היבטים משפטיים במימון המונים תוך התמקדות בשינויי החקיקה בחוק ניירות ערך והתאמתו לגיוס הון מהציבור

היבטים משפטיים במימון המונים

מגישה:

תוכן עניינים

מבוא 1
סקירה ספרותית 3
מימון המונים (Crowdfunding) 3
ראיית החוק והפסיקה את סוגיית מימון ההמונים 6
ועדת אורגד-שטרית בך 12
תיקון חוק ניירות ערך מס' 58 14
ביקורת 18
סיכום 19
ביבליוגרפיה 20

מבוא
גיוס הכספים דרך מימון המונים (Crowdfunding), יכול להיעשות למגוון רחב של מטרות וכן בדרכים מגוונות. כיום, מימון המונים נעשה בעיקר באחד משתי צורות עיקריות: הראשונה, גיוס כספים על בסיס תרומה, כלומר ארגונים שונים הפועלים ללא מטרות רווח, מגייסים תרומות ברשת לשם פעילותם, ואינם מציעים תמורה ממשית עבור התרומה שנתקבלה. השנייה, גיוס כספים על בסיס תמורה ישירה עתידית, כלומר גיוס הכספים נעשה באופן כזה, שבתמורה להעברת התשלום, זכאי המשקיע לקבל מוצר או שירות כלשהו, אשר מהווה מעין החזר על השקעתו, במקרים מסוימים ההחזר או התרומה היא זניחה, ולעיתים אף מדובר במוצרים או שירותים בשווי רב ובהתאם להיקף ההשקעה. עבודה זו בודקת את ההיבטים המשפטיים שבגיוס ההמונים ואת דרישת המחוקק להגשת תשקיף.
החקיקה הישראלית כלל לא הייתה ערוכה להתמודד עם כל נושא מימון ההמונים שהתפתח באופן משמעותי ביותר שנים האחרונות. החוק המסדיר בישראל את גיוס ההון לחברות, הוא חוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 . סעיף 15 לחוק ניירות ערך קובע את העיקרון הבסיסי שעל פיו אין להציע הצעות לציבור שלא על פי תשקיף . הכלל המופיע בסעיף 15 לחוק ניירות ערך, נועד להגשים את התכלית העיקרית של החוק - גילוי מידע לציבור המשקיעים על מנת שיוכלו לקבל החלטות השקעה מיודעות ומושכלות בכל הנוגע לניירות הערך המוצעים להם. מסמך הגילוי היסודי הנדרש לציבור לשם כך הוא כאמור התשקיף. בשל החשיבות הרבה של הגילוי הראשוני שנעשה בתשקיף עבור ציבור המשקיעים, חייב התשקיף לכלול מידע רב ומפורט ביותר הן אודות התאגיד המציע והן אודות ניירות הערך המוצעים. יחד עם זאת, המחוקק קבע גם פטור להגשת תשקיף הכולל מספר הנחיות, בין היתר הגבלת מספר הניצעים שעומד על 35, מתן הצעה הנחשבת "לקטנה" ועוד.
אולם, החקיקה הקיימת התקשתה להתמודד עם גיוס ההון דרך מימון ההמונים, בעיקר כאשר היה מדובר בתחומים שלא היה נהוג לגייס דרכם כספים או כאלו שהציעו בסיס מניות או אופציות. דוגמאות לכך ניתן לראות בפסק הדין בעניין קבוצת קדם , אשר ניסתה לגייס הון מציבור פרטי עבור יזמי תמ"א 38 אשר היא ניהלה וכן בפרשת אקזיטוואלי , שבה החליטה הרשות לניירות ערך, להורות לחברת אקזיטוואלי לחדול מפעילות של גיוס הון מהציבור שלא באמצעות תשקיף, אשר החלה בשנת 2010, עת הקימו מספר יזמים את חברה שפעלה על בסיס אתר אינטרנט, ואשר שימש כתשתית תפעולית ומשפטית ליזמים אחרים ולתאגידים שאינם רשומים בבורסה, לבצע גיוסי הון בהיקפים קטנים ממשקיעים פרטיים וללא פרסום תשקיף כפי שמחייב החוק.
בשנת 2013, הוקמה על ידי הרשות לניירות ערך וועדת אורגד-שטרית בך אשר מטרתה הייתה הסדרת גיוס ההמונים דרך חוק הרשות לניירות ערך. לאחר שנתנו המלצות הוועדה, חוקק בהמשך התיקון לחוק ניירות ערך דרך החוק לקידום השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) (תיקוני חקיקה), התשע"ו-2015, אשר הסדיר את הכללים בנוגע לגיוס הון דרך מימון המונים.
בחלקה הראשון, סוקרת העבודה את התפתחות מימון ההמונים בישראל ובעולם וכן את סוגי הגיוסים השונים דרך הפלטפורמות האינטרנטיות. בחלקה השני, סוקרת העבודה את ראיית המחוקק את גיוס ההמונים ואת חובת התשקיף. כמו כן סוקר חלק זה מספר פסקי דין משמעותיים שקבעו את גבולות הגזרה בתחום. בחלקה השלישי, סוקרת העבודה את ועדת אורגד-בך אשר הוקמה על מנת להמליץ למחוקק על הסדרת תחום מימון ההמונים. בחלקה הרביעי, סוקרת העבודה את תיקון 58 לחוק רשות ניירות ערך, אשר מסדירים את סוגיית גיוס ההמונים דרך חוק ניירות ערך.