אוניברסיטת בר אילן
היחידה ללימודים בין תחומיים
התכנית לפרשנות ותרבות
עבודה סמינריונית בקורס
פועלים, פאנקיסטים ופרוורטים: האסכולה הבריטית של לימודי התרבות
מבוא 3
קרב המעמדות ההגמוני 5
השיכון הציבורי 11
שוק הדיור 11
מודרניזם 11
עיירות פיתוח כמכונות מגורים 13
אדריכלים כמחוללי מרחב 14
מאפייני המרחב בשיכון הציבורי 16
בידוד 16
האחדה 20
ארעיות 22
עמימות 22
התנגדות תרבותית באמצעות שיבוש אדריכלי 23
סיכום ודיון 24
ביבליוגרפיה 27
מפעל השיכון הציבורי ה'פרויקט הישראלי' החל טרם קום המדינה, הלך והתעצם עם הקמתה והגיע לשיאו בשנות החמישים והשישים, בתקופת העלייה הגדולה, שהכפילה את אוכלוסיית המדינה. מאות אלפי עולים חסרי קורת גג שוכנו במסגרתו.
מאמץ רחב היקף זה היה אחד מנקודות המבחן של המדינה כישות ריבונית, האחראית לאזרחיה והמסוגלת לדאוג לשלומם ולרווחתם. התארגנותה של מדינה צעירה, חסרת משאבים מתאימים ומסגרת ניהולית הולמת, לאספקה כה מסיבית של דיור, היה הישג משמעותי , שנילווה למגוון פתרונות תכנוניים שהוצעו. היתה זו התמודדות יוצאת דופן של הקהילה המקצועית עם מגבלות ואילוצים כלכליים, ארגוניים, כוח עבודה חסר, פיתוח שיטות ייצור ומחסור בחומרי גלם. אך לצד הישגיו, מפעל השיכון הציבורי מעורר ביקורת על שיטותיו, מאפייניו ועל הנחות היסוד שלו. במסגרת אספקת "פתרונות דיור" למאות אלפי המהגרים, כחלק מ"בניין הארץ", התרחש תהליך של קולוניזציה (פנימית) פיסית ודמוגרפית, אשר התבסס על משטר של שליטה באמצעות מודרניזציה כפויה. במסגרת זו, פוזרו ויושבו אוכלוסיות המהגרים בארץ על פי שיקולים פוליטיים של השלטונות. למעשה עולים אלה גויסו שלא בידיעתם לכיבוש המרחב ולייהודו. שיכונן של אוכלוסיות אלה נעשה בעיקר באזורים פריפריאליים מבודדים פיסית, חברתית ותרבותית. כתוצאה מכך נוצרו סביבות מגורים שלמות המתקשות (בחלקן עד היום) להפוך למקומות ממשיים, על אף שהן מהוות מציאות יומיומית עבור חלק גדול מאוכלוסיית המדינה. סביבות אלה, שתוכננו ועוצבו על ידי מוסדות המדינה, היו ביטוי לדפוס כלכלי תאגידי ולשליטה תרבותית-פוליטית ציונית-אירופאית הגמונית. לצורך ביסוס דפוסי שליטה אלה, הסתייעה המדינה בקהילה המקצועית כזרוע וכסוכנת השינוי שלה, קהילה זו נרתמה, אידיאולוגית ומעשית, לבסס באמצעות המרחב הבנוי את התפיסות ההגמוניות הלאומיות, הציוניות ברוח ערכי תנועת העבודה והמודרניזם .
יש שיראו את פרויקט השיכון הלאומי כפרויקט תמים של אין ברירה, מעשה ערכי וחלוצי של חסד והקרבה. אחרים יראוהו כמעשה קולוניאליסטי של הדרה, ניצול ונישול חברתי, תרבותי וכלכלי. בין קצוות אלו מתקיימים חיתוכים שונים במסגרת 'קרב עמדות'. עבודה זו מעמידה את מושג ההגמוניה שטבע אנטוניו גרמשי ככלי הסברי לאופן בו קבוצות שונות בתוך המסגרת הרחבה של המשטר הקפיטליסטי מחזיקות בתפיסות עולם אחרות מזו של המעמד השליט, משמע, יש להן תרבות נפרדת, ייחודית, משל עצמן. תרבות אוטונומית באופן מלא או חלקי, מאורגנת על פי עולמות תוכן שאינם חופפים או קוטביים לעולם התוכן הממסדי. התרבות במציאות זאת הופכת ל'קרב עמדות' על אופן הבנת המציאות. בקרב זה נוטה התרבות השלטת לנקוט אסטרטגיה של הכלה, אימוץ ומיזוג. במציאות הישראלית פרקטיקה זו נודעה בשם 'כור ההיתוך' שתכליתה שילוב עולים שהגיעו מתרבויות שונות בתרבות אחידה במטרה ליצירת תרבות ישראלית משותפת. בפועל, מדיניות כור ההיתוך התעלמה במכּוון ממגוון התרבויות שהביאו אתם העולים מהארצות השונות. תרבויות שנחשבו לתרבויות גלותיות, עדתיות ומיושנות. התרבות הישראלית שביקשה המדינה לפתח ולהטמיע בקרב העולים, התבססה בעיקר על תרבות הישוב הוותיק, ועל התרבות האירופית שהביאו אתם העולים בעליות הראשונות. כיבוש המרחב והשיכון הציבורי היוו אמצעי הגמוני ליישום פרקטיקה זו ומנגד הפכו לאתר של התנגדות לה.
כל חברה, כתב ברנרד טשומי, מצפה כי הארכיטקטורה תשקף את האידאלים שלה ותביית את פחדיה העמוקים יותר. ככל עשייה תרבותית, גם האדריכלות הנה פרקטיקה הטעונה משמעות, החורגת מהיבטיה הפיזיים והפונקציונליים הצרים. ככזו, היא מבקשת מסגרת מושגית שתסייע לחשיפתה. עלינו לראות במבעים אדריכליים כהיגדים ביחס לאדם ולעולם. עשייה אדריכלית לעולם אינה תמימה, אלא כרוכה בהשקפת עולם ובמערכים חברתיים ואידיאולוגיים.
עבודה זו מבררת את האופן בו עיצוב ותכנון השיכון הישראלי, כמרחב וכסביבה אדריכלית, שימשו מכשיר לעיצוב חברתי ותרבותי בשרות הממסד ההגמוני הישראלי.
הפרק הראשון, עוסק בבירור מושג ההגמוניה, ותרומתו להבנת המציאות ומגבלותיה. הפרק יתאר את הפיתוח המושגי של מושג ההגמוניה אצל הוגים שונים כגרמשי, וויליאמס, לקלאו, מוף ופוקו.
הפרק השני, מתאר את פרויקט השיכון הציבורי, הסיבות שהובילו להיווצרותו, קווי המתאר שלו, ותוצאותיו. הדרך בה מומש והאופן בו תכנון השיכון הציבורי שימש אמצעי בידי הממסד ההגמוני לעיצוב המרחב הפיזי ובו בזמן היה מכשיר לעיצוב האדם והחברה.
עבודה זו מנסה ככל הניתן לתחום את הדיון בשיכון הציבורי לדיון בהיבטיו האדריכלים. משימה מורכבת במציאות חברתית ופוליטית טעונה, הנוגעת וקשורה ללב הפרויקט הישראלי ומעלה שאלות תרבותיות, חברתיות ואנושיות הנוגעות 'במזרחיות', בשיח הקולוניאליסטי, בפוליטיקה של זהויות, בצדק חברתי וחלוקתי.
