חמאס – שינויים ותמורות בתנועת החמאס קווים לדמותו של ארגון פונדמנטליסטי

חמאס – שינויים ותמורות בתנועת החמאס קווים לדמותו של ארגון פונדמנטליסטי

תוכן עניינים

מבוא 2
פרק א': תפיסות בסיסיות של החמאס כפי שהם משתקפות באמנת הארגון מ 1988 4
פרק ב': אתגר הקמת הרשות הפלסטינית ותגובתה של תנועת החמאס 7
פרק ג': התמורות העוברות על חמאס מאז השתלטותו על רצועת עזה ועד פרסום המסמך הפוליטי במאי 2017. 10
סיכום ומסקנות 14
ביבליוגרפיה 15

מבוא
תנועת החמאס, היא "תנועת ההתנגדות האסלאמית" (חרכת אל מוקאוומה אל-אסלאמי), אשר נולדה זמן קצר אחרי פרוץ האינתיפאדה הראשונה בגדה המערבית וברצועת עזה בסוף שנת 1987. מקורה של התנועה הוא בתנועת המונים - הענף העזתי של 'האחים המוסלמים' שמקורם במצרים והיא הוקמה על ידי השיח' אחמד יאסין. המעורבות של 'האחים המוסלמים' ברצועת עזה התמקדה בראשיתה במה שמכונה דאווה (da’wa), כלומר פעילות חברתית, במטרה להביא את "הרנסנס התרבותי" של האסלאם לעזה.
באופן פרדוקסלי, גוף הטרור האסלאמי-סוני ה'חמאס' שהוקם כאמור ב-15 בדצמבר 1987 על ידי כמה אנשי האחים המוסלמים ברצועת עזה בראשותם של השיח' אחמד יאסין ומוחמד טאהא‏, אחרי שצברו כוח במשך שנות ה-80 של המאה ה-20, הוקם בעידוד השלטון הצבאי הישראלי ברצועה‏, אשר ראה באנשי האחים המוסלמים, שעסקו בצדקה, אלטרנטיבה לאש"ף, שנחשב אז לאויב המרכזי של ישראל מהצד הפלסטיני וערך פעולות אלימות נגד המדינה. את עיקר גיוס האנשים, ערכה התנועה באמצעות מערכת ארגוני הצדקה שהוקמו במהלך השנים ועל תשתית ארגוני צדקה אסלאמיים נוספים אשר היו מזוהים עם חמאס אידיאולוגית. עם זאת, כארגון פוליטי עם מטרות סדורות, התנועה עלתה לבימה רק עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה.
בתחילת האינתיפאדה הראשונה, שפרצה בסוף שנת 1987 בשטחים הפלסטיניים שבשליטת ישראל בגדה המערבית וברצועת עזה, 'האחים המוסלמים' שישבו בעזה ייסדו את החמאס כזרוע הצבאית של הארגון (הקמת עז א-דין אל קאסם). השינוי הארגוני והמבני של תנועת האחים המוסלמים היווה למעשה את הצעד הראשון בהתגבשות חמאס כתנועה עצמאית וכפי שאנו מכירים אותו כיום. השינוי שבא לידי ביטוי בהוספת ממד צבאי לתשתית העממית של 'האחים המוסלמים', נועד בעיקרו לקדם שני יעדים מרכזיים: הראשון, בזירה הפלסטינית, קרי חתירה תחת השליטה המסורתית של אש"ף שבהנהגת ארכון הפת"ח; השני, הובלת מאבק אלים וחסר פשרות נגד ישראל תחת דגלי האסלאם והלאומנות, כפתרון למצוקותיו של העם הפלסטיני. למעשה, תנועת החמאס כחלק מתנועת האחים המוסלמים (אל אח'ואן אל מוסלימן) שהיא בעלת תפיסה אוניברסלית כל-אסלאמית, אימצה את הנרטיב הלאומי הפלסטיני, על האסטרטגיה הפוליטית ודרכי הפעולה שלו, אך רק בהקשרו האסלאמי.
על מנת להבין את החלל שבו פעלו האחים המוסלמים ולאחר מכן גם תנועת החמאס, ראשית יש לחזור לתקופת מלחמת לבנון הראשונה וגירוש הפלסטינים מלבנון. השפל המדיני והצבאי, חסר התקדים בחומרתו, שאליו נקלע ארגון אש"ף לאחר הגירוש מלבנון בשנת 1982 ואובדן המאחז הטריטוריאלי העצמאי למחצה שהיה לו בארץ בלבנון (וההגליה לטוניס), ולצד משבר הלגיטימיות של התנועה הלאומית הפלסטינית בהנהגת ארגון אש"ף, תרמו תרומה עזה לתחושה של משבר לאומי. בהמשך אף הובילה לעלייתה של תנועת החמאס כתנועה הקוראת תיגר על מנהיגתו של אש"ף כנציג הלגיטימי של העם הפלסטיני. לתחושת המשבר הזו, תרמה גם התעצמות המאמץ הישראלי, גם הרשמי וגם הציבורי, להמשיך ולאחוז בשטחים הכבושים של הגדה המערבית ורצועת עזה באמצעות התיישבות מואצת, מאבק על קודשי הר הבית בירושלים, והצרת צעדיה הכלכליים והתפתחותה החברתית של האוכלוסייה הפלסטינית. הופעתו של זרם אסלאמי לאומי לדוגמת האחים המוסלמים ובהמשך חמאס בקרב הקהילה הפלסטינית, ביטאה אפוא בראש ובראשונה תביעה של קבוצות בשולי הזירה החברתית פוליטית לקבוע את סדר היום הלאומי ולהגדיר מחדש את היעדים האסטרטגיים והאמצעים להשגתם.
ההתנגדות האלימה של חמאס כנגד ישראל, באה לביטוי בפיגועי ההתאבדות שהחלו לאחר החתימה על הסכם אוסלו וכינונה של הרשות הפלסטינית. באפריל 1994, התבצע פיגוע ההתאבדות הראשון של הארגון ועם הזמן הפך האמצעי הזה לדפוס הפעולה הקבוע, תוך שהוא מקבל הכשר דתי לפעילות אלימה זו. עד היום בוצעו על ידי מחבלי החמאס מאות פיגועים, ובהם פיגועי התאבדות רבים, שגרמו למותם ולפציעתם של אלפי ישראלים. במהלך אינתיפאדת אל אקצה, שהחלה בשנת 2000, התחזק כוחו של הארגון בשטחים, ובמקביל גברו פעולות הטרור שלו נגד ישראל, שבוצעו בעיקר על-ידי גדודי עז-א-דין אל קסאם, המכונים "הזרוע הצבאית" של התנועה.
מאז , עבר הארגון לא מעט תמורות ושינויים, החל מכניסתו לפוליטיקה לאחר הקמת הרשות הפלסטינית בשנת 1994, ניצחונו בבחירות המוניציפליות בשנת 2005 ובבחירות הכלליות לרשות המחוקקת הפלסטינית בשנת 2006 וההשתלטות שלו על הרצועה בשנת 2007 והקמת ממשלה בעזה. את השינויים והתמורות ניתן לראות בעיקר בתפיסת הארגון כפי שנקבע באמנת משנת 1988 וההתפתחות במשך 20 שנים עד למסמך הפוליטי משנת 2017.