האוניברסיטה הפתוחה
עבודה סמינריונית בקורס:
ספורט וחברה
בנושא:
מגישים:
המנחה:
תאריך:
מבוא 3
דימוי והערכה עצמית מבחינת הגוף: הקשר החברתי 8
גורמים המשפיעים על הדימוי העצמי 9
דימוי עצמי כגורם מעצב התנהגותי 9
רכיבי דימוי עצמי 11
השפעות והשלכות של הדימוי העצמי 11
דימוי עצמי בגיל ההתבגרות 12
דימוי הגוף 13
מהו דימוי הגוף 13
דימוי עצמי והזיקה לדימוי הגוף 14
דימוי גוף בקרב מתבגרים 15
תרומת ספורט ופעילות גופניות לחיזוק דימוי עצמי 18
כושר גופני 18
אימון כושר 18
אימון לשיפור סיבולת לב ריאה 19
גמישות 19
קורדינציה 20
ספורט 20
מדוע עוסקים בספורט ומהו כושר גופני 20
השתלבות חברתית 22
הצורך בגירוי ובהתעוררות 22
כשירות, מתחים וכעסים 22
דימוי עצמי ומראה 23
דיון ומסקנות 24
סיכום 27
ביבליוגרפיה 29
מאז ומתמיד דימוי הגוף היווה , מהווה וכנראה יהווה מרכיב חשוב הן ברמת החברה והן ברמת הפרט. קנה המידה ליפה או לא יפה משתנה מדור לדור (דמרס 2005). נשאלת השאלה עד כמה דימוי הגוף והדימוי העצמי קשורים בפעילות גופנית. חז"ל כבר אמרו "נפש בריאה בגוף בריא" הקשר בין הנפש לגוף ידוע כבר מימי קדם. חז"ל הרבה פעמים ניסו להסביר מהי בריאות וכיצד משיגים את הבריאות. אחת הדרכים הייתה לטפל בנפש. חז"ל אף סברו שההשפעה היא הדדית כלומר הנפש והדימוי העצמי מושפעים מהגוף, והגוף מושפע מהנפש (תלמוד בבלי). בימנו "מרשם" זה תקף כאילו נכתב היום (ויינגרטן ושות 2013). גם בתנ"ך בספר משלי נאמר "שקר החן והבל היופי". באם ניקח את שני המשפטים נוכל להניח שדימוי עצמי קשור לצורת הגוף. אין בהכרח הדבר שרק אנשים הנחשבים ליפים ונאים הינם בעלי דימוי והערכה עצמית גבוהים. בהחלט יתכן שדימוי עצמי גבוה נגרם מכושר אינטלקטואלי, מעמד חברתי וכדומה. יחד עם זאת נראה הדבר שאצל בני נוער וילדים הקשר בין דימוי הגוף לדימוי העצמי הינו גבוה יותר בהמשך בפרק הראשון העבודה אתייחס לכך בהרחבה יותר (אטיאס 2013). נוסיף ונאמר שבריאות הינו מונח תלוי מבט. מבחינה רפואית בריאות גופנית או נפשית נמדדת במונחים ומדדים רפואיים. מבחינה חברתית הבריאות החברתית הינה תלויית חברה. מה שבריא חברתית בחברה אחת נחשב חולני בחברה אחרת. במקרה שלנו עיסוק בספורט נחשב כחלק בלתי נפרד מהבריאות החברתית בחברה החילונית. לעומת זאת בחברה החרדית עיסוק בספורט נחשב לא רצוי ואף לא מתאים חברתית ( ויינגרטן 2013)
