מבוא 1
מה בדיוק התרחב 2
הרבי שאינו נעדר 3
תקדים היסטורי: דמדומי שווא 4
מודל השליחות כמבנה ארגוני 4
מילוי חללים בשדה הקהילתי 5
סף כניסה נמוך 5
התאמה מקומית 6
גבולות הידיעה 7
סיכום 8
רשימת מקורות 8
מנחם מנדל שניאורסון, הרבי השביעי והאחרון של חב"ד, הנהיג את התנועה ארבעים ושלוש שנים. בתקופה זו הפכה קהילה מצטמקת לתנועה חוצת גבולות, בעיקר בזכות מאות שלוחים שנפרסו ברחבי העולם ונקשרו אליו אישית (Bilu, 2013). בילו מוסיף שמפעל השליחות העמיד את הרבי בשורה הראשונה של העולם היהודי, והקנה לחב"ד דימוי ציבורי של שומרת המורשת היהודית.
הרבי נפטר בשנת 1994 בלא שמינה יורש, ושאלת ההנהגה נותרה פתוחה. Heilman (2017) הקדיש לסוגיה ספר שלם על חמש שושלות חסידיות באמריקה, ואת הפרק על חב"ד כינה "רבי שלעולם אינו מת". גם השדה המחקרי עצמו חש ברגישותה של הסוגיה. Tworek (2019) מתאר את הפולמוס שעורר בשנת 2010 פרסומה של הביוגרפיה האקדמית הראשונה של שניאורסון, ואת הדרכים שבהן ניסו כותבים מאוחרים יותר להציג את חיי הרבי בלי להרחיק לא את הקורא החילוני ולא את הקורא החסידי.
במקרה של חב"ד המשבר הצפוי חריף מן הרגיל. Pace (2007) ניתח כיצד נבנתה חברתית כריזמת הרבי השביעי, והראה שהיא עברה מיחס כריזמטי קלאסי, שבו קהילה מכירה בכוחו של מנהיג, אל זיהוי של דמותו עם המשיח. לדבריו, חב"ד מייצגת את אחת משתי המגמות שבמסורת החסידית בשאלת המשיח: זו הרואה את בואו כקרוב ולא כבלתי צפוי, ומטילה על המנהיג לעמוד על הסימנים המבשרים אותו. את המיזוג הזה בין כריזמה למשיחיות הוא מגדיר משיחיות קיצונית, והיא לטענתו יוצרת מבוי סתום של ממש בשאלת ירושת הכריזמה לאחר מות הרבי. התנועה לא רק נותרה בלא מנהיג; עצם מינויו של יורש היה סותר את מה שהיא עצמה הכריזה.
על פי תורת החברה הקלאסית, תנועה הנשענת על כריזמה אישית צפויה להיקלע למשבר כשנושא הכריזמה מת. ואולם העדויות מן העשורים שלאחר 1994 מצביעות דווקא על פעילות מתרחבת. Limonic (2021) מתעדת את צמיחת חב"ד בקרב יהודי ארגנטינה, Tapper (2021) בקרב מהגרים יהודים דוברי רוסית בטורונטו, Czimbalmos and Tuori (2022) בקהילה היהודית בפינלנד, ו-Redmond (2025) בקהילות יהודי ההרים בצפון הקווקז. מכאן השאלה הנדונה כאן: אילו גורמים אפשרו לחב"ד להוסיף ולהתרחב בקרב יהודים שאינם חסידים לאחר שאיבדה את מוקד הסמכות שלה. כדי לבררה מוצגים זה מול זה ההסברים שהעלתה הספרות, ולצד כל אחד מהם נבחן סוג העדות שהוא מביא. תחילה ייבחנו חמישה הסברים, ואחריהם יידונו גבולות הידיעה בשאלה.
