חוזה למראית עין ותוקפו

המכללה האקדמית כרמל
הפקולטה למשפטים

חוזה למראית עין ותוקפו
מנחה:

מגיש

תוכן עניינים

תקציר 1
מבוא 2
סקירה ספרותית 4
חוזה למראית עין – הגדרה 4
חוזה למראית עין – פרשנות החוק והפסיקה 5
בטלות חוזה שנכרת למראית עין 7
צד ג' בחוזה - הגדרה 12
זכויות צד ג' בחוזה למראית עין 12
משפט משווה 14
ביקורת 15
סיכום 18
ביבליוגרפיה 21

מבוא
"לחוק החוזים השתרבבה הוראה, היוצאת דופן במובן זה, שבניגוד לשתיקה שגזר המחוקק על עצמו בכל הנוגע ליחסי הזכאי המקורי כלפי הצד השלישי, קיימת בה התייחסות לסוגיה זו. הכוונה לסעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי) הדן בחוזה "שנכרת למראית עין בלבד". בסעיף זה הורה המחוקק מפורשות כי למרות שהחוזה בטל, אין בכך כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה" . סעיף 13 לחוק החוזים, קובע את בטלותו המוחלטת של חוזה שנכרת למראית עין. בשונה מחוזה בר-ביטול , הבטלות היא מוחלטת ופועלת כלפי כולי עלמא. למעשה, חוזה בטל אינו חוזה כלל, הוא אינו משנה חובות וזכויות כי מעולם לא היה לו תוקף של חוזה. זאת הסיבה שגם אין צורך להודיע או להצהיר על בטלותו . הצורך בהוראת סעיף 13 מתבאר לרקע הוראות פרק א' לחוק החוזים המקנות תוקף לכוונת הצדדים ולרצונותיהם החיצוניים: הצעה וקיבול היוצרים חוזה, גמירות דעת פנימית ו"העדה" חיצונית על גמירת הדעת . לכן, כאשר ההצהרה החיצונית איננה משקפת את רצונם האמיתי של הצדדים להתקשר בחוזה, אין טעם לדבוק במבחן ריק מתוכן זה ולכן בטלה.
העבודה בודקת את צורותיו המשונות והמגוונות של סעיף 13 דרך המקרים שבם מאחורי מראית העין אינה מסתתרת כל עסקה משפטית בין הצדדים (סימולציה מוחלטת), לבין המקרים בהם מאחורי מראית העין מסתתרת עסקה משפטית אחרת בין הצדדים (סימולציה יחסית). אך מלבד הוכחת רצונות הצדדים, סעיף 13 מעורר סתירה בין שני חלקיו. הרישא של הסעיף, "חוזה שנכרת למראית עין בלבד – בטל", לעומת הסיפא שמגדיר את הזכויות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה. כמו כן בודקת העבודה, האם ניתן להגיע לאותה תוצאה של ביטול חוזה שבהם לא היה מעורב צד שלישי, שלא דרך סעיף 13, חוזה למראית עין, אלא דרך סעיפים אחרים בחוק החוזים (חלק כללי).
במהלך השנים, דנו בתי המשפט בשורת מקרים, בהם נכרתו חוזים שלא נרשמה התמורה המלאה או חלק ממנה הוסווה בכינוי אחר, ושבהם נטען כי הסיבה לסטיית הכתוב מכוונת הצדדים הייתה בניסיון להשתמט ממס, וכאלו שמאחורי כוונת הצדדים מסתתרת עסקה שונה. בשני פסקי דין עיקריים, מנתח בית המשפט את סעיף 13 וקובע כמה מן ההלכות החשובות ביותר הקשורות להוראת הסעיף. בפס"ד ביטון נגד מזרחי , כותב השופט ברק (בדעת מיעוט), כי בהסתמך על המשפט הקונטיננטלי מתקיימת תורת הסימולציה, כלומר, "מתקיימות בעניין זה שתי מערכות משפטיות. המערכת האחת, החיצונית

והגלויה, הקובעת הסדר מסוים המוסכם על הצדדים, והמערכת השנייה, הפנימית והנסתרת, המבטלת בהסכמה הסדר זה או משנה אותו". ברק טוען גם, כי "אין לערבב בין חוזה למראית עין לבין חוזה מלאכותי. בחוזה למראית עין, אין הצדדים מעוניינים בקיומו של החוזה כפי שהוא משתקף כלפי חוץ". לעומת זאת בחוזה מלאכותי, מעוניינים הצדדים בקיומה של העסקה המוצהרת, אם כי הם הגיעו אליה בדרך מלאכותית. לעומת ברק, השופטים בכור ו-ויתקון טענו, כי אין לתת תוקף לחוזים בלתי חוקיים ואין מטרת המשפט לעודד תופעה כזאת. לטענת השופט ויתקון, הצעתו של ברק איננה רצויה. בעניין חוקיותו של חוזה למראית עין טוען ברק, "כי נקודת המוצא צריכה להיות, כי בראש ובראשונה יש לבחון אם החוזה שנעשה בין הצדדים עומד במבחנו של סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי). אם יתברר כי בין הצדדים נעשה חוזה למראית עין בלבד, הרי החוזה בטל, ואין אנו מגיעים כלל לשאלת אי החוקיות של חוזה זה" .
גם בפס"ד סולל נגד צוקרמן , מבחין בית המשפט העליון בין חוזה למראית עין לבין חוזה מלאכותי. לטענת בית המשפט, הגיעו אליה בדרך מלאכותית, כלומר מלאכותיות בדיני מיסים. בנוסף, טוען בית המשפט, כי יש להבחין בין חוזה שמראית העין בהן מוחלטת, לבין חוזים בהם מראית העין בהם היא יחסית. בעניין זה קבע הנשיא שמגר כי "הסכם ההלוואה הוא אות מתה, שמאחוריה מסתתר חוזה חי אחר בין הצדדים.
במידה ואכן מדובר בחוזה למראית עין והוא בטל, לטענת פרופ' שלו, חלקו השני של סעיף 13 מעורר קושי עיוני, כלומר כיצד ניתן לטעון להגנה על אדם שלישי על סמך חוזה שבעיקרו בטל ? קיימת סתירה בין חלקו הראשון של סעיף 13 לבין חלקו השני של סעיף 13 הטוען להגנה על אדם שלישי באם זה הסתמך בתום לב על קיומו של חוזה. חוזה למראית עין מעצם הגדרתו אינו מקיים חובת תום הלב של הצדדים ואנו מבטא את גמירות הדעת של הצדדים ולכן ניתן לטפל ביחסים בין הצדדים לחוזה על בסיס סעיפים ספציפיים העוסקים בתום לב בחוק החוזים, הגם שבסעיפים אלו יש מרחב תמרון משפטי.