שבירת מיתוסים: תמורות בזהות הקולקטיבית-סיפור גבורתו של רועי קליין ז"ל

שבירת מיתוסים: תמורות בזהות הקולקטיבית
סיפור גבורתו של רועי קליין ז"ל

שם הקורס: שבירת מיתוסים: תמורות בזהות הקולקטיבית.
מספר הקורס:
שנת לימודים:
מגיש/ה:
ת"ז:
טלפון נייד:
כתובת דואר אלקטרוני:
מרצה:
תאריך הגשה:

תוכן עניינים

1. תקציר 2
2. מבוא 3
2.1. חלק ראשון 3
2.1.1. פתיח 3
2.1.2. שאלת המחקר 3
2.1.3. השערת המחקר 3
2.2. חלק שני - תרומת המחקר וחשיבותו 3
2.3. חלק שלישי - חלק תיאורטי 4
2.3.1. מיתוס 4
2.3.2. גבורה 8
2.4. חלק רביעי - מתודולוגיה 12
2.4.1. שיטת המחקר 12
2.4.2. כלי המחקר 12
3. פרקי רקע 14
3.1. סיפור הקרב 14
3.2. סיפור הגבורה 15
3.3. על רועי קליין ז"ל 16
4. פרק הממצאים 17
5. סיכום 22
6. ביבליוגרפיה 24
7. נספחים 26

1. תקציר
זמן קצר אחרי שהסתיים הקרב בבינת ג'ביל התפרסם סיפור הגבורה על הסמג"ד, רס"ן רועי קליין ז"ל, שקפץ על הרימון שנזרק לעברו ולעבר חייליו, במטרה להציל את חיי חייליו תוך שהוא קורא "שמע ישראל". קליין הפך דרך האירוע לגיבור, לחלק ממיתוס הן בקרב הציבור הכליל ובעיקר בקרב בני הציונות הדתית ובני הישיבות הצעירים.
עבודה איכותנית זו בדקה כיצד בא לידי ביטוי מיתוס הגבורה בסיפורו של רס"ן רועי קליין ז"ל. דרך ניתוח מקורות ראשונים והשוואתם אל מול סקירת הספרות, ניתן היה לקבל תמונה ברורה לגבי החיבור שבין האירוע לבניית מיתוס ודמות הגיבור.
ממצאי המחקר העלו, כי מיתוס הגבורה המובא בסיפורו של רס"ן רועי קליין ז"ל משלב בחובו מספר אלמנטים אשר עוזרים לפתח את דמות הגיבור: האירוע עצמו שאין חולק עליו למרות שהוא מתואר בסיפור הקרב לפיו הרימון נחת ליד קליין וגופו הוא זה שעצר אותו (כלומר לא הייתה קפיצה). בנוסף לכך, קריאת "שמע ישראל" לפני מותו לצד אמירות אחרות שנשמעו בעדויות השונות לאחר המלחמה, חיבר בין גיבורים תנכ"יים (לדוגמת משה רבנו) ומיתוסים עתיקים לבין דמותו העדכנית של קליין. ממצא נוסף הוא עוסק בהאדרת שמו של קליין. האדרת אופיו ואישיותו כחלק ממסע זיכרון. כל אלו סייעו לבסס את המיתוס שנבנה סביב סיפור הגבורה והפיכתו של רועי קליין ז"ל לגיבור.

2. מבוא
2.1. חלק ראשון
2.1.1. פתיח
"הגבורה אינה פסגה. היא דרך העפלה, דרך שאין בה קפיצות. הגבורה אינה מושג צבאי. כל מקום שאתה מוצא בו הקרבה, גם גבורה תמצא שם [...] אנו רגילים לייחס את מושג הגבורה לצבאיות, מסיבה מובנה: מהלוחם נדרשת הסכמה למפרע הקרבה מכסימלית, לקרבן חיים. אך אין זו הדרך היחידה... לא הפחדנות היא היפוכה של הגבורה אלא האנוכיות. האיש האנוכי יכול להיות אמיץ, אך גיבור לא יהיה. אין גבורה בבנדיטיזם, אף לא בנועז ביותר. הגבורה היא קודם כל מידה מוסרית" (יצחק שדה, "שבילי גבורה").

2.1.2. שאלת המחקר
כיצד בא לידי ביטוי מיתוס הגבורה בסיפורו של רס"ן רועי קליין ז"ל?

2.1.3. השערת המחקר
יימצא כי ביטוי מיתוס הגבורה בסיפורו של רס"ן רועי קליין ז"ל הוא חלק מהותי מתפיסת הגיבור בחברה הישראלית

2.2. חלק שני - תרומת המחקר וחשיבותו
המחקר הנוכחי עוסק בבחינת מיתוס הגבורה בקרב נופלים, דרך סיפור נפילתו וגבורתו של רס"ן רועי קליין ז"ל שנפל במלחמת לבנון השנייה בקרב בבינת ג'ביל. סיפורו של קליין מהווה את אחד מסיפורי הגבורה המדוברים ביותר במורשת הצה"לית, בעיקר לאור העובדה כי העדויות מצביעות על כך שקליין קפץ על רימון שנזרק אל עבר כוח בפיקודו ובכך הציל את חייהם של פצועים ולוחמים אחרים ששהו בקרבתו. המחקר מאפשר לקבל תמונה מעניינת באשר לאופן שבו אנו מפתחים מיתוסים סביב סיפורים והופכים לוחמים לגיבורים.
חשוב לציין, כי העבודה אינה מתיימרת להטיל ספק בסיפור גבורתו של קליין ואינה עומדת לעסוק בעבודות, אלא לחבר בין המקרה של קליין לבין האופן שבו אנו תופסים את סיפורי המיתוס והגיבורים מקרב חללי צה"ל.