עבודה זו תעסוק בקשר שבין דימוי עצמי לבין פעילות גופנית. השאלה המרכזית בעבודה זו היא האם פעילות גופנית המשפרת את הגוף מחזקת לטובה גם את הדימוי העצמי ומה הקשר בין ספורט לדימוי עצמי חיובי. האם שינוי בצורת הגוף הנגרמת כתוצאה מפעילות גופנית גורמת לשיפור בתדמית העצמית. האם שיפור בהישגים הספורטיביים משפר גם את הדימוי העצמי. חלק מהמעמד החברתי של הילד נובע מתפיסתו והדימוי העצמי הגופני שלו וכיצד הוא נתפס בעיניי החברה. לכן שינוי גופני יכול להשפיע על מעמדו של הילד בחברה. למעמד החברתי של ילד ושל מתבגר יש חשיבות רבה. ילדים שאינם מקובלים סביר להניח שגם לא יהיו מקובלים כבוגרים אם כי לא בהכרח. אחד המשתנים המשפיעים על המעמד החברתי הוא צורת ודימוי הגוף. ילד לא יכול להשפיע על הגובה שלו, ילד כן יכול להשפיע על היותו שמן או רזה. אחת הדרכים לשינוי היא ספורט. בנוסף חברת תלמידים הרבה פעמים קובעת את המעמד החברתי לפי עיסוק והצלחה בספורט. הכוונה היא ששחקן כדורסל למשל הרבה פעמים גם מקובל בחברה. הווה אומר יש לבחון כיצד ספורט ועיסוק בספורט יכול לשנות את תפיסת החברה את הפרט (. 2005Kashubeck S, West, L B. Mintz). מחקרים רבים כפי שיפורט בהמשך העוסקים בנושא דימוי הגוף מגלים כי הרבה נערות אינן מרוצות מהמראה החיצוני שלהן. במקביל, מגלים המחקרים כי בין הגורמים הדומיננטיים ביותר לתחושת שביעות רצון נמצאים נושא הירידה במשקל וכן תחושה של רזון. בקרב נערות שנשאלו אודות הגורמים המשפיעים יותר מכל על הדימוי העצמי הגופני. הרוב הגדל של הנערות (64%) אמרו כי פעילות גופנית קבועה מעלה יותר מכל את ההערכה העצמית, אחריהן (62%) ציינו כי ירידה במשקל היא הגורם המרכזי התורם לשיפור בדימוי העצמי. בקרב נערים הנתונים לא היו שונים כל כך: 62% ציינו כי פעילות גופנית הינה גורם המשפיע לטובה על דימוי גוף חיובי ולעומתם 39% ציינו כי ירידה במשקל היא הגורם המשמעותי ביותר. משקלול הנתונים ניכר כי פעילות גופנית ניצבת בראש רשימת הגורמים לעלייה בדימוי העצמי ואין לה מתחרים בכך בהמשך העבודה אתייחס שנית לנושא( אטיאס 2013).
ישנם גורמים רבים ומגוונים המשפיעים על מבנה הגוף הייחודי של כל אדם. למעשה, כל אחד מאתנו הינו בעל מבנה גנטי ייחודי לו, קצב חילוף חומרים המאפיין אותו, מבנה אישיות אינדיווידואלי, אורח חיים המשפיע על אופן האכילה ועוד. כל אחד מאתנו ניחן בתכונות ייחודיות לו ואחד מהגורמים המשמעותי באמצעותו אנו יכולים להשפיע על המראה החיצוני שלנו הוא הפעילות הגופנית. פעילות גופנית עוזרת לירידה במשקל. בנוסף לפעילות גופנית יש יתרונות חוץ מירידה במשקל. למשל פעילות ספורטיבית סדירה יכולה להיות בעלת השפעה נוגדת דיכאון. למעשה, מדובר במעגל אינסופי של תחושה רעה הנגרמת מדימוי עצמי נמוך, ודימוי עצמי נמוך המוחרף בעקבות מצב רוח שלילי. לפעילות גופנית שוטפת וסדירה יש יכולת לשנות את המאזן השלילי ולהביא לכדי מאזן חיובי על ידי שינוי מורל הנובע מירידה רצויה במשקל. (תיאומים 2005).
