מבוא 1
שתי הצדקות מתחרות להתערבות 2
הראיות שהצטברו נגד מסלול הגילוי 2
הדין הישראלי בחר מלכתחילה בפיקוח תוכני 3
הנטל הראשוני שמחזיר את העול אל הלקוח 3
הפיקוח המוקדם כמענה לכשל האכיפה 4
החוזה האחיד הגלובלי כמבחן של המודל 4
סיכום 5
רשימת מקורות 5
חוזה אחיד הוא נוסח שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו להתקשרויות רבות עם אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם. זו צורת ההתקשרות השכיחה בכלכלה המודרנית, שכן היא מצמצמת את עלויות העסקה ומאפשרת לספק להציע תנאים אחידים לכולי עלמא. השאלה שליוותה את הספרות מאז המאמר שפתח בה את הדיון היא מדוע בכלל מוצדק להתערב בתוכנו של הסכם שהלקוח נתן לו את הסכמתו. סקירה זו מראה כי על השאלה הזו ניתנו שתי תשובות מתחרות: האחת תולה את הכשל בעוצמת השוק של הספק ובמידע חסר שאפשר להשלימו בגילוי, והאחרת רואה בהסכמה לחוזה האחיד הסכמה פגומה מעצם מבנה ההתקשרות, ולכן מצדיקה פיקוח על תוכן התנאים. העדויות האמפיריות שהצטברו מאז שנות האלפיים מחלישות את התשובה הראשונה, ובדין הישראלי, שבחר מראשיתו בפיקוח תוכני, הקושי שנותר אינו בנורמה אלא במנגנונים שאמורים להפעיל אותה.
