השפעת הפעילות הגופנית על הנחישות העצמית והעצמה אצל נערים עם מוגבלות שכלית/התפתחותית

השפעת הפעילות הגופנית על הנחישות העצמית והעצמה אצל נערים עם מוגבלות שכלית/התפתחותית

תאריך:
מגיש:
ת.ז:
שם המרצה:

תוכן עניינים

1. מבוא 2
2. סקירת ספרות 4
2.1. מוגבלות שכלית והתפתחותית 4
2.2. פעילות גופנית 6
2.2.1. הגדרה ורקע כללי 6
2.2.2. תרומתה של הפעילות הגופנית 6
2.3. נחישות עצמית-העצמה ואוטונומיה 8
2.3.1. העצמה (Empowerment) 8
2.3.2. נחישות עצמית 8
2.3.3. אוטונומיה 9
2.4. השפעת הפעילות הגופנית על הנחישות העצמית-העצמה והאוטונומיה 11
2.4.1. פעילות גופנית אצל בעלי לקויות 11
2.4.2. הקשר בין נחישות עצמית, העצמה ואוטונומיה אישית 12
2.4.3. השפעת פעילות גופנית על הנחישות, העצמה והאוטונומיה 13
3. סיכום 15
4. מסקנות אישיות 17
5. מקורות 18

