מבוא 1
העיקרון כנגזרת של לגיטימציה דמוקרטית 2
רף ההסמכה משתנה לפי חומרת הפגיעה 2
כלל ההסדרים הראשוניים 3
אצילת סמכויות כמקרה מבחן 3
הסמכות הכללית של הממשלה 4
העיקרון אינו דיספוזיטיבי 4
הגבול הנגדי: יעילות המינהל 5
מקומו של העיקרון בתאוריה הפרשנית 5
סיכום 6
רשימת מקורות 7
עקרון חוקיות המינהל הוא עקרון היסוד של המשפט המינהלי הישראלי, וקובע כי רשות מינהלית אינה רשאית לפעול אלא מכוח סמכות שהוקנתה לה בחוק. שני היבטים לו: נדרשת הסמכה בחוק לכל מעשה מינהלי, ונדרש שהמעשה יבוצע בהתאם לחוק. בכך נבדלת הרשות מן הפרט, שרשאי לעשות כל שלא נאסר עליו במפורש. הניסוח הזה מציג את העיקרון כבינארי: או שיש סמכות או שאין. סקירה זו מראה שהספרות אינה חלוקה על תוכן הכלל אלא על הצדקתו, ושההצדקה היא שקובעת את היקפו. כשהעיקרון נגזר מן הצורך בלגיטימציה דמוקרטית הוא הופך למדורג, ורף ההסמכה הנדרש עולה ויורד לפי חומרת הפעולה; וכשהוא נתפס כביטוי עצמאי של שלטון החוק הוא נוטה לבינאריות. ההכרעה בין שתי התפיסות אינה אקדמית בלבד, שכן ממנה נגזרות שאלות מעשיות: מתי די בהסמכה כללית, מתי נדרשת הסמכה מפורשת, ומתי רשאי בית המשפט לבחון החלטה אף שההסמכה לה חסרה.
