באוניברסיטה הפתוחה נלמד הקורס היסטוריה של הפסיכולוגיה, שעניינו הדרך שבה הפכו שאלות עתיקות על הנפש לתחום מחקר מדעי. הקורס דן במעמדה המדעי של הפסיכולוגיה ובמקומם של גורמים חברתיים ופוליטיים בהתפתחותה, בשורשים הפילוסופיים והפיזיולוגיים של התחום, ובאסכולות שעיצבו אותו במאה העשרים, מן הגשטלט והפסיכואנליזה ועד הגישה הקוגניטיבית.
המבחן מורכב מ-18 שאלות רבות ברירה (שאלות אמריקאיות) העוסקות בטענה שהפסיכולוגיה נותרה בשלב קדם-פרדיגמטי, במעמדן של נשים בתחום ובסיפורה של מארי ויטון קלקינס, בפגיעתם של משטרים רודניים במדע, במטריאליזם של לה מטרי ובתשובתו של רייד ליום, באזורי ברוקה וורניקה ובחוק שוויון הפעולה של לשלי, בפסיכולוגיה של ברנטנו ובתגליות אסכולת וירצבורג, בעמדתו של שכנוב, בהסבר הגשטלטי לקביעויות התפיסתיות, בשימור הכמות אצל פיאז'ה, בשינוי בתאוריית הפיתוי של פרויד, במרכז תורתו של אדלר ובתנאי שהציב רוג'רס, בביקורתו של פופר על הפסיכואנליזה, בטיעון החדר הסיני של סרל ובכשל ההצטלבות בשיפוט האינטואיטיבי. השאלות נכתבו לתרגול עצמי על בסיס חומר הלימוד ורמת הבחינות בעבר ואינן חלק מחומרי הקורס, ואת התשובות אפשר לבדוק בסיומו.
השאלות דורשות הבנה של המשמעות שמאחורי כל תגלית ושל מקומה במחלוקת שבתוכה נולדה, ולא זכירה של פרטים בלבד, והרמה שלהן היא זו של בחינות הקורס. לכן הן מתאימות לתרגול לפני הבחינה, לחיזוק הזכירה של החומר וללמידה תוך כדי פתרון, ובסיום המבחן אפשר לגזור מן התוצאה הערכה עצמית ולהחליט אילו יחידות דורשות חזרה.