1. מבוא
עיסוק בפעילות גופנית, יכול לתרום לאוכלוסייה הלוקה מלקות שכלית-התפתחותית בתחומים רבים כגון: העצמה, נחישות עצמית, יכולת קבלת החלטות, עצמאות אישית ואף איכות חיים (Wehmeyer, 2005; Wehmeyer, Lattin and Agram, 2001; Wehmeyer and Schalock, 2001; Schalock and Alonso, 2002; אלמוסני, 2008; בתוך: אלמוסני, 2010). עבודה זו בודקת, את השפעת הפעילות הגופנית על הנחישות העצמית והעצמה אצל נערים עם מוגבלות שכלית/התפתחותית.
מוגבלות שכלית-התפתחותית (מש"ה), מוגדרת על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO), כ"כמגבלה משמעותית בתפקוד האינטלקטואלי ובהתנהגות ההסתגלותית של האדם, המופיעה לפני גיל 18 ומשפיעה על מיומנויות הסתגלותיות, תפיסתיות, חברתיות ומעשיות" (שלום, בן-שמחון וגורן, 2014). הגורמים או הסיבות לקיומה של המוגבלות שכלית-התפתחותית הן מגוונות, אולם היא נחשבת כתוצאה של פגיעה המתרחשת עוד בטרם הלידה או ובמקרים מסוימים בסמוך אליה. הגורמים השכיחים למוגבלות השכלית-התפתחותית הם ברוב המקרים נעוצים בסיבות גנטיות, פגיעות פנימיות או חיצוניות במהלך ההיריון והלידה, השפעות של אלכוהול וסמים, פגיעות פיזיות, שינוים מטבוליים וכו (גורבטוב, בן- משה ובן- שמחון, 2010; בתוך: נוימן, נוימן, נוימן, גורדוני, שצברג וברקן, 2014).
צעירים המוגדרים כלוקים במוגבלות שכלית-התפתחותית, מתקשים לתפקד בסביבה היום-יומית, בעיקר כי הם אינם מקבלים כלים מתאימים שיעזרו להם לקבל החלטות, להכיר בערך של עצמם ולבסוף לייצר להם סביבת חיים איכותית יותר. העצמה, נחישות עצמית ואוטונומיה, הם חלק מאותם תכונות נרכשות, שבהעדרם, צעירים המוגבלים שכלית-התפתחותית, מתקשים לפעול. לנחישות עצמית, אוטונומיה ולהעצמה, מכנה משותף, כמו לדוגמה הבחירה האישית, והשליטה בתחומים שונים ורבים של החיים. ההעצמה (empowerment), יכולה לגרום לשיפור של האוטונומיה האישית והיא גם מאפשרת את ההגשמה עצמית. ההעצמה קשורה גם ליכולתם של צעירים בעלי מוגבלויות, להסתגל לנסיבות המשתנות של סביבתם, תוך התמודדות עם שינויים אלו בלא צורך לוותר על עקרונותיהם (Zimmerman, 1990; בתוך: אלמוסני, 2008). עבור מרבית האנשים, נחישות העצמית (self-determent) היא התנהגות הנחשבת מובנת מאליה, והיא מתבטאת בהבעה של העדפות אישיות, בחירה חופשית, אוטונומיה וכן תחושת העצמה. אנשים בוחרים ומחליטים באשר לאורח חייהם באופן טבעי, כאשר ההנחה הרווחת היא, שכמעט כלל האנשים, לרבות אנשים הסובלים מלקויות שכליות-התפתחותיות, מסוגלים להביע באופן תקשורתי, את ההעדפות שלהם ולקבל החלטות המשפיעות על אורח חייהם. אולם, אפשרות זו נמנעת מאותם אנשים אשר לוקה מלקויות (שביט, 2007). אחד הכלים המאפשרים לצעירים הלוקים שכלית-התפתחותית לשפר את יכולתם בתחומים אלו, הוא דרך פעילות גופנית.
אחת ההגדרות המרכזיות של מקצוע החינוך הגופני, הוא מימושו של הפוטנציאל העצמי, הגופני והמוטורי של הפרט. הפעילות גופנית מפתחת לא רק את הכושר הגופני, אלא מפתחת גם את המיומנויות והיכולות המוטוריות הדרושות על מנת שנוכל להניע את הגוף בצורה יעילה יותר, משפרת את היעילות בחיי היום-יום, את היציבה הבריאה וההנאה, וכן את ההשתתפות בפעילות גופנית בשעות הפנאי. כלל המרכיבים, יש בהם כדי שירמו במידה רבה לשיפר איכות החיים של העוסק בפעילות הגופנית, יתרמו לשיפור הבריאות הכללית, לאישיות ההרמונית וכן יסייעו במידה רבה גם להשתלבות בחברה (אלמוסני, 2008).
אצל הלוקים מלקות שכלית-התנהגותית, היכולת הגופנית של מרביתם, ברוב המקרים נחשבת לירודה, וגורמת לאימוץ אורח חיים 'יושבני', אשר מוביל לירידה נוספת ביכולות הגופניות. בקרב אנשים עם מוגבלות שכלית-התנהגותית, העלולים להימצא קרוב לסף המאפשר להם לבצע מיומנויות יום-יומיות באופן עצמאי או מתחת לסף זה, הרי שירידה ביכולת הגופנית, גם אם מדובר בירידה הקטנה ביותר, עלולה להשפיע באופן שלילי על יכולתם לתפקד באופן עצמאי ביום-יום. ירידה בעצמאות בתפקוד היום יומי פוגעת גם במידת החופש של הפרט, מפחיתה את האוטונומיה שלו וחושפת אותו לתופעות הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות של מצבים שניוניים הקשורים בחוסר פעילות גופנית (Cooper et al., 1999; בתוך: הוצלר וברק, 2012).
עבור אוכלוסיית הלוקים במוגבלויות שכליות-התפתחותיות, לימוד תהליכים של קבלת החלטות דרך הפעילות הגופנית בשעות הפנאי, הוא חשוב ואף תורם לעצמאות האישית שלהם. דרך מעורבותם האישית, הם עוסקים בבחירת המטרות, במתן ביטוי להעדפות אישיות ולמימושן תוך התבססות על הכוונה עצמית. לעצמאות ולאוטונומיה אישית יש גורמים משותפים כמו לדוגמה: הבחירה העצמית, קרי קבלת החלטה, והשליטה בתחומים שונים של החיים (אלמוסני, 2010).
בחלקה הראשון, עוסקת העבודה בתיאור לקות שכלית-התפתחותית. בחלקה השני, סוקרת העבודה את תחום הפעילות הגופנית ואת התרומה שלה לגוף ולנפש. בהמשך סוקרת העבודה את המשתנים: העצמה, נחישות עצמית ואוטונומיה, ובחלקה האחרון, סוקרת העבודה את החיבור של משתנים אלו, עם פעילות ספורטיבית תוך התמקדות באוכלוסיית הצעירים בעלי לקות שכלית-התפתחותית.