עבודה סמינריונית
1. מבוא 1
2. מסגרת עיונית 3
2.1 הפרקריאט 3
2.2 צורות ההון וההביטוס 4
2.3 חוסר ביטחון כלכלי לפני המדינה המודרנית 5
3. המחקר על הסיפור 6
4. החנות ואובדנה 8
4.1 שכירות, מסים ותחרות 8
4.2 אשראי, הון סמלי והסתרת העוני 10
5. מכתב ההמלצה והקבצנות 14
5.1 המכתב כהון ממוסד 14
5.2 הקבצנות כשוק 15
5.3 מכירת המכתב 18
6. ההביטוס של העוני ביריד לשקוביץ 20
7. מוות משפטי ושולי הקהילה 23
7.1 מותו של הקבצן והיתר העגונה 23
7.2 קריינדיל טשארני בין עגינות לפרנסה 24
7.3 שובו של מנשה חיים 25
8. דיון ומסקנות 29
רשימת מקורות 31
מנשה חיים הכהן, גיבור הנובלה "והיה העקוב למישור" של ש״י עגנון, מאבד את חנות המכולת שלו בעיר בוצץ שבגליציה לא מפני שהעסק נכשל, אלא מפני שחנווני אחר פנה אל שר העיר והציע לו דמי שכירות גבוהים יותר. המספר מוסיף לכך הסבר משפטי קצר: בימים ההם כבר ניטל כוח החרם "מטעם הקיר״ה", כלומר בשם הקיסר, ומי שמערער על זכותו של מחזיק החנות כבר אינו חושש מן הקהילה (עגנון, 1919, עמ' ט). בפרק הראשון של הנובלה מתוארים מכרז על דמי השכירות, מסים שנגזרים מגובה השכירות, שוחד למשרתי השר, הלוואות ברבית, אשראי שניתן לאיכרים ואבד בשנת ארבה, ואשראי של סוחרי הכרך שנשלל ברגע שנפוצה השמועה שאין למנשה חיים כסף. בסוף התהליך הזוג יוצא מן החנות, ומנשה חיים יוצא לנדוד בעיירות גליציה כקבצן, ובידו מכתב המלצה מרב העיר. הוא מוכר את המכתב לקבצן אחר, הקבצן מת, המכתב שנמצא בבגדיו מזהה אותו כמנשה חיים, ואשתו קריינדיל טשארני מותרת להינשא ונישאת לאחר. הנובלה, שפורסמה לראשונה ב-1912, היא הנובלה הראשונה של עגנון (Sagiv, 2014).
המחקר על הנובלה עסק בעיקר בשאלות של אמונה, חטא ועונש, ובמקורות החסידיים של העלילה. קורצווייל, שהיה הראשון שהדגיש את האירוניה ואת הממד הטרגי שבה, ראה במכירת המכתב כניעה של הגיבור לערכי העולם הבורגני, ואחרים קראו אותה כסימנה של טרגדיה יהודית או אף ראו בקבצן התגלמות של השטן (קורצווייל, 1962; הלפרין, 1981; וייס, 1974, כפי שמובאים אצל Sagiv, 2014). גם הקריאה החדשה ביותר בנובלה מתמקדת בלשון ובטקסט, וכותבה מציין במפורש שהביקורת החברתית שבסיפור נשארת מחוץ לתחום דיונו (כהן, 2025). הקריאות הכלכליות המעטות שונות זו מזו בתכלית. רוזנצווייג קרא את הנובלה מנקודת מבט מרקסיסטית ברשימה קצרה (רוזנצווייג, 1955, כפי שמובא אצל Sagiv, 2014), ו-Sagiv (2014, 2016) קרא אותה כהקבלה בין הכלכלה הקפיטליסטית לבין האמונה הדתית, כשתי מערכות של חוב ואשראי. מה שנשאר כמעט בלי דיון הוא המקום החברתי של הדמויות: איזה מעמד היה לזוג, ממה היה עשוי המעמד הזה, ומה נשאר ממנו כשהכסף אזל. המתח שבטקסט עצמו מחייב את השאלה. המספר החסיד מסביר את הירידה של מנשה חיים במזל ובהשגחה, והטקסט שהוא מספר מפרט שכירות, מסים, רבית ואשראי בדיוק של פנקס חשבונות.
מטרת העבודה היא ללמוד כיצד מתאר הסיפור את המעבר של מנשה חיים ושל קריינדיל טשארני ממעמד של בעלי חנות אל חיים בלי ביטחון כלכלי, בלי מעמד חברתי ולבסוף גם בלי קיום משפטי. שאלת העבודה היא: מה מתגלה בירידה המעמדית של גיבורי "והיה העקוב למישור" כשקוראים אותה לאור מושג הפרקריאט, שטבע Standing (2011), ולאור מושגי ההון וההביטוס של Bourdieu (1990, 2018), ובמה נבדלת תפיסת העוני בנובלה מן התפיסה שמושגים אלה מבטאים? הטענה של העבודה היא שהנובלה מתארת את חוסר הביטחון הכלכלי של גיבוריה כתוצאה של מוסדות ולא של מזל, ושהמטבע שמחזיק את חייהם הוא מעמד: ההכרה של הסביבה בהם כאנשים מכובדים, שהיא תנאי לאשראי בחנות וגם לנדבה בנדודים. מכתב ההמלצה הוא הצורה המוחשית של ההון הזה, ומכירתו מראה שאפשר להפריד את השם מן האדם שנושא אותו. עגנון מקדים בכך כמה מן הטענות המרכזיות של Standing (2011, 2014): אובדן הביטחון בתעסוקה ובהכנסה, אובדן הזהות המקצועית, הכעס של העניים, ובעיקר אובדן הזכויות, שבנובלה מגיע עד מוות משפטי. ההבדל העיקרי הוא שאצל עגנון חוסר הביטחון אינו מעמד חדש אלא מצב ישן, ושהקהילה המסורתית מציעה לו מערכת הגנה משלה, הצדקה והכנסת האורחים, שפועלת בעצמה כשוק תחרותי.
הדרך לענות על השאלה היא קריאה צמודה בטקסט הנובלה לאור המושגים שהוזכרו. הציטוטים מובאים ממהדורת ברלין של Jüdischer Verlag משנת 1919, עם איורים של יוסף בודקו, ומספרי העמודים הם המספרים המודפסים במהדורה זו באותיות עבריות.
הפרק השני מציג את המסגרת העיונית: מושג הפרקריאט, מושגי ההון וההביטוס, והביקורת ההיסטורית על מושג הפרקריאט, שמצדיקה את החלתו על עולם של המאה ה-19. הפרק השלישי סוקר את המחקר על הנובלה וממקם את העבודה ביחס אליו. פרקי הניתוח עוקבים אחרי סדר העלילה, מפני שהירידה המעמדית מתרחשת בשלבים וכל שלב נשען על קודמו. הפרק הרביעי עוסק באובדן החנות ובמאמצים לשמור על מראית עין של עושר. הפרק החמישי עוסק במכתב ההמלצה ובקבצנות, והפרק השישי ביריד בלשקוביץ, שבו מנשה חיים מנסה לחזור למסחר ונכשל. הפרק השביעי עוסק במוות המשפטי של מנשה חיים, במצבה של קריינדיל טשארני כעגונה ובחזרתו של מנשה חיים לבוצץ. הפרק השמיני דן בממצאים ועונה על שאלת העבודה.
