הבדלים בתכונות המיוחסות למנהיגים ולמנהיגות

הבדלים בתכונות המיוחסות למנהיגים ולמנהיגות

תוכן עניינים

מבוא 2
השערות המחקר 7
שיטות מחקר 8
משתתפי המחקר 8
כלי המחקר 8
הליך המחקר 10
שיטות ניתוח 10
ממצאים 11
דיון 14
ביבליוגרפיה 17
נספחים 19
נספח א' - שאלון המחקר 19

מבוא
ישנם הבדלים רבים בין מנהיגים גברים למנהיגות נשים, במחקרים קודמים התברר שבמרבית הארגונים שלטו גברים בתפקידי ניהול בכירים והם היו אלו שטיפחו "אתוס גברי". נשים אשר ניסו לחדור למשרות ניהול בכירות נתקלו פעמים רבות בתקרת זכוכית ונחשבו ללא מתאימות (רוסו, 2003). נכון להיום ישנה התקדמות רבה בכל הנוגע לתעסוקת נשים ונשים רבות מגיעות לתפקידי ניהול בכירים ואף לראש הפירמידה. מתוך מחקרים קודמים של מנהיגות מעצבת ומנהיגות מתגמלת נמצא כי נשים הן בעלות סגנון מנהיגות מעצב יותר מאשר גברים אשר נתפסים יותר כמנהיגים בעלי סגנון מנהיגות מתגמל, כמו כן נמצא שסגנון המנהיגות של נשים אפקטיבי יותר מבחינת תוצאות מאשר זה של גברים (Van Engen, 2008).
חשוב לציין שרוב המחקרים שנעשו בתחום נעשו על גברים ובשנים האחרונות יש עניין גובר גם אצל נשים. לרוב מנהיגים נתפסים ככריזמטיים וככאלה שמסוגלים להוביל את ההולכים אחריהם אל עבר היעד שהם הציבו. במחקר הנוכחי אנו נבחן אילו תכונות עיקריות מאפיינות מנהיגים ומנהיגות, מה הם ההבדלים בין המגדרים, כיצד זה בא לידי ביטוי בהתמודדות על תפקידים ניהוליים ואיך מנהיגים נתפסים מבחינת מאפיינים אישיים אצל כלל הציבור.
מנהיג מעלה לעיתים קרובות אסוציאציה של אדם דגול, רם מעל הפועל בתחום ציבורי כזה או אחר ומוביל את עמו. בפועל כמעט לכל קבוצה כלשהי יש מנהיג או אפילו מספר מנהיגים, כך שבעצם מנהיג עשוי להיות לא רק ראש ממשלה או קיסר, אלא גם מנהל במקום העבודה, יו"ר וועד בית, מדריך בתנועת הצופים ועוד. ישנן הגדרות שונות ומגוונות בספרות המקצועית לתופעת המנהיגות. לפי הגדרה מנהיגות היא " תהליך של השפעה על פעילות היחיד או הקבוצה בכיוון של השגת מטרה". ייתכן שבקבוצה יהיו מספר מנהיגים ולמעשה כמעט כל חבר בקבוצה יכול לשמש כמנהיג בנקודת זמן כלשהי. המנהיג הוא בדרך כלל הבולט שבחברי הקבוצה וחשוב לציין שמנהיגות היא אחת התופעות הבולטות בחקר קבוצות.
לרוב חוקרים אשר רצו לחקור את תופעת המנהיגות נטו להתמקד באישים חשובים וידועים כגון: מלכים, גנרלים, ראשי ממשלות, נשיאים ועוד. המגמה הייתה התמקדות בחקר של מנהיגים גדולים ולא מנהיגים זוטרים או מנהלים בדרג בינוני. כריזמה אשר נחקרה כתופעה נמצאה על ידי החוקרים כקיימת גם אצל מנהיגים זוטרים, בהמשך למחקרים של החוקרים בס ואבוליו אשר גורסים כי מנהיגות מעצבת שבה כריזמה לוקחת חלק גדול קיימת בכל רמות המנהיגות. החל

