    תחום / תואר:
    מחיר: 15.00₪
    מספר מילים: 1517
    מספר מקורות: 1
    סוג הקובץ: docx
    שם המוסד האקדמי: האוניברסיטה הפתוחה
    להורדת העבודה
    הזן פרטים » הזן פרטי תשלום » קבל את העבודה במייל

    תקציר העבודה

    חטיבה ה: ישראל והאו"ם

    תוכן עניינים

    השנים הראשונות: מציפייה לאכזבה 1
    מתכנית החלוקה להחלטה 181 2
    אכזבה מוקדמת והמאבק על ירושלים 2
    עם (כמעט) לבדד ישכון: האו"ם כשטח עוין 3
    יחסי ישראל והאו"ם: מגמת שיפור או אשליה אופטית? 5
    סיכום 6

    השנים הראשונות: מציפייה לאכזבה

    מערכת היחסים בין התנועה הציונית, ובהמשך מדינת ישראל, לבין ארגון האומות המאוחדות נפתחה בציפיות גבוהות. בימי טרום המדינה ובשנותיה הראשונות שימש האו"ם זירת הפעילות העיקרית של הדיפלומטיה הישראלית ומילא תפקיד מפתח בהקמת המדינה. ואולם חוסר יכולתו לממש את החלטת החלוקה, למנוע את פגיעות הערבים ביישוב היהודי ולעצור את פלישת מדינות ערב הביא לכך שציפיותיה של ישראל נכזבו ודימויו בעיני הישראלים נפגע כבר מראשית ימי המדינה. משנות ה-50 נהנו יריביה של ישראל מעדיפות מספרית ומדינית שנבעה מחלוקת חברות הארגון לגושים מדיניים וגיאוגרפיים, ולדברי כהנא גם מהסתגלותו של הארגון לכללי משחק לא מאוזנים.
    האו"ם, שהחליף ב-1945 את חבר הלאומים, נוסד על ידי מדינות הקואליציה שלחמו במדינות הציר. מגילת הארגון נוסחה על ידי ארצות הברית, בריטניה וברית המועצות, אומצה בסן פרנסיסקו ביוני 1945 ונכנסה לתוקף באוקטובר אותה שנה. תקוותיו של העם היהודי מן הארגון היו גבוהות ואף מופרזות, שכן האו"ם לא נועד לשמש ממשלת-על עולמית אלא התאגדות של מדינות. כלשונו של בלום, הוא "רק סך כל המדינות החברות בו [...] כעין מראה שבה משתקפת הקהילייה הבינלאומית".

    מתכנית החלוקה להחלטה 181

    באפריל 1947 ביקשה בריטניה להחזיר לאו"ם את הטיפול בשאלת פלשתינה, ובעקבות פנייתה הוקמה במאי אותה שנה הוועדה המיוחדת לענייני פלשתינה, אונסקו"פ. שלושה מחבריה היו נציגי גוואטמלה, אורוגוואי ופרו, שגילו עצמאות בגישתם וחלקו לעתים על ארצות הברית, ודעת הרוב בוועדה המליצה לחלק את הטריטוריה לשתי מדינות עצמאיות. רוב אנשי הממשל האמריקני, ובייחוד במחלקת המדינה, התנגדו לכך וראו בהקמת מדינה יהודית פגיעה באינטרס האמריקני של בלימת הקומוניזם תוך הישענות על מדינות ערב. בינואר 1948 ניסח ג'ורג' קנאן נייר עמדה ברוח זו, ובמרס הציע השגריר וורן אוסטין להשעות את החלטת החלוקה ולכונן משטר נאמנות זמני.
    רק הכרעתו האישית של הנשיא הארי טרומן הביאה לתמיכה אמריקנית בתכנית, ולצדה באה תמיכתה המפתיעה של ברית המועצות, שהתבטאה בנאומיו של אנדרי גרומיקו. בכ"ט בנובמבר 1947 אישרה העצרת את תכנית החלוקה בהחלטה 181, ברוב של 33 מדינות מול 13 מתנגדות ועשר נמנעות. בן-גוריון ראה בכך את "ההישג הגדול ביותר של העם היהודי בכל תולדותיו", וספרן מציין שההחלטה סיימה את תקופת המנדט וסיפקה ליישוב מסגרת חוקית ומטרה מדינית. בלום הסתייג וקבע ששום מדינה אינה חייבת את קיומה לאו"ם, וכי הארגון לא הקים את ישראל ואף לא נחלץ לעזרתה כשפלישת מדינות ערב איימה לסכל את החלטתו.

     

    סיכום פרק מתוך הספר:

    בן צבי, א. וורשה, ג. (2022). ישראל והאו"ם. סוגיות נבחרות במדיניות החוץ של ישראל (עמ' 409-444). האוניברסיטה הפתוחה: רעננה.

    ad

    עבודות נוספות בנושא:

    חיפוש מתקדם


    חפש ב: