חינוך משותף ולינה משותפת בקיבוצים – קיבוץ דגניה א' כמקרה בוחן

לינה משותפת בקיבוצים

תוכן עניינים

מבוא 2

סקירת ספרות 4
הקיבוץ 4
מאפייני הקיבוץ – ערכים עיקריים 6
המשפחה בקיבוץ 10
בית הילדים והלינה המשותפת בקיבוצים 12
דגניה א' – הקיבוץ הראשון, הילד הראשון וראשיתו של החינוך המשותף 16

דיון ומסקנות 18

ביבליוגרפיה 21

רשימת טבלאות

טבלה מס' 1: העמדה כלפי ארוחת ערב משפחתית (באחוזים)..........................................עמ' 11
טבלה מס' 2: התחלקות העמדות לגבי תביעת שינוי בשיטת לינת הילדים בקיבוץ................עמ' 13

מבוא
העבודה הנוכחית תעסוק בקיבוץ ותתמקד בשני מאפיינים עיקריים שלו, הקשורים זה בזה – החינוך המשותף והלינה המשותפת. בדומה לאופיו הייחודי של הקיבוץ, גם מסגרות חינוכיות אלו נחשבו – ועודן נחשבות – למהפכניות וקיצוניות באופיין. במהלך העבודה אסקור את רקע הקיבוץ וערכי היסוד שלו, אשר הביאו להתפתחות החינוך המשותף והלינה המשותפת. תוך כדי אבחן גם את התא המשפחתי בקיבוץ ואת דגניה א' כמקרה בוחן של החינוך המשותף.
הרעיון הקיבוצי התפתח בקרב עולי העליות הראשונות לארץ, בדגש על עולים ממזרח ומרכז אירופה, אשר דחו את רעיון ה"שטעטל" המקובל בחברות אשכנזיות באירופה וחתרו להקמת צורת התיישבות חברתית חדשה וחדשנית אשר תגלם בתוכה את ערכי הציונות והסוציאליזם כאחד (Aviezer, Van IJzendoorn, Sagi & Schuengel, 1994). רעיון זה מגלם למעשה את אופיים המרדני של אותם צעירים, אשר ראו בדור הוריהם "פרמיטיביים" שפעלו לפי מוסכמות חברתיות. עבורם, האתגר האמיתי היה להגות צורת חיים והתיישבות אלטרנטיבית, אשר תקרא תיגר על המוסכמות המערביות.
אנשי העלייה השלישית ייסדו את הקיבוץ על בסיס שני עקרונות עיקריים – שוויון ושיתוף. אלו היוו הקו המנחה בכל הנוגע לאידיאולוגיה של הקיבוץ וחיי היום יום שהוכתבו כתוצאה מכך. כתוצר יוצא של ערכי השיתוף והשוויון של הקיבוץ, התפתח בקיבוץ רעיון/ תפיסה חינוכית אשר תואמת את השקפת העולם הסוציאליסטית של חברי הקיבוץ (פסו ולבנה, 2008). אותו רעיון היה החינוך המשותף. הרעיון היה גידול וחינוך כלל ילדי הקיבוץ יחד, לפי שכבות גיל, במסגרת בית ילדים שנוהלה בידי מטפלות. עיקר טיפול וחינוך הילדים היה כאמור בידי המטפלות ולא בידי ההורים.
"הילדים הם של כולנו" היא סיסמא מוכרת של הקיבוץ, בהתייחסה לילדי הקיבוץ כילדים של הקיבוץ עצמו ושל כלל החברים, לעיתים יותר מאשר של הוריו. כעיקרון, הדבר לא בא לידי ביטוי באופן חריג אלא בתחושת המחויבות והאחריות הכוללת של חברי הקיבוץ כלפי כלל הילדים ולא רק כל הורה לילדו (פסו ולבנה, 2008).
על מנת להבין בצורה מלאה יותר כיצד התאפשר סוג כזה של חינוך בקיבוץ, כיצד אפשרו זאת ההורים והמשפחות, יש לבחון את התא המשפחתי בקיבוץ, תחילה. מוסד המשפחה עמד מאז ומעולם סתירה כלשהי עם הקולקטיב הקיבוצי, שכן צרכיה ודרישותיה "גזלו" את חבר הקיבוץ מהקיבוץ עצמו ושאר חבריו (שפר ופוגל-ביז'אוי, 1992; פסו ולבנה, 2008). דוגמא חיה ל"הפרעתם" של חיי המשפחה ותינוקות להתנהלות הקיבוץ באה לידי ביטוי בדגניה א', הקיבוץ הראשון בישראל, בו נולד גם בן הקיבוץ הראשון. בעקבות אותה לידה, נגלעה מחלוקת של ממש בין חברי הקיבוץ בנוגע לאופן גידולו של הילד ושל הילדים הבאים. בסופו של דבר הוחלט לייסד את החינוך המשותף, המבוסס על ערכי הקיבוץ (שפר ופוגל-ביז'אוי, 1992).

בהמשך ישיר לרעיון החינוך המשותף, שהלך ורווח בקיבוצים נוספים (לא רק בדגניה א'), התפתח רעיון הלינה המשותפת. רעיון זה נבע ממספר סיבות, אשר רובן נסובו סביב הילדים עצמם וטובתם; כלומר, מבחינה אידיאולוגית, הקיבוץ ראה בבית הילדים ובלינה המשותפת ככאלו המספקים תנאים טובים יותר (מבחינת נוחיות וביטחון כאחד) מאלו של בית הוריהם (Aviezer, Van IJzendoorn, Sagi & Schuengel, 1994). מחשבה זו נובעת בין היתר מביקורת מסוימת של הקיבוץ כלפי חלק מהמשפחות וההורים בקיבוץ (פסו ולבנה, 2008).
בעבודה עצמה ניתן יהיה לראות כיצד התממש רעיון החינוך המשותף והלינה המשותפת, ומה הביא לכישלונם, כפי שאנו עדים לו כיום. ניכר כי תהפוכות כלכליות ופוליטיות היו הגורמים העיקריים לאותו כישלון וחזרה ללינה משפחתית, מסורתית. כמו כן, עולות בעבודה תובנות ומסקנות אודות השוויון היחסי בלבד ששרר בין חברי וחברות הקיבוץ והשפעתה של הלינה המשותפת על ילדי הקיבוץ. בפרק הדיון והמסקנות ייבחנו לעומק אותן סוגיות ובהתאם לזאת תתואר התמונה של הלינה המשותפת והשלכותיה.