מסוף שנות ה70 סוגיית הכריזמה והמנהיגות פנתה לכיוון שונה מבעבר וחוקרים פיתחו תאוריות חדשות שחלקן סברו שישנו קשר בין כריזמטיות המנהיג לריחוק חברתי מהמונהגים (Shamir, 1995).
בעבר כאשר מחקרים התמקדו במנהיגים פוליטיים נבחנה מנהיגותם כמנהיגות מעצבת בתוך כך רמת הכריזמה שלהם ביחס למידת הריחוק מקהל הבוחרים. המנהיג הכריזמטי הקרוב נחשב לאחד שניתן לדלות עליו מידע רב בקלות יחסית לעומת מנהיג בעל ריחוק חברתי. על פי החוקרים כץ וקאהן ריחוק מסוים יוצר עבור המנהיג סוג של הילה ויראת כבוד בסביבתו, וברגע שהמנהיג חולק מידע אישי ואינטימי עם הכפופים אליו אותה יראת כבוד והילה מתפוגגים, ובתוך כך הופך המנהיג לאנושי יותר ונגיש יותר עבור המונהגים (Shamir, 1995). בעבר היו תבניות חשיבה של מונהגים אשר סברו כי על המנהיג להיות אדם בעל יכולות נשגבות יוצאות דופן והוא למעשה בלתי פגיע. כיום בעקבות מחקרים שנעשו וההתפתחויות הטכנולוגיות ברור לכולם שהמנהיג הינו בן אדם בשר ודם ככל האדם ואילו יכולות מנהיגותיות ניתן לפתח במרוץ השנים. בניית תדמיתו של המנהיג הינה חלק חשוב ובלתי נפרד מההשפעה שהוא יוצר על הסביבה שלו. תדמית מרוחקת של מנהיג הופכת את עוקביו לרגישים הרבה יותר למאמצים לבניית תדמיתו של המנהיג ולכן אותם מונהגים יושפעו במידה רבה יותר מהמנהיג המרוחק.
המנהיג אשר מחולל שינוי מאופיין בראש ובראשונה בכריזמה, כאשר הסוציולוג הגרמני מקס וובר היה בין הראשונים שהשתמש בכריזמה בהקשר של תיאור מנהיגות. וובר ראה בכריזמה תכונה חמקמקה שכזה לחקור אותה. חוקרים עכשוויים מנסים להגדיר מהי כריזמה וללמוד מושג זה באופן שיטתי. מחקרים מצאו שאנשים רואים במנהיג כריזמטי מנהיג בעל חזון מהפכני שמוכן להשתמש באמצעים יוצאי דופן להגשמת החזון. המנהיג הכריזמטי מצייר חזון ובמקביל מציע דרכים מעשיות למימוש חזונו (Howell & frost, 1989). הצבת חזון ללא האמצעים והיכולת לבצעו עלולים לגרום לתסכול בקרב המונהגים, לעומת חזון עם הצעות ודרכים אפשריות להגשמתו גורמת לאנשים להצטרף אל המנהיג. מנהיג כריזמטי הוא מנהיג שיודע להגדיר את מטרת הקבוצה באופן כזה שיעניק משמעות לפעולות שנדרשות לעשייה במסגרת הרצויה.

אנו מנסים להבין מהו המקור לתופעת המנהיגות אנו מנסים לבחון האם המקור הינו פנימי (אישיותו ותכונותיו של האדם) או חיצוני (מצב נתון ונסיבות חייו של האדם). בעבר סברו שאדם נעשה מנהיג בזכות תכונות ייחודיות שקיבל בתורשה ותכונות אלו מכשירות את המנהיג להוביל את הקבוצה. על פי תיאוריה זו המנהיג הוא אדם דגול אשר מורם העם, ובעצם הוא הטוב והמובחר שבחברי הקבוצה. נוסף על כך האדם הוא בעל תכונות מנהיגות ייחודיות אשר יבלוט בכל מצב ובכל מקום. המשמעות היא שמנהיגות היא בעצם תופעה מולדת וכי המנהיג רשאי להנהיג בזכות התכונות שמייחדות אותו משאר האנשים. תפיסה מעין זו משרתת את המעמדות השליטים אך חולשותיה המדעיות בולטות. למשל: העובדה שהמלוכה עוברת מדור לדור לא מעידה על כך שיכולתו של המלך למלוך ולהנהיג עוברת בירושה לצאצאיו. ואכן בצורת משטר דמוקרטית מנהיגים יכולים לצמוח בכל קבוצה, מעמד ומגדר כמובן.
חוקרים שבדקו תכונות אשר מיוחסות למנהיגים מצאו שאין כמעט תכונה שלא יוחסה למנהיגות. מנהיגים תוארו כבעלי כריזמה, יוזמה, אחראים, דבקים במטרה, שאפתניים, אמפתיים, בעלי ביטחון עצמי ועוד תכונות רבות. כאשר מצרפים חלק מהתכונות באדם בודד הדבר ייתכן, אשר כאשר נכלול את כל התכונות יחדיו באדם אחד נקבל אדם מלא סתירות פנימיות. כך שחלק מהתכונות שצוינו בהקשר של מנהיגות מצויות גם בקרב אנשים שאינם נתפסים כמנהיגים. חשוב לציין שקשה מאוד לציין מערך תכונות ספציפי אחיד המשותף לכל המנהיגים השונים (נדלר וליברמן, 1966).
על פי מודל הסגנון החברתי של בולטון בני אדם מחולקים לארבע טיפוסים שונים: שאפתן, מבטא, חביב, אנליטי (Bolton & Bolton, 1984). המודל בוחן את רמת הרגישות ועד כמה אנחנו מתייחסים לצד השני (רמת רגישות גבוהה או נמוכה), מצד שני המודל בוחן את רמת התקיפות ועד כמה אנו החלטיים ומתאמצים להשיג מטרות. טיפוס שאפתן מאופיין בתקיפות גבוהה ורמת רגישות נמוכה, לא מתחשב באחרים, ממוקד מטרות ומקדם משימות. טיפוס מבטא מאופיין ברמת רגישות ותקיפות גבוהה, הוא יהיה מכוון אנשים, מוחצן, משתף ועוד. טיפוס חביב מאופיין ברגישות גבוהה ותקיפות נמוכה, לרוב הוא יהיה מופנם, ראיית פרטים, נמנע מקונפליקטים. טיפוס אנליטי מאופיין בתקיפות ורגישות נמוכה, הוא הינו אי עקרונות ועובדות, מדויק, חוסר ביחסי בין אישיים. המודל טוען כי לכל סגנון יש תת סגנון, ובמידה והסגנון הראשי והמשני לא אותו הדבר, אזי שהסגנון המשני ימתן את הסגנון הראשי.

