מבוא 1
ההגדרה אינה שאלה סמנטית 2
מן התמונה הסטריאוטיפית אל המעמד הבינוני 2
מסלולי עבריינות לאורך החיים 3
עבירות הונאה ושחיקת ההבחנה הקלאסית 4
ההזדמנות כתנאי הכרחי 4
הרתעה ואכיפה: מה נמצא יעיל 5
עמדות הציבור ותרגומן למדיניות 5
סיכום 6
רשימת מקורות 7
המושג עבירת צווארון לבן נטבע בנאום נשיאותי שנשא אדווין סאת'רלנד (Edwin Sutherland) בפני האגודה הסוציולוגית האמריקנית בשנת 1939, והוא הוגדר בו כעבריינות של המעמד העליון, של אנשי עסקים ואנשי מקצוע מכובדים, אל מול עבריינות של בני המעמד הנמוך (Sutherland, 1940). שלושה רכיבים הרכיבו את ההמשגה הזו: מעמדו הגבוה של העבריין, ביצוע העבירה בהקשר תעסוקתי וארגוני תוך הפרת אמון, ותגובה שונה של מנגנוני הפיקוח החברתי כלפי התנהגות כזו (Rorie, 2020). שמונים שנה לאחר מכן, השאלה מהי עבירת צווארון לבן וכיצד יש למדוד אותה טרם הוכרעה, והיא אינה הסחה הגדרתית אלא שאלה בעלת השלכות אפיסטמולוגיות עמוקות (Simpson, 2019). סקירה זו מראה כי המחלוקת על יחידת ההגדרה, בין תכונה של העבריין ובין תכונה של המעשה, היא בחירה מתודולוגית שקובעת את המדגם, את מקורות הנתונים ואת המסקנות הנגזרות מהם, ומכאן גם את התשובות לשאלות מי מבצע עבירות אלה, כיצד מתפתחת עבריינותו לאורך החיים ומה מרתיע אותו. ככל שהמחקר האמפירי התרחק מהגדרה המבוססת על מעמד ונשען על הגדרה המבוססת על מעשה, כך התרחקה דמות העבריין מן התמונה הסטריאוטיפית שצייר סאת'רלנד.
