הקורס סטייה חברתית (10270) נלמד באוניברסיטה הפתוחה, ועוסק בהיבטים החברתיים של תופעת הסטייה – כיצד מוגדרת סטייה, מי מגדיר אותה, ואילו תהליכים חברתיים מעורבים בייצור הסטייה ובתיוגם של אנשים כסוטים. במסגרת הקורס נלמדות תיאוריות סוציולוגיות מרכזיות להסבר הסטייה, לצד דיון בתחומי תוכן ספציפיים כגון מיניות, נכות, פריון ומגדר, תוך התייחסות למקרים מהמציאות הישראלית ולסיקור תקשורתי של אירועי סטייה.
מבחן התרגול העצמי הנוכחי מבוסס על חומר הלימוד של הקורס וכולל 18 שאלות אמריקאיות בנושאים מרכזיים מהסילבוס. בין הנושאים הנבחנים: תיאוריית התיוג וקהלי הצופים, ההבדל בין תפיסת האנומיה של מרטון לזו של דורקהיים, תצורת התגובה בתיאוריה של אלברט כהן, הגדרות שונות לסטייה (נורמטיבית, סטטיסטית, פסיכולוגית ופי נזק) ויישומן על מקרים כמו רצח על רקע כבוד המשפחה, הניתוח הקונסטרוקציוניסטי של חוסר התאמה בין ממדי הסטייה, מדיניות העישון בארה"ב, הגדרת אונס "חמור" במערכת אכיפת החוק, המיניות כהבניה חברתית, פערי המגדר בתגובה החברתית לניאוף, מושג האובייקטיפיקציה של פוקו, ההבדלים בין רופאים לעובדים סוציאליים בהגדרת נורמליות בתקופת המנדט, הביקורת של אייל גרוס על פרשת חן אלקובי, חוויית ההדרה של ברויאר מקהילת הנכים, הפלורליזם המדומה בסיקור האונס לפי להב, עמדתו של בן-יהודה בדבר הצורך בכוח לצד המוסר בהגדרת הסטייה, הביקורת של גולדין על הגישה הפמיניסטית-תרבותית לאנורקסיה, וסטיגמה כלפי נשים חשוכות ילדים בהקשר מימון טיפולי פריון.
התשובות למבחן אינן מוצגות לצד כל שאלה בזמן הפתרון, אלא ניתן לבדוק אותן רק לאחר סיום המבחן כולו, כך שאפשר לענות על כלל השאלות ברצף ולראות את התוצאה המלאה בסיום.
שאלות המבחן דורשות הבנה מעמיקה של החומר הנלמד ולא רק שינון של פרטים יבשים, והן מנוסחות ברמת קושי המשקפת את הרמה הנדרשת בבחינה עצמה, כך שההתמודדות עמן מקנה תמונה אמינה של האופן שבו החומר עשוי להיבחן בפועל. פתרון המבחן מסייע הן לתרגול וחזרה על החומר לקראת הבחינה והן להערכה עצמית של רמת המוכנות, שכן ניתן להיעזר בתוצאות כדי לזהות באילו נושאים כדאי להתמקד ולחזור על החומר בצורה ממוקדת יותר לפני הגשת הבחינה.
