אידיאולוגיה מתוארת בדרך כלל כמערכת רעיונות המשקפת את הצרכים והשאיפות החברתיים של יחיד, קבוצה, מעמד או תרבות. המונח מיוחס לרוב לפוליטיקה, אך הוא חל על כל פעילות אנושית, ובכללה עשיית סרטים. כמעט כל סרט מציג מודלים לחיקוי ומוסריות מובלעת המבוססת על תחושת הנכון והלא נכון של הבמאי, ולכן לכל סרט יש נקודת מבט המעדיפה דמויות, מוסדות והתנהגויות מסוימים ומציגה אחרים כדוחים. מאז ומעולם טענו מבקרים כי לאמנות תפקיד כפול, ללמד ולספק הנאה. הדרך הברורה להדגיש את התפקיד המלמד היא הטפה ישירה, כמו בסרטי תעמולה כגון "אוקטובר" ו"ניצחון הרצון", ומנגד עומד הקולנוע האוונגארדי המופשט, שבו התמונות חסרות ערך מוסרי ומטרתן הנאה בלבד. הקולנוע הקלאסי נמנע משתי הקיצוניות, אך אפילו סרטי בידור קלילים ספוגים בשיפוטיות מוסרית. כדברי התיאורטיקן דניאל דיין, הוא הפיתום של האידיאולוגיה: יוצריו ביקשו שהסרט ידבר עבור עצמו, והצופים סופגים את ערכיו בלא שהם מודעים לכך.
נהוג לסווג סרטים לשלוש קטגוריות לפי מידת חשיפת האידיאולוגיה שלהם. באידיאולוגיה ניטרלית, בסרטים אסקפיסטיים ובבידור קליל, הסביבה החברתית משמשת רקע אוהד בלבד ונושאי צדק מטופלים באופן שטחי; הדוגמה הקיצונית היא סרטי אוונגארד לא ייצוגיים, שערכיהם אסתטיים בעיקרם. באידיאולוגיה מובלעת מייצגים הגיבורים ואויביהם מערכות ערכים מנוגדות, אבל הסרט אינו עוסק בהן במפורש ואיש אינו מנסח את מוסר ההשכל, כך שעל הצופה להסיק בעצמו. באידיאולוגיה גלויה שואפים הסרטים לא רק לבדר אלא גם ללמד ולשכנע, כמו "תיק פתוח" של אוליבר סטון או "חבר'ה מהשכונה" של ג'ון סינגלטון, ודמות חיובית אחת מגלמת את הערכים החשובים באמת. הדוגמה הקיצונית כאן היא סרטי תעמולה, אף שכמה מהם מוערכים בשל שנינותם.
הרוב המכריע של הסרטים נופל בקטגוריה המובלעת, ולכן יש לבנות את אמונות הדמויות לפי מטרותיהן ולפי דרכי תגובתן. במאים יוצרים דמויות סימפטיות בהדגישם אידיאליזם, אומץ לב ונאמנות, ואילו דמויות שליליות מאגדות אנוכיות, תאוות בצע ואכזריות. שיטת הכוכבים היוותה מדד לערכים בקולנוע האמריקני: כוכבי אישיות כמו ג'ון ויין נושאים אידיאולוגיה מן המוכן, מערכת ערכים המשוייכת לכוכב בעקבות סרטיו הקודמים, ואילו כוכבי משחק כגלן קלוז אידיאולוגיים פחות. הניתוח מורכב, שכן דמויות רבות משלבות רגשות סותרים וערכיהן אינם בהכרח ערכי הבמאי. אידיאולוגיה היא אפוא שפה חבויה המדברת בצופן, ואפשר למצוא אותה גם בצורה ולא רק בתוכן: בניבים, בסגנון העריכה, בתלבושות, בתפאורה ובארגון החלל. ג'אנטי מזהיר כי תוויות אלו הן מפות דרכים בלבד, ורובנו ליברלים בנושאים מסוימים ושמרנים באחרים.
סיכום של הפרק:
ג'אנטי, ל. (2000). אידיאולוגיה. בתוך: להבין סרטים (עמ' 397-438). תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
אתר סמינריון מהווה פלטפורמה למכירה ולקנייה של עבודות אקדמיות איכותיות בין סטודנטים. באתר תוכלו למצוא עבודות אקדמיות במגוון תחומים ובמגוון סוגים החל מתרגילים דרך סמינריונים ועד עבודות תזה. באתר תוכלו למכור את העבודות שלכם לסטודנטים אחרים ולהרוויח עליהן כסף.
