מבוא 1
שוויון פורמלי ורעיון האישה החדשה 2
הגירה והכשרה מקצועית מאירופה ומאמריקה 4
ארגוני נשים ציוניים ומוסדותיהם 5
הסדרה בריטית של מקצועות 7
הנהגה גברית בעבודה הסוציאלית ובתנועת העבודה 7
השתלבות והדרה בראייה משווה 8
סיכום 9
רשימת מקורות 10
האדריכלית לוטה כהן עלתה מברלין לארץ ישראל ב-1921, ובשנות השלושים כבר פעלו בארץ חמש עשרה אדריכליות (Davidi, 2021). לפי אותו מחקר, האדריכליות תכננו שכונות ומבני ציבור, ובניגוד לעמיתותיהן באירופה, שעבדו בחוגים שמרניים יותר, יכלו להיות שותפות פעילות בתכנון מוסדות הקהילה. היחידה הרפואית הציונית האמריקנית ייסדה ב-1918 בית ספר לאחיות בירושלים, ובית הספר העניק כ-1,400 תעודות של אחות מוסמכת בין 1921 ל-1975 (Bartal & Steiner-Freud, 2005). נשים יהודיות שהוכשרו בארצות דוברות גרמנית הובילו את עיצוב העבודה הסוציאלית כמקצוע ביישוב (Halpern & Lau, 2019). נשים ציוניות ניהלו מאבק על זכות הבחירה בין 1917 ל-1926, ומוסדות הנבחרים של היישוב הכריזו על שוויון לנשים בינואר 1926 (Shilo, 2024). הנתונים האלה מציירים תמונה של חברה צעירה שפתחה לפני נשים תחומי עבודה חדשים והכריזה על שוויונן.
התמונה הזו אינה שלמה. מועצת הפועלות, שנוסדה יחד עם ההסתדרות, ביקשה כסף להכשרה מקצועית של נשים עובדות, וההנהגה הגברית של תנועת העבודה דחתה את רוב הבקשות, מפני שהאמינה שהשוויון הפורמלי יפתור את שאלת המגדר (Lahav, 2018). העובדות הסוציאליות בשנות השלושים נשארו כפופות לשיח מגדרי שגברים שלטו בו, גם כשפעלו בשם זכויות נשים (Halpern, 2019b). רוב המחקרים שנמצאו על נשים במקצועות ביישוב עוסקים במקצוע אחד. Katvan (2019) השווה בין שלושה מקצועות מוסדרים, משפט, רפואת שיניים ומיילדות, ומצא שחקיקת המנדט השפיעה על נשים באופן שונה ממקצוע למקצוע, ולעיתים פעלה לטובתן ולעיתים לרעתן. הוא בחן את המקצועות האלה דרך החקיקה בלבד. Shilo (2019) בחנה ארבעה תחומים, רפואה, עבודה סוציאלית, חינוך ומחול, דרך מספר קטן של נשים יוצאות דופן, והגדירה את מחקרה כמחקר חלוץ. בספרות שנבחנה לצורך העבודה לא נמצא מחקר שבודק יחד את ההגירה, את ארגוני הנשים, את השלטון הבריטי ואת ההנהגה במוסדות, ושואל מה פתח מקצועות מסוימים לנשים יותר מאחרים.
מטרת העבודה היא ללמוד אילו כוחות פתחו לפני נשים יהודיות את הדרך למקצועות ביישוב ואילו כוחות הגבילו אותה. שאלת המחקר היא: מהם הגורמים שעיצבו את כניסתן של נשים יהודיות למקצועות בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי? המונח "מקצועות" מתייחס בעבודה לעיסוקים שדרשו הכשרה פורמלית: סיעוד, מיילדות, עבודה סוציאלית, חינוך, ספרנות, רפואה, משפט ואדריכלות. כדי לענות על השאלה, העבודה מעמידה זה מול זה מחקרים היסטוריים על המקצועות האלה, ומחפשת בהם דפוסים חוזרים. העבודה עוסקת בתקופה שבין הכיבוש הבריטי ב-1918 להקמת המדינה ב-1948, ובחברה היהודית בלבד. היא אינה עוסקת בעבודה החקלאית ובקיבוץ, שיש להם ספרות משלהם, והיא נוגעת במאבק על זכות הבחירה רק כרקע. העבודה מזכירה את התקופה שאחרי 1948 רק כדי לבדוק אם הדפוסים שנמצאו נמשכו גם אחריה.
העבודה בנויה משישה פרקים, שמלווים את דרכה של אישה מקצועית ביישוב מן הרקע הרעיוני ועד מקום העבודה. הפרק הראשון מציג את המסגרת הרעיונית והפוליטית: ההכרזה על שוויון ורעיון "האישה החדשה" שארגוני הנשים אימצו. הפרק השני עוסק במקורות ההכשרה של הנשים, רבות מהן מהגרות שהביאו איתן הכשרה מאירופה, ולצידן נשים אמריקניות שהביאו ניסיון ושיטות עבודה. הפרק השלישי בוחן את ארגוני הנשים הציוניים, שהקימו מוסדות והעסיקו נשים מקצועיות. הפרק הרביעי עוסק בשלטון הבריטי, שהסדיר בחקיקה את העיסוק במקצועות מסוימים. הפרק החמישי מתאר את היחסים בין נשים מקצועיות לבין ההנהגה הגברית, כפי שהם מתועדים בעבודה הסוציאלית ובתנועת העבודה. הפרק השישי מעמיד את הממצאים זה מול זה ובודק היכן השתלבו נשים במלואן והיכן נשארו בשוליים. הסיכום עונה על שאלת המחקר.