מחקר מעלה שהתנגדות להשתתף בחינוך גופני נובעת בראשיתה מהתחום הרגשי אך לא רק. כאשר התלמידים נשאלים, מדוע אינך פעיל בשיעור? מדוע אינך נבחן כמו כולם? התגובות כמעט זהות: "אני לא אצליח", "אני מתבייש שצוחקים על הגוף שלי", "את יודעת שקשה לי בספורט", "כואבת לי הבטן, המורה" "כואבת לי הרגל, המורה" (דימוי גוף שלילי, חוסר בטחון עצמי, רגשות שלילים המביאים גם לבעיות חברתיות). ההתנגדות מושפעת גם מהיחס של חברת הילדים ואי קבלת השונות וכתוצאה מכך נפגע התחום הלימודי הן מבחינת היכולת (לאורך זמן), והן מבחינת ההישגים והציון במקצוע וזוהי התנגדות חברתית. לפי הגישה האקולוגית, מספיק שנשנה את הפרט שכל הדינמיקה תשתנה. לכן יש צורך לבדוק מה הקשר בין ספורט לדימוי עצמי ומקובלות בחברה(ענבר וסבן 1998).
מכאן השאלה מהו דימוי גוף וכיצד הוא תורם לדימוי עצמי חיובי ואולי גם שלילי. דימוי גוף שלילי יכול להשתפר לחיובי על ידי עיסוק בספורט. מכאן הקשר לשאלה כיצד עיסוק בספורט תורם לדימוי גוף חיובי. דימוי גוף מתואר בספרות המחקרית - הייצוג התפיסתי של הגוף בתודעתנו. הדימוי הוא תוצר של מכלול התחושות והערכים שיש לנו לגבי הגוף. לא פעם תפיסת דימוי עצמי של הגוף שונה היא מהמציאות( דמרס א' ו וויט ו' 2005 ). " מחקרים העוסקים בנושא דימוי גוף ודימוי גוף חברתי הפכו לנפוצים ביותר. החוקרים השונים מסכימים ביניהם שדימוי הגוף מתגבש ונוצר כתוצאה מהליך למידה הדרגתי..." (תיאומים, 2005) תיאומים כתבה מאמר המבוסס על אוסף מחקרים וממצאיהם בנושא: דימוי הגוף. במאמרה היא כותבת על תרומתו של Schilder שתיאר ראשון את דימוי הגוף כייצוג שמתפתח ומשתנה במהלך הילדות, הוא תיאר שדימוי הגוף מושפע מן ההתפתחות הפיזית, הקוגניטיבית ומיחס הסביבה לגוף הילד. אחריו Lemer , Fisher וחוקרים נוספים הגיעו לממצאים דומים. רבים מתייחסים למושג דימוי גוף כערך בלתי נפרד מדימוי עצמי. המושג הוא מושג פלסטי שנבנה מכל ההתנסויות הגופניות והנפשיות שלנו וכן מתוך התייחסות האחרים אלינו. דימוי הגוף שלנו מתחיל להיבנות מרגע שאנחנו נולדים, דרך מגע בגופנו במגע גופנו בסביבה ודרך התייחסות של מבוגרים משמעותיים בחיינו אלינו ואל גופנו. כאשר אנו גדלים, הופכים החברים בני אותו הגיל שלנו לאלה שגם דרך התייחסותם אנחנו משנים את דימוי הגוף שלנו. הגוף של הילד משתנה עם גדילתו, וזאת דרך שלבי ההתבגרות השכלית, הנפשית והגופנית-מינית (תיאומים, 2005).
ישנם כמה מודלים להיווצרות דימוי הגוף. חלק גדול המודלים משתפים תהליך של השתתפות של האדם עם סביבתו, תהליך שהוא הכרחי ליצירת דימוי גוף. על פי המודל הפסטורלי, דימוי הגוף נרכש על ידי מגע נמשך ואקטיבי עם העולם החיצון. תוך כדי תנועה, אנחנו מקשרים בין חלקי הגוף השונים שלנו. התנועה מביאה אותנו למגע עם אובייקטים בסביבה, דבר שנותן לנו עוד אינפורמציה על גופנו, מעלה בנו תחושת שונות וכך עוזר לבנות את דימוי הגוף שלנו. כשדימוי הגוף עולה, זה מביא גם להתייחסות אחרת של הסביבה (ענבר וסבן, 1998).
