אתרי מרפא – ציוני דרך ומגמות עיקריות

אתרי מרפא - ציוני דרך ומגמות עיקריות

שם המרצה:
שם הסטודנט:
ת.ז:
תאריך הגשה:

תוכן עניינים

מבוא 3
אתרי מרפא 5
הגדרה 5
רקע היסטורי 5
יוון ורומא העתיקות ומרחצאות המרפא 6
מאפיינים ומגמות עיקריות 8
אתרי מרפא בעולם 8
אתרי מרפא בישראל 11
מרחצאות חמת גדר- מקרה בוחן 13
שיטת המחקר 15
סיכום 16
ביבליוגרפיה 18

מבוא

"וירד ויטבל בירדן שבע פעמים כדבר איש האלוהים וישב בשרו כבשר נער קטן ויטהר" (מלכים ב' ה', 14). עבודה זו תעסוק בשאלה מהן המגמות העיקריות בתחום אתרי המרפא בעולם ובישראל בפרט, וכיצד אלו באות לידי ביטוי באתר המרפא "חמת גדר".
אתרי המרפא ידועים עוד מימיה של הקיסרות הרומית. קיסרי רומא העתיקה ועשירי העיר היו עושים שימוש במעיינות מינרליים טבעיים, כאשר סביב אלו החלו להתפתח תשתיות רחבות (רותם, טוקר ומור-יוסף, 2009). ברחבי העולם קיימים מקומות אשר בהם נהוג לחמם את המים במעיינות מתוך רצון להגיע לטמפרטורה הראויה לטיפול רפואי. הטמפרטורה הנדרשת לשם טיפול רפואי נעה בין C°42 ל-C°34 (טווינג, 1982). תיירות של מעיינות חמים הוגדרה כתיירות המתמקדת ברגיעה או ריפוי הגוף. במהלך תיירות מסוג זה נעשה שימוש בעיקר בטיפול על בסיס מים, כמו מינרלים או בריכות חמות, חדר אדים וסאונות עם התמקדות ברורה בריפוי, שיקום או מנוחה של הגוף (Smith & Puczko, 2009. In: Boekstein, 2014).
הסיבות שבגללן אנשים מוצאים לנכון לעשות שימוש במקומות המרפא הינן: שיפור הבריאות, מציאת דרך להפחית לחצים ועל-מנת לשחרר את הגוף והמחשבה. למעיינות המרפאים ישנה פרקטיקה של שימוש במים מינרליים טבעיים למען הטיפול במחלות והיסטוריה ארוכת שנים (Lund, 2000). תרבות הרחצה במעיינות התרמיים החלה בתקופה ההלניסטית, כאשר אז הייתה נחשבת הרחצה לאירוע סוציאלי. במהלך השנים החלה תרבות זו לקבל תפנית ולהתייחס למעיינות התרמיים כמרפאים ולא רק למטרות ניקיון והיגיינה (גיחון, 1978).
בארץ ישראל, עד המאה ה- 19 מרבית המבקרים היו צליינים ועולי רגל אשר עלו מסיבות דתיות. מאמצע המאה ה- 19 פתיחת שערי הארץ למדינות המערב הביאה את הארץ לאחת מבין זירות ההתפתחות התיירותית המודרנית. בעקבות הכניסה היהודית וכניסת תרבותן של המדינות האירופאיות, החלה עלייה בכלכלה המקומית (כהן- הטב וכץ, 1999 : 117). כלומר, כניסתם של תיירים הביאה לשיפורם של אתרי המרפא, וזאת על מנת להרחיב את היקף התיירות באתרים אלו. כיום בישראל קיימים מספר מעיינות אשר מספקים מים מינרליים לשתייה עם סגולות רפואיות: על שפת הכנרת, קרוב למושבה מגדל, באזור הגליל המערבי, נהריה ובים המלח (טווינג, 1982).
ערי מעיינות המרפא הצ'כיים הינם בעלי ארכיטקטורה מיוחדת, אכסדרה יפה בקארלסבד ומריאנסקה לזן, כאשר המבנים שלהם מדהימים והמלונות מוקפים בגנים פארקים. אתרים אלו הפכו יעדים מפורסמים ברחבי העולם אשר מושכים תיירים גם למטרות טיפוליות וגם למטרות אירוח. קארלסבד הפך ידוע בשל 12 מעיינות תרמיים שבהם משתמשים לסייע בהפרעות של מערכת העיכול, בעיות מפרקים וכאבי גב. במריסנסקה לזן קיימים 40 מעיינות של מים מינרליים קרים, כאשר אף הוא נעשה יעד מבוקש ומציע טיפולים נרחבים כמו: ריפוי אורולוגי, טיפול במערכות הקשורות בתנועה, טיפול נשימתי, וטיפול בבעיות במטבוליזם של הגוף (330: Smith & Puczko, 2014).
על מנת לבחון את האופן בו נעשה שימוש באתרי המרפא ואת המגמות שחלו בנושא אתרים אלה, תחילה אסקור את המאפיינים של אתרי המרפא במבט היסטורי, תוך התמקדות ביוון העתיקה והתרבות הרומית והתמקדות בתרבות המרפא. לאחר מכן אתייחס לאתרי המרפא, תוך הגדרת אתרי המרפא ומשמעותם ברחבי העולם ולבסוף אתייחס לאתרים אלו, הכוללים בתוכם מעיינות תרמיים ומינרליים בגבולותיה של ארץ ישראל. לאחר מכן, ארחיב על תהליכים שהתרחשו במדינת ישראל במטרה ומתוך רצון עז לשפר את מספר המבקרים והעולים לארץ ישראל. בנוסף לכך, כמקרה בוחן, אתייחס לאתר המרפא "חמת גדר".