הקריה האקדמית אונו
עבודה סמינריונית
2026
מבוא 1
רקע היסטורי 3
סקירה היסטורית על יהודי תימן 3
רקע מקדים למחלוקת על הקבלה 4
הבדלים בסגנונות התפילה 7
תיאור המחלוקת 8
מהות המחלוקת 8
הפצת הרעיונות באמצעות ספרים 10
העקשים והעמדה הקבלית 11
סיום המחלוקת והשלכותיה 14
ביבליוגרפיה 16
קהילת יהודי תימן היא מן הוותיקות והייחודיות שבקהילות ישראל בגולה. ריחוקה הגאוגרפי מן המרכזים היהודיים הגדולים, מיקומה בפינה הדרומית של חצי האי ערב ומעמדם של בניה כבני חסות בחברה מוסלמית עיצבו בה מסורת הלכתית, ליטורגית ותרבותית שאין כמותה בשום גולה אחרת (עראקי-קלורמן, 2008). המחקר האתנוגרפי של הקהילה מלמד כי ייחוד זה לא הצטמצם לנוסח התפילה או לפסיקת ההלכה, אלא חלחל אל מכלול אורחות החיים, מן הלבוש והאומנות ועד למבנה המשפחה והקהילה (Muchawsky-Schnapper, 2026). עם זאת, ריחוק אינו בידוד מוחלט. נתיבי הסחר של הים האדום והים הערבי קשרו את יהודי תימן אל עדן, אל בומביי ואל ארץ ישראל, ובאמצעותם נעו לא רק סחורות אלא גם ספרים, שליחים והדרכה רוחנית, עד שהפכה הקהילה לחוליה בשרשרת יהודית רחבה הרבה מגבולותיה (Marmari, 2020; Anzi, 2023).
במחצית השנייה של המאה ה-19 נכנסה הקהילה אל תוך מערבולת של שינויים. הכיבוש העות'מאני המחודש של תימן, רפורמות הטנזימאט וחדירתם של רעיונות ההשכלה והחינוך המודרני יצרו מציאות חדשה ובה הזדמנויות לצד איומים על הסדר המסורתי (בן ששון, תשמ"ג). מחקרים על קהילות יהודיות אחרות באימפריה העות'מאנית מראים כי הרפורמות לא התקבלו בקהילות כמקשה אחת, וכי הן עוררו עימותים פנימיים סביב נטל המס, ההנהגה והסמכות הדתית (Borovaya, 2025). בתימן קיבלו מתחים אלה צורה משלהם, והם התלכדו סביב שתי סוגיות מרכזיות: דמותו של החינוך היהודי, שבו נאבקו מחדשים ושמרנים על היקף לימודי החול (טובי, תש"ן), ומעמדה של תורת הקבלה בחיי הקהילה.
על רקע זה פרצה בצנעא, בראשית המאה ה-20, אחת המחלוקות החריפות שידעה יהדות תימן. מצד אחד עמדה תנועת "דור דעה", שכונתה בפי יריביה "הדרדעים", בהנהגת הרב יחיא קאפח, אשר שללה את ספר הזוהר ואת תורת הקבלה וביקשה להשיב את הקהילה אל פסיקת הרמב"ם ואל מסורת תימן הקדומה. מן הצד האחר עמדו "העקשים", בהנהגת הרב יחיא יצחק הלוי, שראו בקבלה נדבך בלתי נפרד מן התורה שבעל פה, ושמנהיגם שילב הנהגה רוחנית עם יחסי קרבה אל האימאם יחיא ואל השלטון (רצהבי, תשס"א; Gaimani, 2010). המחלוקת לא נותרה בגדר ויכוח בית מדרש. היא גלשה אל בית הדין השרעי ואל מוסדות השלטון, הולידה חרמות הדדיים והלשנות, ובסופו של דבר אף גבתה את חייו של דוד קאפח, בנו של מנהיג הדרדעים (עדן, תשנ"ח).
עבודה זו מבקשת לבחון את מחלוקת הדרדעים והעקשים לא כפולמוס תיאולוגי מבודד, אלא כמאבק על זהותה של קהילה הנתונה בלחצי מודרניזציה, ולעמוד על השאלה כיצד הפכה סוגיה הלכתית ומחשבתית לזירה של הגדרה עצמית ושל מאבק כוח קהילתי. הטענה המובילה את הדיון היא כי שני הפלגים כאחד הגיבו לאותה מציאות משתנה, ונבדלו זה מזה בדרך שבה ביקשו לשמר את הרציפות המסורתית. הדרדעים עשו זאת בדרך של חזרה אל המקור הרמב"מי הרציונליסטי, שהיה מעוגן במסורת פרשנית תימנית עתיקה של לימוד "מורה הנבוכים" (Langermann, 2021), ואילו העקשים עשו זאת באמצעות אימוץ הקנון הקבלי שהתקבל ברוב העולם היהודי (טובי, 2016). כדי לבסס טענה זו נחלק הדיון לשלושה חלקים. תחילה יוצג הרקע ההיסטורי של יהודי תימן, מיקומה הגאוגרפי והפוליטי של הקהילה, השפעת הרפורמות העות'מאניות על החינוך היהודי והמחלוקת המוקדמת על נוסח התפילה. לאחר מכן יתואר גרעין המחלוקת עצמה, עמדותיהם של שני המחנות, מנהיגיהם והספרים שבאמצעותם הופצו רעיונותיהם. לבסוף יידונו נסיבות דעיכתה של המחלוקת והשלכותיה, עד להדים הנשמעים ממנה בשיח ההלכתי בן זמננו.