על פי המודל הליבידינלי של פרויד כתבו במאמרם ענבר וסבן(1998) שבתחילת חיינו, ניתן הליבידו (האנרגיה הגופנית שלנו) לכל הגוף. והתבססו על פרויד באומרם שעם השנים מתרכז הליבידו בחלקים שונים של הגוף, בהתאם לשלבי ההתפתחות. עם הזמן לומד האדם להבחין בין גופו וחלקים בגופו הטעונים ליבידו, לבין כל מה שאינו גוף או חלקים שאינם טעונים ליבידו. דימוי הגוף צריך להיבנות באופן עצמאי, ללא התייחסות של אחרים לגופנו. יחד עם זאת העניין והמגע של אחרים בגופנו הוא חלק חיוני בהתפתחות דימוי הגוף. גם הצפייה באחרים ובהתייחסותם לגופם, נכנסת לתוך בניית דימוי הגוף שלנו. כאשר הילד צופה על התייחסות הוריו אל גופם ומפנים התייחסות זו והופך אותה לחלק מדימוי הגוף שלו.
המודל המוביל החברתי של דימוי גוף טוען שקיימת טענה שכדי שיתקיים דימוי גוף, קיים צורך להשוואה של דימוי הגוף שלנו עם גופם של אחרים ועם דימוי הגוף של האחרים. ההשוואה גורמת לנו לא פעם לבחון את האופנה לציית לה ולהתלבש על פיה, לעשות דיאטות רבות ואפילו לערוך ניתוחים פלסטיים כדי להידמות יותר לאידיאל היופי הקיים בחברה שלנו היום. זאת כי לחברה, לסביבה בה אנו חיים תפקיד מרכזי וחשוב בגיבוש ההתייחסות אל הגוף והדימוי העצמי. זאת היות והחברה כיום מאד מחשיבה את ההופעה הפיזית. התקשורת בכל המדיות עמוסה בהתייחסות למראה ולממדי הגוף (ענבר וסבן, 1998).
גיל ההתבגרות היא תקופה שבה קיימת רגישות יתר כלפי סוגיות שקשורות לביטחון עצמי, ערך עצמי, דימוי גוף, דימוי עצמי וכדומה. הבלבול שנוצר בעקבות שינויים רגשיים ופיזיים זורע לעיתים תחושה של ערך עצמי נמוך, על כך יש להוסיף את הסטריאוטיפיים שהתקשורת ועולם הפרסום מחדיר לבני נוער בדבר דימוי גוף וערך עצמי. דימוי עצמי בקרב ילדים, ובקרב מתבגרים מושפע מגורמים רבים. מצב משפחתי, מצב סוציו-אקונומי, מצב חברתי, מראה פיזי, תפיסות ואידיאולוגיות אישיות, ביטחון עצמי, העיסוק של ההורים, מעמד הילד בתוך במשפחה, עולמו הפנימי של הילד והחיפוש אחר משמעות בגיל ההתבגרות ועוד גורמים רבים שמשפיעים בצורה ישירה ועקיפה על הדימוי האישי של כל מתבגר ומתבגרת ושל הילד. לדימוי גוף יש קשר ישיר להערכת עצמית ודימוי עצמי בגיל ההתבגרות, והוא מבטא את האופן שבו אדם מתייחס לגופו וחווה אותו בצורה סובייקטיבית. זהו תהליך טבעי שבו הבנים והבנות לומדים את גופם וגם את התפישות המגדריות שלהם, אך לעיתים תהליך זה יכול להיות הרסני למתבגר/ת ולמוטט את הערכה העצמית שלו/ה. הבעיה היא לא רק התפיסה העצמית אלא גם כיצד הילד/ה או המתבגר/ת נתפסים בחברה. הרבה פעמים לדימוי הגוף יש השפעה גבוהה על המקובלות בחברה. אי מקובלות בחברה יכולה לגרום ללא מעט בעיות כבוגר/ת (פולישוק וזיסברג 2016).
לילדים רבים הסובלים מהשמנת יתר נוצרת בעיה נפשית של דימוי גוף "ילד שמן". הם סובלים מאי-נוחות בחברת חבריהם. לא אחת, אלה האחרונים צוחקים ומלגלגים עליהם. הדבר מוליד עצבות, דיכאון וקושי רב, שבמקרים לא מעטים מלווים בתוקפנות או בהתבודדות. דימוי עצמי נמוך זה עלול לגרום לפגיעה בעשייה של הילד בביה"ס, בשיעורי ספורט ובתחומים שונים. הילד "השמן" הופך בתוך חברתו הוא ל"אחר" עם כל המשתמע מכך.
