מבוא 1
המעבר לקולנוע המדבר 2
הסברים לרתיעה מהדיבור 4
הפסקול של הקרקס ושל אורות הכרך 6
הקול בזמנים מודרניים 7
הדיבור בדיקטטור הגדול 9
השפה של הינקל 9
נאום הסיום 10
סיכום 11
רשימת מקורות 12
הנווד, הדמות של צ'רלי צ'פלין, השמיע את קולו לראשונה ב-1936, תשע שנים אחרי שזמר הג'אז (The Jazz Singer) סימן את תחילת המעבר של תעשיית הקולנוע לדיבור מסונכרן. גם אז הוא שר שיר במילים חסרות פשר, ערבוב של צרפתית, איטלקית ואנגלית (Gallo, 2014). אותו מאמר מתאר גם את אורות הכרך (City Lights), שיצא ב-1931 בלי דיאלוג מדובר. הפסקול של הסרט בנוי ממוזיקה מוקלטת ומעט אפקטים קוליים. הדיקטטור הגדול (The Great Dictator), שהוקרן לראשונה באוקטובר 1940, היה תפקידו המדבר הראשון של צ'פלין. הספר היהודי שהוא מגלם כמעט אינו מדבר עד הנאום שבסוף הסרט, והנאום נכתב והוקלט בין אפריל ליוני של אותה שנה (Esquenazi, 2020). כמה מגדולי הקולנוע האילם, ובהם באסטר קיטון ודייוויד גריפית', לא שרדו את המעבר לקול באותן שנים, וצ'פלין המשיך ליצור סרטים כמעט בלי מילים ונשאר אחד הכוכבים המוכרים בעולם (Gallo, 2014; Preminger, 2018).
ההיסטוריוגרפיה של הקולנוע תיארה את ההתנהלות הזו לרוב כזהירות או כשמרנות (Howe, 2013; Preminger, 2018). Preminger (2018) מביא את ניסוחו של ההיסטוריון דייוויד רובינסון, שלפיו אורות הכרך וזמנים מודרניים הם למעשה סרטים אילמים עם אפקטים ומוזיקה מסונכרנים במידה מסוימת, וצ'פלין לא העז לעשות סרט מדבר מלא עד 1940. Howe (2013) מצביע על קונצנזוס ביקורתי שראה בזמנים מודרניים חזרה לנוסחאות שמוצו והתחמקות מביקורת חברתית, ומקשר אותו לאיום שהצלחת הקולנוע המדבר הציבה בפני הקריירה של צ'פלין. מחקרים אחרים מראים תמונה הפוכה. Preminger (2018) מתאר את צ'פלין כחלוץ של בדיחות קוליות ושל עיצוב פסקול, וטוען שרוב הספרות התעלמה מתרומתו למעבר לקולנוע המדבר. Brasch (2014) מראה שזמנים מודרניים מציג את הקול הקולנועי כדבר לא טבעי ומנצל את החוויות של תקופת המעבר לצרכים קומיים. המבקרים הציעו הסברים שונים לכך שצ'פלין נמנע מהטכנולוגיה החדשה (Clarke, 2022), ובהם זהות הנווד, האסתטיקה של המחווה (Gallo, 2014), הקהל הבינלאומי (Daub, 2009) והאיום המקצועי (Howe, 2013). Preminger (2018) ו-Gallo (2014) אמנם עוקבים אחרי הקול בסרטי צ'פלין לאורך העשור, אבל הם מתמקדים בבדיחות הקוליות ובסמליות שלהן. הספרות שנבחנה לצורך העבודה דנה בהסברים לרתיעה מהדיבור בנפרד, ולא נמצא בה דיון שמעמיד אותם זה מול זה ובוחן אותם מול הסרטים.
מטרת העבודה היא להבין מה עמד מאחורי ההימנעות של צ'פלין מדיאלוג מדובר בשנים שבהן התעשייה כולה עברה לקול. שאלת המחקר היא: מדוע נמנע צ'רלי צ'פלין מדיאלוג מדובר בסרטיו בין זמר הג'אז, שיצא ב-1927, לדיקטטור הגדול, שיצא ב-1940, בשנים שבהן הקולנוע המדבר הפך לנורמה בתעשייה? כדי לענות על השאלה, העבודה מעמידה זה מול זה מחקרים על המעבר לקולנוע המדבר ומחקרים על סרטיו של צ'פלין מאותו עשור, ובוחנת את ההסברים השונים מול השימוש בקול בסרטים עצמם. העבודה עוסקת בארבעה סרטים: הקרקס, אורות הכרך, זמנים מודרניים והדיקטטור הגדול. היא אינה עוסקת בסרטים המדברים שצ'פלין יצר אחר כך, ואף לא במאבקים הפוליטיים שליוו אותו אחרי מלחמת העולם השנייה.
הפרק הראשון מתאר את המעבר לקולנוע המדבר ואת ההתנגדות אליו, כדי להבהיר מהי הנורמה שצ'פלין חרג ממנה. הפרק השני מציג את ארבעת ההסברים שהוצעו לרתיעה של צ'פלין מהדיבור. שלושת הפרקים הבאים בוחנים את ההסברים האלה מול הסרטים לפי סדר הופעתם: הפסקול של הקרקס ושל אורות הכרך, הקול בזמנים מודרניים, והשפה והנאום בדיקטטור הגדול. הסדר הכרונולוגי משרת את הטיעון, כי הוא מאפשר לעקוב אחרי כניסתו ההדרגתית של הקול לסרטים, ולבדוק בכל שלב איזה קול צ'פלין קיבל ואיזה דחה. הסיכום עונה על שאלת המחקר ומצביע על מה שנותר פתוח.