תכונות נוספות שנבדקו בעבר בקרב גברים ונמצא כי ישנו קשר בין התכונות לתופעת המנהיגות הם: יכולות שכליות גבוהות נבדקו בהקשר של מנהיגות ונמצא כי תבונה ויכולת שכלית מפותחת קשורה לאישיותו של האדם כמנהיג (Bass, 1990). תכונה נוספת שנמצאה כחשובה היא יכולת התמדה ועקביות, מחקרים מראים כי נמצא קשר ישיר בין עקביות לתופעת המנהיגות. מנהיג אשר לא יכול להתמיד ולהיות עקבי לעולם לא ישיג את המטרה והחזון אשר הציב לעצמו ובתוך כך יאבד בעצם את מעמדו כמנהיג. הדימוי העצמי של המנהיג הינו מהווה פקטור חשוב, פסיכולוגיים רבים הוכיחו שישנו קשר ישיר בין הדימוי העצמי של האדם לפועלו. כאשר אדם רואה עצמו כמנהיג ופועל בהתאם הוא נתפס על ידי האנשים ככזה ובתוך כך מחשבתו של המנהיג יוצרת את המציאות בה הוא חי.
ישנם עוד תכונות רבות אשר נחקרו בהקשר למנהיגות כגון: עמידה בלחצים, חשיבה מוסרית, כושר גופני, השפעה של ניסיון חיים קודם (Atwater, Dionne, Avolio, Camobeco & Leu, 1999). כפי שציינו לפני כן אין מקבץ אחיד של תכונות אשר יוצר את המנהיג האולטימטיבי, אלא מנהיגות הינה תופעה שהיא תלוית סיטואציה ועל המנהיג להיות מספיק גמיש מחשבתית על מנת שיוכל להתאים את עצמו למצב ולהציע דרכים ישימות על מנת להשיג את המטרה והחזון שברצונו להגשים.
סטטיסטיקות של כח העבודה מראה כי נשים הולכות ותופסות יותר ויותר מקום מבחינה מנהיגותית ובתפקידי ניהול (Van Engen, Vinkenburg & Wilson-Evered, 2008). כיום הארגונים נדרשים לנתח מחדש את תפיסותיהם לגבי מנהיגות וכיצד היא מתקשרת לציפיות, מגדר וסטריאוטיפים.) אנשים מייחסים תכונות ועמדות לפי מגדר המנהל (Carless, 1998). הגישה של קרלס טוענת שנשים יפתחו גישה נשית יותר של מנהיגות בעוד שגברים יפתחו גישת מנהיגות כוחנית וגברית יותר. תיאוריית התפקיד החברתית רומזת שמנהיגים ינהגו כפי שמצופה מהם ובהתאם למדגר שלהם, נשים במקרה הזה יינטו להשתמש בסממנים של מנהיגות מעצבת (Eagly & Schmidt, 2001).
ההבדלים בנוגע למנהיגות מעצבת בין המינים מאופיינת בחוסר קונצנזוס, וישנם ממצאים מעורבים ברוב המחקרים. מחקר אשר נוהל על ידי החוקרים איגלי וג'ונסון (1990) אישר קיום והיעדר של הבדלים בין המינים לסגנונות מנהיגות. בתוך מחקרים שנערכו בתוך חברות לא נמצאו הבדלים בין גברים ונשים, בפן של יחסים בין אישיים ומכוונות מטרה. כמו כן נמצא כי לפי

