ביה"ס למשפטים, מכללת נתניה
תואר ראשון
עבודה סמינריונית בקורס: סוגיות נבחרות במשפט הציבורי
2025
מבוא 1
טכניקות להגנה על זכויות הפרט במשפט הפרטי 4
החלת החוקה במשפט הפרטי 4
מודל התחולה הישירה 5
מודל היעדר תחולה 5
מודל התחולה על הרשות השופטת 5
מודל התחולה העקיפה 6
החלה בחקיקה רגילה של הכנסת 7
החלה ישירה על גופים דו-מהותיים 8
פעילות פרטית במשאב ציבורי 8
ספקי שירותים ציבוריים חיוניים 9
גופים דו-מהותיים 10
הגדרת הגוף הדו-מהותי ומאפייניו 10
התפתחות הגוף הדו-מהותי בפסיקה 18
תרומת ההגדרה כגוף דו-מהותי להגנה על זכויות אדם במשפט הפרטי 21
סיכום 32
ביבליוגרפיה 34
ההבחנה בין המשפט הציבורי לבין המשפט הפרטי היא מאבני היסוד של המחשבה המשפטית המודרנית. המשפט הציבורי מסדיר את יחסי הגומלין שבין הפרט לבין השלטון ומטיל על הרשות חובות מוגברות של הגינות, שוויון, סבירות ומידתיות, ואילו המשפט הפרטי מסדיר את היחסים שבין פרטים שווי מעמד ומעניק להם אוטונומיה רחבה לעצב את חובותיהם ואת זכויותיהם. בעשורים האחרונים נשחקה הבחנה זו במידה ניכרת. תהליכי הפרטה, מיקור חוץ של שירותים ציבוריים והתעצמות כוחם של תאגידים פרטיים יצרו מציאות שבה גופים שאינם חלק מן המנהל הציבורי מחזיקים בעוצמה שהשפעתה על זכויות אדם אינה נופלת מזו של רשויות השלטון. מגמה זו אינה ייחודית למשפט הישראלי, והיא ניכרת גם בטקסטים חוקתיים ובפסיקה במדינות רבות.
השאלה כיצד ראוי להגן על זכויות אדם מפני פגיעה שמקורה בגוף פרטי מוכרת בספרות ההשוואתית כשאלת התחולה האופקית של זכויות חוקתיות. שורשיה נעוצים בפער שבין ההכרזה החוקתית על זכויות יסוד לבין תפיסה מסורתית שלפיה חובות אלו מכוונות כלפי השלטון בלבד. בישראל התחדדה השאלה עם חקיקתם של חוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק־יסוד: חופש העיסוק בשנת 1992, אשר העניקו מעמד על-חוקי לזכויות יסוד אך לא הכריעו במפורש בשאלת תחולתן במרחב הפרטי. הספרות והפסיקה פיתחו ארבעה מודלים אפשריים לבחינת השפעתן של הזכויות החוקתיות על היחסים שבין פרטים, ולצידם שורה של טכניקות משפטיות נוספות שנועדו לצמצם את הפער בין ההגנה הניתנת לפרט מול השלטון לבין זו הניתנת לו מול גופים פרטיים.
אחת הטכניקות המרכזיות שפיתחה הפסיקה הישראלית היא דוקטרינת הגוף הדו-מהותי. דוקטרינה זו מזהה גופים שמבחינה ארגונית ופורמלית הם גופים פרטיים, אולם מהות פעילותם, הזיקה שלהם לציבור והשימוש שהם עושים במשאבי ציבור מצדיקים את החלתן של נורמות מן המשפט הציבורי על חלק מפעולותיהם. ההכרה בחברת קדישא כגוף בעל אופי דו-מהותי בפרשת קסטנבאום סימנה את נקודת המפנה בהתפתחות זו, ובעקבותיה הוכרו ככאלה גם אוניברסיטאות, חברת החשמל, קופות חולים, איגודי ספורט, ובשנים האחרונות אף פלטפורמות דיגיטליות ורשתות חברתיות. הכרה זו משקפת תפיסה רחבה יותר שלפיה האחריות לזכויות אדם אינה נגזרת עוד ממעמדו הפורמלי של הגוף אלא מתפקידו, מכוחו בפועל וממידת תלותו של הפרט בו.
על רקע זה מבקשת עבודה זו לבחון שתי שאלות משולבות. הראשונה היא האם ראוי להחיל על גופים דו-מהותיים את נורמות המשפט הפרטי או דווקא את נורמות המשפט הציבורי, והשנייה היא כיצד תורמת הגדרתו של גוף כדו-מהותי להגנה על זכויות אדם במרחב שבו פועל המשפט הפרטי. שאלות אלו אינן תיאורטיות בלבד. הכפפתו של גוף פרטי לנורמות המשפט הציבורי מרחיבה את ההגנה על הפרט הבא עימו במגע, אך בה בעת מצמצמת את האוטונומיה העסקית של אותו גוף ואת חופש ההתקשרות שלו. ההכרעה ביניהן מחייבת אפוא איתור נקודת איזון, ולא בחירה בינארית באחת משתי מערכות הדינים.
העבודה נסמכת על ניתוח דוקטרינרי של הפסיקה הישראלית שעסקה בגופים דו-מהותיים, מפרשת גדעון ומפרשת מיקרו דף ועד לפסיקה העדכנית בעניינן של אוניברסיטאות, של ספקי שירות חיוני ושל פלטפורמות מקוונות, ועל סקירת הספרות המשפטית העוסקת בגבול שבין המשפט הפרטי למשפט הציבורי. לצד מקורות אלו נעשה שימוש גם בספרות השוואתית עדכנית, המאפשרת למקם את הפתרון הישראלי בהקשר רחב יותר של דרכי התמודדות עם תחולתן של זכויות אדם כלפי גורמים פרטיים.
מבנה העבודה הוא כדלקמן. הפרק הראשון סוקר את הטכניקות ואת הכלים שבאמצעותם מבקשת מערכת המשפט להגן על זכויות הפרט בתוך המשפט הפרטי, ובכלל זה ארבעת מודלי התחולה של החוקה במשפט הפרטי, החלה באמצעות חקיקה רגילה, החלה ישירה על גופים דו-מהותיים, פעילות פרטית במשאב ציבורי ואספקת שירותים ציבוריים חיוניים. הפרק השני עוסק בגוף הדו-מהותי עצמו: בהגדרתו, במאפייניו ובהתפתחותו בפסיקה. הפרק השלישי בוחן כיצד הגדרתם של גופים כדו-מהותיים תורמת בפועל להגנה על זכויות אדם, ומצביע על מגבלותיה של טכניקה זו. פרק הסיכום מציג את המסקנות העולות מן הדיון.