היחס בין דימוי הגוף והתנועה כפי שבא לידי ביטוי בספרות המחקרית עשוי להאיר את מטרת המחקר ולהעמיק בה. בספרות המקצועית בתחום הפסיכולוגי, פסיכיאטרי, נוירולוגי והחינוך הגופני, משתמשים לעיתים קרובות במושגים: "דימוי גוף", "מודעות הגוף" ו"מודעות גופנית". אור ושובל מתייחסים בספרם למושגים אלה וכותבים: "נקודת המוצא של התנועה היא דימוי הגוף. כאשר מרכיבי התנועה הם: מרחב, זמן, כוח ושטף." הם מתארים את דימוי הגוף כייצוג התפיסתי של הגוף בתודעתנו. הדימוי הוא תוצר של מכלול התחושות והערכים שיש לנו לגבי הגוף.
"דימוי הגוף מעוצב תוך תהליך למידה הדרגתי מהניסיון האובייקטיבי והסובייקטיבי עם הגוף. ניסיון זה כולל תחושות ורשמים פנימיים ותחושות גופניות הנגרמות כתוצאה מאינטראקציה, בין הגוף והסביבה הפיזית והחברתית".
"התנועה היא אחת ממקורות המידע החשובים המעצבים את דימוי הגוף. התנסות תנועתית משפיעה על עיצוב דימוי חיובי ודימוי גוף חיובי מעודד פעילות תנועתית" (קנדל ס' 2015)). יתרה מכך קנדל טוען בספרו כי אדם המעריך את גופו בצורה חיובית, בוטח בעצמו וביכולתו והוא יגלה נכונות רבה יותר להתמודד עם משימות הדורשות מאמץ פיזי ונפשי. אדם החש בנוחות פסיכולוגית מגופו תהיה לו מוטיבציה להתנסות בפעילויות תנועה מגוונות, לעומת זאת כשיש היבטים בדימוי הגוף הגורמים לאי נוחות, יתכן והאדם ימנע מפעילויות והתנסויות מסוימות. זאת אף אם ברור שיכול הוא לבצע התנסויות גופניות אלה. (קנדל ס' 2015).
השאלה המרכזית :הקשר בין ספורט ופעילות גופנית לבין דימוי עצמי, בקרב תלמידי ותלמידות בתי ספר יסודי ותיכון? השאלה מנסה להבין האם יש קשר בין דימוי עצמי לבין צורת הגוף. לא כל תכונה גופנית ספורט יכול לשפר. למשל גובה, יחס בין אורך ידים לגוף ספורט לא יכול לשנות. ספורט יכול לשנות משקל, וצורה שרירית או לא של הגוף. ספורט הינו גם חלק מעבודת צוות. בדרך כלל מי שספורטאי מקובל בחברה. העודה תבחן עד כמה דימוי עצמי חיובי יכול להיות מושג על ידי ספורט. הטיעון המרכזי של העבודה הוא שעיסוק בספורט המעצב את הגוף בצורה חיובית מעלה גם בצורה חיובית את הדימוי העצמי. העבודה תבחן בחלק הראשון את השאלה מהו בכלל דימוי עצמי. מה משפיע על דימוי עצמי ובכלל מדוע יש חשיבות לדימוי העצמי. החלק השני של העבודה יבחן את נושא הספורט. מהו ספורט באיזה צורה ספורט יכול להשפיע על הצורה הגופנית ובעזרתה על הדימוי העצמי. לבסוף יערך דיון ומסקנות.
אתר סמינריון מהווה פלטפורמה למכירה ולקנייה של עבודות אקדמיות איכותיות בין סטודנטים. באתר תוכלו למצוא עבודות אקדמיות במגוון תחומים ובמגוון סוגים החל מתרגילים דרך סמינריונים ועד עבודות תזה. באתר תוכלו למכור את העבודות שלכם לסטודנטים אחרים ולהרוויח עליהן כסף.