סטראוטיפים מגדריים נשים נוטות לאמץ גישה דמוקרטית ושתפנית בסגנון המנהיגות שלהם מגברים (גישה דמוקרטית מתקשרת עם מנהיגות מעצבת). במחקר מטה אחר שביצעו החוקרים איגלי, ג'ונסון, שמידט וואן הייגן (2003), אישר המחקר כי שינם הבדלים בסגנונות המנהיגות בין גברים ונשים. התוצאות של המחקר אוששו את ההשערה שנשים הם מנהיגות מעצבות יותר מאשר גברים, כמו כן נמצא שנשים עליונות על פני גברים בכל הממדים של מנהיגות מעצבת. מחקר נוסף שבוצע על ידי החוקרים ואן הייגן ווילאמסון (2004) הראה תוצאות זהות והציג את הנשים כבעלות סגנון מנהיגות מעצב יותר מאשר גברים.
למרות שמחקרים מראים שנשים יאמצו יותר סגנון מנהיגות מעצבת מאשר גברים, חשוב להתייחס לאפקטיביות והשגת מטרות. במחקרים הקודמים שציינו נמצא כי מבחינת אפקטיביות היה שיוויון בין גברין ונשים. יחד עם זאת המחקרים ציינו שגברים ונשים היו אפקטיביים יותר בהתאם לתפקיד, אם התפקיד נחשב לגברי יותר או פחות גברי בהתאמה. המשמעות היא שהאפקטיביות של המנהיג נבעה גם מתוקף התפקיד(Van Engen, Vinkenburg & Wilson-Evered, 2008).
מחקרים מוקדמים שנערכו לפני שנת 1990 בנושא מנהיגים של בין נשים וגברים הבחינו בין שני גישות של מנהיגות. כאמור הראשונה הינה מנהיגות שהיא מונחית מטרה (מנהיגות אוטוקרטית) ואילו סגנון המנהיגות השני היה מנהיגות שהיא יותר מונחת אנשים ושמה דגש על טיפוח יחסים בין אישיים ויצירת מוטיבציה ומורל אצל המונהגים לביצוע המטרות (מנהיגות דמוקרטית). אותם מחקרים נטו לציין כי נשים דוגלות יותר בגישה שהיא מונחית אנשים כיוון שבתפיסה העצמית שלהן זה לא סתר את התפקיד המגדרי שלהם כנשים (עדינות, נשיות, חביבות וכ"ו). לעומתם גברים הוצגו יותר כמונחי מטרה שבעצם מציבים יעדים ומעוניינים להשיג את המטרה בכל דרך אפשרית כמה שיותר מהר בלי להתחשב ברגשותיהם של העובדים.
מחקרים חדשים יותר בתחום המנהיגות פתחו אפשרויות מחקר חדשות של סגנונות מנהיגות בקרב גברים ונשים. מחקרים אלו הדגישו כי מנהיגים אפקטיביים מהווים השראה לאלו ההולכים אחריהם ובתוך כך גישה זו הביאה לסוג חדש של מנהיגות, מנהיגות מעצבת שהיא בעצם מונחית אנשים, לעומתה המנהיגות המתגמלת שהיא מונחית מטרות ויעדים.

ישנה נטייה לחשוב כי בעקבות תכונות שאנו מייחסים לנשים כגון: חברותיות, אדיבות, אכפתיות וכ"ו. התכונות הללו עומדות בסתירה מוחלטת לעומת אותם תכונות שאנשים מייחסים לדמויות מנהיגותיות שרובם הם גברים. הסיבה לכך היא שמערך אמונות של אנשים בנה דעה קדומה לגבי היכולת הנשית להנהיג עובדים וכמובן הקטין את פוטנציאל ההנהגה שלנשים לעומת פוטנציאל ההנהגה של גברים. ההשפעה של התפקיד המגדרי מביא למספר בשערות על המנהיגות.
למשל מחקרים מראים שנשים יימשכו יותר לסגנון מנהיגות מעצבת כיוון שסגנון מנהיגות זה מאפשר להם להתגבר על דילמות כגון, מה מצופה מהם מהתפקיד הניהולי שלהן לעומת תפקידן המגדרי כנשים. מחקרים אלו מביאים אותנו לחשוב שנשים יאופיינו יותר כמנהיגות בעלות סגנון חביב ומבטא. לעומת הנשים מנהיגים גברים ייתפסו יותר כשאפתניים ואנליטיים בעליי סגנון מנהיגות מתגמל כיוון שתכונות אלו משתלבות יותר עם תפקידם המגדרי כגברים (Eagly & van Engen, 2003).