קונפליקטים בתיאטרון הישראלי, על פי המחזה "חולה אהבה בשיכון ג'"

תוכן עניינים

מבוא 2
סקירה ספרותית 3
קונטקסט חברתי 3
השסע העדתי 3
השדה 6
הרפרטואר 8
התכוונות 10
יוצר ההצגה 10
הטקסט 11
נראטיב 11
דמויות 12
סיום העלילה 14
סוציו-סמיוטיקה 14
סוציו-לינגוויסטיקה 15
התקבלות 16
ביקורות 16
רמת הביצוע 18
סיכום 19
ביבליוגרפיה 21

מבוא
עבודה זו עוסקת במחזה "חולה אהבה בשיכון ג' ", של תיאטרון הקאמרי. המחזה, הוא במקור סרט מצליח משנות התשעים, שנכתב על ידי שבי גביזון. במרכז העלילה נמצא ויקטור (שלום מיכאלשווילי), המתגורר בשיכון ג' בקרית ים ומשדר סרטים מתחנת השידור הפיראטית שבביתו. חייו מיטלטלים כאשר לשיכון עוברת מיכאלה (דנה מיינרט), בלונדינית תל אביבית, והוא מתאהב בה. מהר מאוד חיזוריו הופכים אובססיביים, מה שלבסוף מביא לאשפוזו בבית חולים לחולי נפש.
הסיפור הוא סיפור אהבה מהסוג האחר – אין כאן הדדיות, אלא רק אובססיה של צד אחד. בנוסף לפן הקומי, המחזה הוא דרמטי ומריר לעיתים, וברקע – השסע העדתי כפי שעולה מבין השורות. נראה כי הבחירה בוויקטור, שחי בפריפריה ומשתייך ככל הנראה לעדות המזרח, כמי שמתאהב בצפונבונית האשכנזית, אינה מקרית.
התיאטרון הישראלי כחלק מהתרבות העברית, משמש במה הן לביטוי של מחלוקות ואי הסכמות בחברה הישראלית, והן לצורך בחינת הזיקות הקיימות בין ההצגה לבין המציאות החברתית. כך, מתאפשרת חשיפה של קונפליקטים מודחקים והמחשה של שסעים (אוריין, 2004; בן-שאול, 2008).
הרפרטואר, ובעיקר השינויים שחלו בו, משקפים את ייצוגן המשתנה באמנויות של הקבוצות השונות בחברה הישראלית והיחס המשתנה אף הוא אליהן - מלמדים על תהליכי דמוקרטיזציה בתרבות בישראל (אוריין, 2004). אולם נדמה כי בשנים האחרונות כמעט ולא נעשה תיאטרון חברתי מוצהר בישראל, אולי כדרך להימנע מהתמודדות עם השסע העדתי בחברה הישראלית.
בעבודה זו אתייחס להיבטים החברתיים של ההצגה "חולה אהבה בשיכון ג' " הבאים לידי ביטוי בשסע העדתי-חברתי. את הסקירה אערוך על פי ארבעה נושאים: 1) חברה ותיאטרון 2) התכוונות היוצר 3) הטקסט 4) התקבלות ההצגה ע"י הקהל והמבקרים.