מבוא 1
דקדוק הז'אנר והאנלוגיה הלשונית 2
ז'אנרים של סדר וז'אנרים של אינטגרציה 3
מודל ההתפתחות ומודלים חלופיים להיסטוריה ז'אנרית 3
המערכת, המפיק ומקומו של הבימאי 4
הוליווד התאגידית ולימודי תעשיית המדיה 5
סיכום 6
רשימת מקורות 7
חקר הקולנוע ההוליוודי מתמודד עם שאלה שחוזרת בכל דיון על תוצרת של תעשייה גדולה: מה מסביר את הסדירות של הסרטים, כוונתו של יוצר יחיד או מערכת של נורמות ושל אילוצים שקדמה לו. עבודתו של תומאס שץ (Thomas Schatz) מציעה את הגרסה המפורטת ביותר של התשובה המערכתית. בתורת הז'אנר שלו הז'אנר אינו תווית תיאורית אלא מערכת בעלת כללים שהסרט הבודד מממש, והיא נדונה מתוך ניתוח של מערכת האולפנים שבתוכה פעלה (Schatz, 1981). בהיסטוריה של האולפנים שכתב אחר כך, איכותה של תוצרת שנעשתה במהירות ובעלות נמוכה מוסברת בתכנון של המערכת עצמה ולא בחזונו של מפיק או של בימאי, וחוזים ויצירתיות אינם מוצגים בה כניגודים (Schatz, 1988). ספרות מאוחרת קראה את המהלך הזה כהעברת מקום ההסבר מן המחבר אל הארגון התעשייתי, ואימצה אותו כדי לדון בגאונות קולקטיבית שמגבילה טענות של מחברות אישית (Douglas, 2023). סקירה זו מראה שהספרות חלוקה לא בשאלה אם ההסבר המערכתי מוצלח אלא בשאלת מעמדו: חלק ממנה מתייחס אליו כתיאור היסטורי של סדר מוסדי מסוים שחלף, וחלק אחר מתייחס אליו ככלי ניתוח כללי שממשיך לעבוד גם על הוליווד התאגידית, והמחלוקת הזאת מתגלגלת לשאלה אמפירית על מקורן של הסדירויות.
