עבודה סמינריונית
שם הקורס: הרגולציה של ההליך המשפטי: אתגרים עיוניים
2024
מבוא 1
זכות הגישה לערכאות 3
המסגרת התיאורטית והנורמטיבית של הסעדים הזמניים 5
מטרת הסעד הזמני 7
התנאים למתן סעד זמני 7
ערבויות ובטוחות להבטחת נזקי הצד שעלול להיפגע מהסעד הזמני 9
החובה לפצות על נזקים שנגרמו מסעדים זמניים 11
תביעה נגד מגיש בקשה לסעד זמני 11
הלכת סחר 12
השפעת חובת הפיצוי על זכות הגישה לערכאות 14
פתרונות אפשריים לאיזון בין חובת הפיצוי לזכות הגישה לערכאות 16
סיכום 17
ביבליוגרפיה 19
חקיקה 19
פסיקה 19
ספרות ומאמרים 19
זכות הגישה לערכאות נחשבת לאחת מאבני היסוד של שיטת המשפט הישראלית. אף שאינה מעוגנת במפורש בחוק יסוד, הכירה בה הפסיקה כזכות בעלת מעמד חוקתי, ובספרות המשפטית אף הוצע לראות בה עיקרון מסד על-חוקתי, שבלעדיו אין לזכויות האחרות קיום ממשי. לצד ההכרה בה במשפט הפנימי, הגישה לערכאות תופסת מקום מרכזי גם בשיח הבינלאומי העדכני, המדגיש כי מערכת משפט ראויה נמדדת ביכולתם של בני אדם לפתור בפועל את בעיותיהם המשפטיות, בדרך נגישה, יעילה ושוויונית.
אחד הכלים המרכזיים המאפשרים לבעל דין לממש את זכות הגישה לערכאות באופן אפקטיבי הוא הסעד הזמני. סעד זה, המוסדר כיום בפרק ט"ו לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, נועד להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ולשמור על האפשרות לבצע את פסק הדין שיינתן בסופו. ואולם, הסעד הזמני ניתן בשלב מוקדם של ההליך, בטרם התבררה התביעה לגופה, ולכן הוא עלול לפגוע קשות בזכויותיו של הנתבע, ובהן זכות הקניין וחופש העיסוק. הספרות ההשוואתית מדגישה כי סעדים זמניים רבי עוצמה, כגון צווי הקפאת נכסים, עלולים להפעיל על הנתבע לחץ כלכלי ניכר עוד לפני שנקבע כי טענות התובע מוצדקות.
שיטת המשפט מכירה בכך שהצד שנפגע מסעד זמני ראוי להגנה. הגנה זו באה לידי ביטוי, בין היתר, בחובה להפקיד התחייבות עצמית וערובה כתנאי למתן הסעד, מנגנון שנועד הן להבטיח את פיצוי הנתבע אם יתברר שהסעד ניתן שלא בצדק והן להרתיע מפני הגשת בקשות סרק. מעבר לכך, בעניין סחר קבע בית המשפט העליון כי מבקש סעד זמני עשוי לשאת באחריות בנזיקין לנזקים שגרם הסעד, וזאת אף במקרה שבו התביעה העיקרית התקבלה, אם הוכח כי התרשל בהגשת הבקשה. הלכה זו ייחודית במידה מסוימת, שכן בשיטות משפט אחרות, ובהן המשפט האנגלי, נקשרה החובה לפצות בגין נזקי צו ביניים בעיקר למקרים שבהם התברר כי הצו ניתן שלא בצדק.
ההכרה בחובת הפיצוי מעוררת מתח מובנה. מחד גיסא, היא מגינה על הנתבע מפני שימוש לרעה בכלי דיוני רב עוצמה. מאידך גיסא, היא עלולה להרתיע תובעים, ובייחוד תובעים בעלי משאבים מוגבלים, מלבקש סעדים זמניים חיוניים, ובכך לפגוע בזכות הגישה לערכאות. מתח זה נדון בספרות גם בהקשר הרחב של ההתמודדות עם הליכי סרק ושל הסיכון שנוטל על עצמו מי שפונה לבית המשפט בבקשה לסעד זמני.
על רקע זה, שאלת המחקר של העבודה היא כיצד משפיעה החובה לפצות על נזקים שנגרמו מסעדים זמניים על תפיסת זכות הגישה לערכאות בישראל. טענת העבודה היא כי אף שחובת הפיצוי נחוצה להגנה על זכויות הנתבע, יש להפעילה בזהירות ועל פי אמות מידה ברורות, כדי שלא תהפוך לחסם בפני מימוש זכות הגישה לערכאות.
העבודה בנויה כדלקמן. הפרק הראשון מציג את זכות הגישה לערכאות, את מקורותיה ואת מעמדה החוקתי בפסיקה. הפרק השני עוסק במסגרת התיאורטית והנורמטיבית של הסעדים הזמניים, במטרתם ובתנאים למתנם. הפרק השלישי דן בערבויות ובבטוחות הנדרשות ממבקש הסעד הזמני ובתכליותיהן. הפרק הרביעי בוחן את החובה לפצות על נזקים שנגרמו מסעדים זמניים, תוך התמקדות בהלכת סחר ובהשוואה למשפט האנגלי. הפרק החמישי מנתח את השפעתה של חובת הפיצוי על זכות הגישה לערכאות ומציע פתרונות אפשריים לאיזון בין האינטרסים המתחרים, ולבסוף מובא סיכום.
