הטרדה מינית במקום העבודה – האם האיסור הפלילי פרופורציונלי או פוגע באופן קשה מדי בחופש הביטוי ובחרויות נוספות?

הטרדה מינית במקום העבודה

מגיש:

תוכן עניינים

1. מבוא 2
2. סקירה 4
2.1. הרקע לחקיקת החוק למניעת הטרדה מינית 4
2.2. החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 7
2.3. המסלולים המשפטיים של החוק 10
2.4. ראיית בית המשפט את סוגיית ההטרדות המיניות 11
2.5. החוק למניעת הטרדה מינית – בין פמיניזם, מידתיות וחרויות הפרט 13
2.6. משפט משווה 15
3. סיכום 19
4. ביבליוגרפיה 21

1. מבוא
ההתעסקות בסוגיית ההטרדות מיניות, בייחוד במקומות העבודה, קיבלה מימד משמעותי בשנים האחרונות, כאשר הבעייתיות נעוצה בהבחנה שבין חיזור רומנטי לבין הטרדה מתנכלת, בין התנהגות מותרת חוקית לבין התנהגות אסורה בלתי חוקית.
האיסור הפלילי על הטרדה מינית, נחשב לכלי ייחודי למשפט הישראלי, כאשר ההצדקות לאיסור מושתתות בין היתר על ההשלכות החברתיות של תופעת ההטרדה המינית, ובעיקר על האפקט המשמר והמטפח את אותם הפערים החברתיים בין גברים לשנים שיש להטרדה מינית. הצדקות אלו מעוררות לא מעט קשיים, תוך שהן מתעלמות מעקרונות יסוד של המשפט הפלילי: אזהרה, אשמה, מידתיות וכו'.
אולם, בשני העשורים האחרונים, עולה כאמור הטענה, כי סוגיית ההטרדה המינית, הפכה למעין כלי שרת בידי נשים ואף בידי גברים, המשתמשים בהגנות החוק על מנת לפגוע ולקדם אג'נדות אישיות ואחרות. יותר ויותר גברים (וגם נשים), טוענים, כי כוונתו החיובית של המחוקק לעגן באופן גורף את סוגיית ההטרדות המיניות ולמנוע ניצולן של נשים במקום העבודה, בצבא בכלל, הובילו לשימוש ציני של החוק על מנת לפגוע במעסיקים, להשיג פיצויים מוגדלים ובמקרים רבים אף להתנקם באחרים. כיום, ניתן לתבוע פיצויים ללא הוכחת נזק בהיקף של 120,000 ₪, ובתי המשפט מאמצים את הסכומים המקסימליים הקובעים בחוק כמעט באופן מוחלט. יחד עם זאת, הנתונים הנוגעים בהטרדות המיניות אינן חיוביים, כאשר אחת מכל שלוש נשים בישראל עוברת פגיעה מינית במהלך חייה. עבודה זו בודקת, האם האיסור הפלילי על הטרדה מינית הקבוע בחוק, הוא אינו פרופורציונלי ומידתי והאם הוא פוגע באופן קשה בחופש הביטוי ובחרויות נוספות.
עד חיקוקו של החוק למניעת הטרדה מינית בשנת 1998, התבטאות מינית כלפי אדם אחר או התייחסות למיניות של אדם אחר, היו מקבלות בעבר לכל היותר יחס של "התנהגות לא הולמת". כיום, מדובר כאמור באיסור פלילי, ואף בהתנהגות שמקימה עילה לתביעה אזרחית. החוק נועד בין היתר, להוקיע את ההטרדה המינית לגבי כל אדם, ולעורר מודעות ציבורית לחומרת התופעה תוך חינוך הציבור לכבוד הזולת. בנוסף, החוק גם בא למנוע מאדם לכפות עצמו על זולתו שלא מעוניין בכך, במיוחד תוך ניצול לרעה.
לצד הגישות הפמיניסטיות הרדיקליות קיימות גם השגות לדבר הפגיעה של החוק בערכים אחרים כמו חרויות הפרט ואפילו יש הרואים בחוק זה, כחוק שהוא אינו מידתי. החוק מתאר את הפגיעה שגורמת ההטרדה כפגיעה בחירותה של הקורבן, בפרטיותה ובכבודה. הגדרה זו כפגיעה בחירות מבוססת בין היתר על ההנחה, לפיה האקט המצטבר של ההטרדות המיניות מביא להצרה של צעדי האישה בכך שהדבר ימנע ממנה לבקר במקומות מסוימים, שבהם היא צפויה להיות מוטרדת וכן להצניע את נוכחותה ולא למשוך תשומת לב. סוגיית ההטרדה המינית מעלה גם את הדילמה המוסרית השנייה, לפיה אם נשים רוצות למנוע מעצמן את עוגמת הנפש ולעקרו אחת ההשלכות החברתיות של ההטרדה המינית, עליהן לפגוע בגברים המטרידים אותן גם אם לפעמים מדובר בעמיתים לעבודה או קרובים.
בחלקה הראשון, סוקרת העבודה את הרקע לחקיקת החוק למניעת הטרדה מינית, התגברות התופעה והחקיקה המוקדמת שעסקה בטיפול בהטרדות המיניות. בחלקה השני, סוקרת העובדה את חיקוקו של החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998, תוך התמקדות בהגדרת ההטרדה המינית וההתנכלות לצד השוואה למשפט האמריקני. בחלקה השלישי, סוקרת העבודה את המסלולים המשפטיים שהחוק מאפשר, הן בהיבט הפלילי והן בהיבט האזרחי. בחלקה הרביעי, סוקרת העבודה את תפיסת בית המשפט בסוגיית ההטרדות המיניות, תוך סקירת פסקי דין שונים והשינויים שעברה הפסיקה מאז חוקק החוק. בחלקה החמישי, סוקרת העבודה את הדילמות הרבות לצד החוק, בין היתר בעד ונגד לחוק, היבטים פמיניסטים לחוק ועוד. בחלקה השישי, סוקרת העבודה את עיקרי המשפט המשווה תוך התמקדות במשפט האמריקני.