2.3. חלק שלישי - חלק תיאורטי
2.3.1. מיתוס
מהו המיתוס?
אחת השאלות המסקרנות ביותר בכל הנוגע למיתוסים היא, כיצד מכוננים הישראלים את המיתוס שלהם בעיקר לצד הדת, ההיסטוריה והאידיאולוגיה. שאלה מעניינת נוספת שעולה היא, אילו גורמים מעניקים לסיפור מסוים או לעובדה מסוימת, מעמד של מיתוס? מיתוס הוא סיפור אידיאלי אשר אינו מציג שאלות ואשר באמצעותו החברה מספרת על עצמה, מאין היא באה ולאן היא הולכת (ויסטריך ואוחנה, 2005). ההגדרה המילונית למושג "מיתוס", היא: "בדיה או חצי אמת, היוצרת חלק מן האמונות בחברה מסוימת; סיפור בדוי, דמיוני, או הסבר אמיתי למחצה (זעירא, 2004).
"יש והלשון", אשר בתוכה שוכן הדימוי והמטאפורה, ואשר רוקמת סיפור (מיתוס), הממסך את המציאות הממשית, ולמרות זאת הוא נתפס בעיני השומעים אותו כאמת טוטלית ומוחלטת. דוגמה למיתוס שכזה הוא מיתוס דמות ה"צבר" שעשוי להדגים את האופן שבו משרת המיתוס את התודעה הקולקטיבית, המאמינה שהסיפור המסופר משקף מציאות אקטואלית ומצויה, אף בהיותו ביטוי למציאות רצויה (משיח, 2012).
מיתוס נהוג להגדיר כסיפור מאורעות, מאורעות אשר חלקם כלל אינו מתקיים בעולם האובייקטיבי, אשר אפופים קדושה, תוך שהם מסופרים בדרך כלל בצורה אישית וסמלית ומתייחסים בצורה דרמטית לראשיתם של דברים (Hay, 1986; בתוך: ויסטריך ואוחנה, 2005). האופי הסיפורי מבחין מיתוס לבין היותו רעיון כללי; הקדושה האופפת את האירועים מבחינה את המיתוס מהאגדה או מהפולקלור; אי הרלוונטיות של האישוש או ההפרכה מבחין את המיתוס מההיסטוריה; דרמה והאנשה מבחינים מיתוס מאידיאולוגיה. סוציולוגים ואנתרופולוגים מרכזיים אשר חקרו את עולם המיתוסים מצביעים על מספר תפקידים נוספים שהמיתוס משרת, לתפיסתם הוא ממלא תפקיד כפול של סולידריות ושל זהות, מכיוון שהוא מייצג ערכים המואנשים בחיים החברתיים ומשקף צורות מסוימות של מבנה חברתי (Lewis, 1982; בתוך: ויסטריך ואוחנה, 2005); חשיבות המיתוס היא בהיותו מבנה של מחשבה, שתפקידו המרכזי הוא ליישב סתירות בין בני אדם (לואיס, 1989; בתוך: ויסטריך ואוחנה, 2005); ויש הרואים את תפקידו העיקרי של המיתוס לא בייצוג הסמלי או בכוח המסביר, אלא בהענקת לגיטימציה להווה (רופין, תרצ"ד; בתוך: ויסטריך ואוחנה, 2005).
גרינולד (2005) לדוגמה טוען, כי מלאכת הסיפור נזקקת לתחום הדמיון היצירתי. על פי גישתו, דברים אלה נכונים בכל הנוגע ל"סיפור " המיתי. הסיבה לכך נעוצה במספר גורמים. ראשית, מרכיביו של הסיפור המיתי הם תכנים סובייקטיביים, השואפים בדרכים שונות להגיע לידי קיום אובייקטיבי. שנית, חשובה מזה היא גם העובדה שהמיתוס הוא מרחב שנוצר בכדי שמציאות מסוימת תוכל להתגבש ולהתעצב בלבוש של סיפר. כלומר, ניתן לומר שהמיתוס הוא תופעה של ארגון, או תהליך, אשר מכוחו לובשים תכנים נפשיים ומנטליים דימויים ספרותיים מוגדרים. המרחב המיתי מקרין משמעות מסוימת. הוא מארגן את כל החומרים הנקלטים בו ויוצר מבנה מסודר, אשר תכונותיו העיקריות כוללות בין היתר רהיטות והיגיון פנימי - תכונות הטבועות בו מעצם טבעו. יחד עם זאת טוען גרינולד, כי ניתן לראות את המיתוס גם מזווית מעט שונה. סיפורים מיתיים בעולם העתיק, ולמעשה אף המיתולוגיה, חוצים את הקווים המפרידים ברגיל בין צורות ידע אובייקטיביות וסובייקטיביות. כך בעצם עשוי הסיפור להעניק מרחב למחוזות רחוקים של הנפש או הדמיון, שיש בהם קיום של ממש גם ללא טבעי, או מה שמוכנה גם כ"על טבעי" (גרינולד, 2005).