קורס "ראשית מעורבותו של האו"ם בסכסוך הערבי-ישראלי" עוסק במעבר מהמנדט הבריטי אל הזירה הרב־צדדית של האו"ם, ובוחן את האופן שבו מוסדות הארגון נדרשו לגבש נורמות חדשות, לנהל תהליכי תיווך ולבצע פיקוח בשטח. החומר משלב ניתוח החלטות מדיניות, יוזמות מוסדיות ופרשנויות היסטוריוגרפיות, במטרה להציג כיצד האו"ם התמודד עם המורכבות של הסכסוך המקומי על רקע יחסי המעצמות והמערכת הבינלאומית.
המבחן מבוסס על שאלות אמריקאיות ומתמקד בצעד הבריטי להעביר את שאלת ארץ ישראל לאו"ם ללא המלצות, בתמיכת ברית המועצות בהחלטה 181 ובזיקת האחדות הכלכלית בתוכנית החלוקה. הוא עוסק בדו״ח ועדת קלצקי על פיקוח שביתת הנשק ובגישת "האו"ם כמניח נורמות" בהיסטוריוגרפיה. נכללות שאלות על כישלון פרויקטי תעסוקה לפליטים בעזה בשנות החמישים, על משמעות הפסקות האש במלחמת ההתשה, ועל פרשנויות שונות להחלטה 242 סביב עקרון "קרקע תמורת שלום". החומר בוחן את משימות UNEF II לאחר הסכם הביניים, את תמיכת גוש הבלתי־מזדהות בהחלטה 3379, ואת הרחבת המנדט של UNIFIL ב־1982.
שאלות נוספות מתייחסות לוויכוח סביב תפקידה של ועדת לוזאן, לפערים במנדט משקיפי האו"ם לאחר 1967, ולמסמכי איחוד כלכלי שנועדו למסגר דיאלוג בין ישראל לירדן. החומר כולל את נוסחת "Uniting for Peace" בהקשר ז'נבה 1973, את תרומתו של מזכ"ל ולדהיים לשילוב אש״ף ולביטחון אזורי, ואת קשיי התקשורת בין UNIFIL וצה״ל בשנות השמונים. נידונים גם החששות הישראליים מפריסת כוח או"ם בבקעת הירדן, תפקיד המזכ"לים במשברי 1956 ו־1973, מגמות תקציביות ב־UNRWA, ותפקוד מנגנוני הדיווח בקווי שביתת הנשק. לבסוף נבחנת החלטה 1514 על דה־קולוניזציה והשפעתה על המסגור של הסכסוך כמאבק להגדרה עצמית פלסטינית.
המבחן דורש הבנה היסטורית, פוליטית ומוסדית של האופן שבו האו"ם עיצב נורמות, מנגנונים ותפיסות פעולה בסכסוך.
המבחן חובר על ידי גיא תיאודורו, מומחה לכתיבה אקדמית וללימודי מזרח תיכון.
