הקורס הכנסת שינויים למערכת החינוך נלמד באוניברסיטה הפתוחה ועוסק בשאלה מדוע רפורמות בחינוך מצליחות או נכשלות. הקורס מציג גישות תיאורטיות לניתוח ארגונים ומערכות, דן בגורמים המניעים שינוי ובחסמים העומדים בפניו, ובוחן רפורמות מרכזיות בישראל ובעולם, מרפורמת האינטגרציה ודוח דוברת ועד מדיניות החינוך בפינלנד, בארצות הברית ובמדינות נוספות.
במבחן 22 שאלות רבות ברירה (שאלות אמריקאיות) שנכתבו לתרגול עצמי על בסיס חומר הלימוד ורמת הבחינות בעבר ואינן חלק מחומרי הקורס, והן מכסות את הביקורת על הגישה המבנית-תפקודית ואת גישת התשומות והתפוקות, את הגדרת השינוי של אלדרפר ואת הדגם לעידוד שונות חינוכית של אבירם ועמיתיו, את המנופים החלשים והחזקים של איינסקאו ואת הסתירה שמתארת גרונדי בין אחריותיות לשיפור, את החוק הפדרלי "אין משאירים מאחור אף ילד" ואת הערכת הלמידה בפינלנד, את השינוי מהמעלה השנייה של טאיק וקובן, את רפורמת האינטגרציה ואת שיגור הספוטניק כזרז לשינוי, את בלימת יישומו של דוח דוברת, את סוגי ההתנגדות אצל פוקס ואת האוטונומיה של המורים אצל פולן, את ההבחנה בין אחריות לאחריותיות, את מחקריהם של אריאזה ושל וורשאוור, את עמדת אייזנר בנוגע להערכה ואת אסטרטגיית החינוך המיוחד בפינלנד. את התשובות אפשר לבדוק בסיום המבחן.
השאלות מבקשות לזהות טיעון, להשוות בין גישות או להסביר מדוע מהלך מסוים נכשל, ולכן פתרונן דורש הבנה של החומר ולא שינון של שמות חוקרים. הרמה תואמת את זו של בחינות הקורס, כך שהמבחן משמש תרגול לקראתה, מסייע לזכור את המושגים ואת המחקרים ומלמד תוך כדי פתרון, ובסיומו מספק הערכה עצמית שמראה אילו נושאים כדאי לחזור עליהם.
