זמינות רגשית בין הורים לילדיהם

תוכן עניינים

מבוא 2
זמינות רגשית 2
זמינות רגשית הורית והתנהגות הילד 3
תיאוריית ההיקשרות (Attachment) 4
שיטה 6
שיטת המחקר 6
אוכלוסיית המחקר 6
כלי המחקר 6
הליך המחקר 7
ממצאים 8
תצפית מס' 1 8
תצפית מס' 2 10
דיון 13
ביבליוגרפיה 15

מבוא

זמינות רגשית (Emotional Availability) נחשבת למבנה הקשור לאיכות החילופים הרגשיים בין הורה לבין ילד וההתמקדות בנגישות הדדית שלהם וביכולתם להבין ולהגיב כראוי לתגובות שכל אחד מהם משדר אחד לשני (Biringen & Robinson, 1991a, 1991b; Biringen, 2000; Emde, 2000; Emde & Easterbrooks, 1985; In: Bentenuto et al., 2020). זמינות רגשית מהווה את אחד מהמאפיינים של קשר הורה-ילד, הנוגע לאיכות התקשורת הרגשית בין ההורה לילדו תוך שהוא מתמקד בזמינותם וביכולת לקרוא זה לזה ולהגיב לתקשורת כל אחד של האחר. המונח 'זמינות רגשית' כולל מספר מרכיבים הקשורים להתנהגות הורית כמו גם מרכיבים הקשורים להתנהגות הילד כחלק ממבנה דיאדי של מערכת יחסים. הזמינות הרגשית מדגישה את ההדדיות במערבת היחסים שבין הילד לבין ההורה וכן את הצורך בראיית ההתנהגויות של ההורה והילד כהתנהגויות אשר בעלות השפעה זו על זו (שילה וסרדצה, 2018).
האופן שבו באה לידי ביטוי הזמינות הרגשית הוא שונה בין ההורה לילד. כך למשל, ההורה נתפס כזמין רגשית בעבור ילדו כאשר הוא מפגין כלפי הילד רגישות וחום, הוא מספק לו מקום רב להתבטא בכל מיני מצבים כמו גם נוכחות תומכת שאיננה חודרנית או כזו הנתפסת כעוינת. ההורה נתפס בעיני הילד הן כבסיס בטוח לפעילותו החקרנית והן כשותף פעיל, אשר לוקח חלק פעיל בפעילות החברתית ובפעילויות המשחק שלו והוא מגיב בהן. הילד לעומת זאת, נחשב זמין רגשית במקרים שבהם הוא מגיב אל הוריו באופן רגשי, באופן חברתי ובאופן פיזי, כאשר ההורה יוזם ומספק הבניה וכן כאשר הילד מגלה עניין, מערב את ההורה במשחק ומצרף אותו לאינטראקציה. באותן האינטראקציות שבהן ניתן למצוא את הזמינות הרגשית המיטבית, כל אחד מהשותפים מביע טווח רגשות רחב, והאינטראקציה מאופיינת ברגשות חיוביים כגון הנאה ועניין. מנגד, באותן האינטראקציות לא מתקיימת זמינות רגשית מיטבית, הרי שאז הביטויים הרגשיים מצומצמים ונוקשים יותר ויש ביטוי של חוסר מעורבות, מצוקה או הימנעות מאינטראקציה (שילה וסרדצה, 2018).
זמינות רגשית כוללת שישה ממדים אשר מסבירים את איכות מערכת היחסים הדידית בין הורה לבין הילד ואת מגוון ההתנהגויות והרגשות של אותם איכויות הכוללים רגישות, הבניה, אי חודרנות, ואי עוינות ושניים של מאפייני הילד: תגובתיות ועירוב (Sunders et al., 2017):
1. רגישות - מתייחס לאבחנה מדויקת של ההורה, תרגום אותות הילד ותגובה מתאימה אליהם. הורה רגיש יענה לצרכיו, רצונותיו ומאווייו של הילד, ובכך יצור עמו קשר בינאישי שיאפשר לילד לראות עצמו באור חיובי.
2. הבניה- מתייחסת ליכולת של ההורה לתת לילד להוביל את המשחק ולהתקדם עמו תוך כדי הצבת גבולות ולמידה של דברים חדשים. הציפייה היא שההורה יציע הצעות, מסגרת עבודה ותפקידים תוך וויסות מערכת היחסים.
3. אי חודרנות- הכוונה ליכולת ההורה לקבל את האוטונומיה של הילד על מנת שהילד יוכל להמשיך בפעילותיו ולהפיק תועלת מניסיונותיו. על ההורה להיות זמין לילד מבלי ללחוץ עליו ולהיות חודרני.
4. סולם אי עוינות -של ההורה מעריך את צורת הדיבור ו/או ההתנהגות לילד בהתייחסו לתוקפנות, חוסר סובלנות ואנטגוניזם. עוינות יכולה להיות סמויה או גלויה.
5. תגובתיות - מתארת את רמת ההנאה וההתלהבות של הילד בזמן המשחק עם ההורה והענות חיובית להצעות ההורה באינטראקציה. התגובתיות להורה מכינה את הילד להיות משתתף פעיל במערכות יחסים חברתיות אחרות.
6. עירוב - ההורה משקף את היכולת והרצון של הילד לכלול את ההורה בפעילות. האלמנט העיקרי הוא שילוב בין אוטונומיות הילד במשחק והרצון לערב את ההורה בתוך המשחק.