מבוא 1
המונופול הדתי הוא דיוני ומהותי בעת ובעונה אחת, ובכך רואה הספרות את שורש הבעיה 2
ההכרה בנישואין שנערכו מחוץ לישראל נבנתה כהכרה רישומית ולא כהכרה מהותית 2
נישואי יוטה המקוונים מותחים את ההיגיון הרישומי עד קצהו 3
הלכת בני נוח מאפשרת פירוק של נישואין אזרחיים בלי להכיר בהם, והספרות חלוקה בערכה 3
מוסד הידועים בציבור מחלק זכויות בלי מעמד, ובספרות נחלקות הדעות על מחירו 4
ברית הזוגיות לחסרי דת נותרה הסדר שולי שכמעט אינו בשימוש 5
המחלוקת בספרות היא בשאלה אם העקיפה מרככת את הבעיה או מנציחה אותה 5
סיכום 6
רשימת מקורות 6
בישראל אין מסלול של נישואין אזרחיים הפתוח לכלל האזרחים, והמדינה מכירה בנישואין שנערכים בתוך גבולותיה רק כאשר נערכו במסגרת דתית, זאת בשעה שבתחומים אחרים של החיים האזרחיים נוהג דין חילוני. סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953, מכפיף את ענייני הנישואין והגירושין של יהודים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה, לשיפוטם הייחודי של בתי הדין הרבניים, וסעיף 2 מוסיף שנישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה. הסדר מקביל חל על מוסלמים, דרוזים ובני העדות הנוצריות, שענייני נישואיהם וגירושיהם נותרו בידי בתי הדין הדתיים של עדתם. על רקע זה התפתחו שלושה מסלולים חלופיים שאינם עוברים במוסדות הדת: הכרה בנישואין שנערכו מחוץ לישראל, מוסד הידועים בציבור ומרשם ברית הזוגיות לחסרי דת, ולצידם טקסי נישואין פרטיים שאינם נרשמים כלל במוסדות המדינה. סקירה זו מראה שהדין הישראלי יצר מערך של פתרונות עוקפים, ושחזית המחלוקת בספרות האקדמית הישראלית עברה משאלת עצם ההסדר לשאלה אם הפתרונות הללו מרככים את הבעיה או מנציחים אותה.
