מבוא 1
חופש הציווי בחוק הירושה 3
הגמשת דרישות הצורה 4
עילת ההשפעה הבלתי הוגנת ומבחן התלות 5
צוואות לטובת מטפלים 7
קרבת הנהנה למצווה ותוצאות ההכרעה 9
תזכיר חוק הירושה וההצעות החלופיות 11
סיכום 12
רשימת מקורות 13
כ-110 אלף בקשות לצו ירושה ולצו קיום צוואה הוגשו בישראל בשנים 2012 עד 2014, כלומר כ-36,600 בקשות בממוצע בשנה. כ-16 אלף בקשות לצו קיום צוואה הוגשו ב-2014 לרשם לענייני ירושה לבדו. אי אפשר לתבוע זכויות על פי צוואה לפני שניתן עליה צו קיום, וכל מי שמעוניין בדבר רשאי להתנגד לבקשה. התנגדות מעבירה את הבקשה מהרשם לבית המשפט. אחת העילות להתנגדות היא השפעה בלתי הוגנת: לפי סעיף 30(א) לחוק הירושה, הוראת צוואה שנעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת בטלה. פסק הדין המנחה בעילה זו, עניין מרום, עסק באלמן חשוך ילדים שציווה כמעט את כל רכושו למטפלת שעבדה בביתו בחצי השנה האחרונה לחייו. בית המשפט העליון פסל את הצוואה ברוב דעות. השופט מצא, שהשופט חשין הצטרף אליו בדעת המיעוט, סבר שהצוואה מתיישבת עם רצונו המשוער של המנוח לגמול למטפלת על טיפולה בו. לפי הופרי-וינוגרדוב וקפלן, מדיניות הטיפול בזקנים בישראל מעודדת העסקה של מטפלים שאינם בני משפחה, והמדינה משלמת בעקיפין לבני משפחה מטפלים רק כשאין עזרה ממי שאינם קרובים.
חוק הירושה ופסיקת בית המשפט העליון מעמידים את רצון המצווה במרכז. בית המשפט העליון תיאר את העיקרון "מצווה לקיים דברי המת" כעיקרון "ראשון ונעלה בין נעלים" במשפט הצוואות. הפסיקה קבעה חזקה לצד העיקרון הזה: כאשר אדם תלוי בזולתו תלות "כה מקיפה ויסודית שניתן להניח כי נשלל רצונו החפשי", פעולה שהיא "בעליל לטובתו" של הזולת נחשבת תוצאה של השפעה בלתי הוגנת, "אלא אם הוכח היפוכו של דבר". לפי ליפשיץ, טיפול יוצר תלות מובנית, ולכן יחסי מטפל ומטופל הם המקרה הטיפוסי שבו נטענת השפעה בלתי הוגנת, בין שהמטפל בן משפחה ובין שאינו.
הממצאים על האופן שבו בתי המשפט מכריעים במתח הזה מגיעים משתי שיטות משפט שונות. רגב-מסלם בחנה בדרך איכותנית מקרים שבהם המנוח הוריש רכוש למי שטיפל בו, ומצאה שבתי המשפט ועורכי הדין בישראל ממשיכים להעדיף את המנהג להשאיר את הכסף במשפחה. הורטון ווייסבורד ניתחו כמעט 7,000 תיקי עיזבון ונאמנות מהשנים האחרונות בקליפורניה, ולא מצאו קשר של ממש בין תוצאות התיקים לבין יחסי הצדדים עם המוריש. מחקר כמותי מקביל על הפסיקה בישראל לא נמצא בספרות שנבחנה לעבודה. תזכיר חוק הירושה מ-2021 הציע לעגן בחוק חזקה של השפעה בלתי הוגנת כשהיו בין הנהנה למצווה יחסי אמון מיוחדים או יחסי תלות, ולהחריג ממנה את קרובי המצווה ואת בן זוגו. לפי ליפשיץ, ההצעה מורידה את רף התלות הנדרש כשהנהנה זר, ומבטלת את החזקה כשהנהנה קרוב. התשובה לשאלה אם מבחן התלות פוגע דווקא בצוואות לטובת מטפלים תקבע אם ההבחנה שהציע התזכיר מתקנת עיוות או מקבעת אותו.
מטרת העבודה היא ללמוד כיצד מבחן התלות, שבאמצעותו בתי המשפט בישראל מכריעים בטענות של השפעה בלתי הוגנת, משפיע על תוקפן של צוואות שנעשו לטובת מי שטיפל במצווה. שאלת המחקר היא: כיצד משפיע מבחן התלות על תוקפן של צוואות לטובת מטפלים בדיני הירושה בישראל? העבודה עונה על השאלה בניתוח הוראות חוק הירושה ופסקי הדין המנחים של בית המשפט העליון, ומעמידה אותם מול הספרות המשפטית בישראל ומול כמה מחקרים משווים. היא עוסקת בעילת הכשרות לצוות, בירושה על פי דין ובמזונות מן העיזבון רק במידה שהם נוגעים לשאלה.
העבודה בנויה משישה פרקים. הפרק הראשון מציג את חופש הציווי בחוק הירושה, מפני שהוא נקודת המוצא לבחינת כל מגבלה על צוואה. הפרק השני מתאר את הגמשת דרישות הצורה בסעיף 25 לחוק, ומראה לאיזה כיוון פנה המחוקק כשהתנגשו צורה ורצון. הפרק השלישי מציג את עילת ההשפעה הבלתי הוגנת ואת מבחן התלות, שנקבע בעניין בן נון ופותח בעניין מרום. הפרק הרביעי בוחן כיצד המבחן פועל בצוואות לטובת מטפלים, שהן מוקד העבודה. הפרק החמישי דן במחלוקת אם בתי המשפט מעדיפים את בני המשפחה, והפרק השישי בהצעת התזכיר מ-2021 ובחלופות שהוצעו לה. הסדר מתקדם מהעיקרון אל המבחן, מהמבחן אל המקרה שבמרכז העבודה, ומשם אל המחלוקת על פירוש התוצאות ואל ההסדר המוצע לעתיד.
