החוק לקידום ולהגנת העיתונות הכתובה בישראל – טענות בעד ונגד

החוק לקידום ולהגנת העיתונות הכתובה בישראל -טענות בעד ונגד
 
תוכן עניינים

"חוק ישראל היום" - רקע 3
המצדדים בחוק 4
המתנגדים לחוק 6
דעה אישית 8
מקורות 10

 
"חוק ישראל היום" - רקע
במרץ 2014 הוגשה הצעת חוק המוכנה "חוק ישראל היום" בהובלת חבר הכנסת איתן כבל ממפלגת העבודה, הנקראת "החוק לקידום ולהגנת העיתונות הכתובה בישראל". החוק בכנסת קריאת טרומית בנובמבר 2014, כאשר סביב הצעת החוק חל דיון ציבורי ועיתונאי רחב (פרסיקו, 2014). יוזמה זו היא אחת מתוך מספר יוזמות לתיקון פקודת העיתונות לאור תפוצתו הרחבה של עיתון "ישראל היום" המחולק חינם ("חינמון").
לראשונה התפרסם גליון של העיתון "ישראל היום" ביולי 2007, כעיתון חינמי המחולק במוקדי עסקים ותחבורה ציבורית וכן למנויים בתשלום. מאז 2011 הוא העיתון בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בקרב עיתונים יומיים בישראל (ב"ז, 2014א, בר-זוהר, 2010). החל מהופעתו זכה העיתון לביקורת ציבורית רבה, אשר עסקה בטענות לסיקור מוטה, במודל העסקי של העיתון ובקשר של בעלי העיתון לראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו (Grossman, Margalit & Mitts, 2020).
הטענה המרכזית והראשונית היא שהעיתון נוטה "להתגייס" לצד בנימין נתניהו ויש אף המכנים אותו "שופר תעמולתי" (העין השביעית, ללא תאריך). בתחילת דרכו נטען כי העיתון הרבה בתחקירים במטרה לתקוף את ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט (פרסיקו, 2008) וכי מאז שנבחר נתניהו לראשות הממשלה העיתון מצניע ביקורת על ראש הממשלה ומבליט את הישגיו, ומסקר אותו ואת ממשלתו בצורה אוהדת באופן מובהק.