מבוא 2
רקע תאורטי 4
אינטרסקציונליות כמושג וכשיטה 4
אינטרסקציונליות בניתוח קולנוע 5
נשים מזרחיות, מעמד ופריפריה בישראל 6
ייצוג המזרחים בקולנוע הישראלי 7
הון תרבותי וזכות הדיבור 8
שיטת הניתוח 9
ניתוח הסרט 10
טבריה כמקום ומרחב 10
עבודה, חוב וגוף 12
אמהות ובנות בשלושה דורות 14
גבריות בשוליים 16
הסופר, השם והגוף הראשון 17
אחוות אחיות והשבת הקול 19
דיון ומסקנות 22
הצטלבות ולא צבירה 22
המקום כציר של אי שוויון 22
הקול, השם והסמכות לספר 23
טיפול, משפחה ואחווה כמשאב 23
גבריות פגיעה ושליטה מגדרית 24
מגבלות הניתוח 24
סיכום 24
רשימת מקורות 25
ספרות 25
פילמוגרפיה 28
אביבה כהן, גיבורת הסרט "אביבה אהובתי" (זרחין, 2006), יושבת בסצנה הפותחת בכיסא של רופא שיניים בטבריה. הרופא הרכיב ארבעה כתרים לבתה, החשבון הגיע לחמשת אלפים שקל, ולאביבה יש שמונה מאות. הרופא מציע לוותר על החוב כולו, ובתמורה היא תשב מולו מדי פעם, ואם יהיה לה חם תוריד את החולצה. הוא מבטיח שרק שניהם יידעו (00:02:24 עד 00:03:26). כעבור יותר משעה של סרט, בסוויטה של בית המלון שבו אביבה עובדת כטבחית, סופר ומרצה לספרות בשם עודד צר מציע לה הצעה בעלת מבנה דומה: הוא יוציא לאור את הסיפורים שלה, היא תקבל כסף שיספיק לה כדי לכתוב בשקט, והספר יופיע בשמו (01:01:59 עד 01:02:43). ההצעה הראשונה מבקשת את הגוף של אביבה, והשנייה את הקול שלה. בשני המקרים היא חייבת כסף, ובשני המקרים ההצעה מנוסחת כעזרה.
הדמיון בין שתי הסצנות מצביע על מה שהופך את הסרט לחומר מתאים במיוחד לניתוח אינטרסקציונלי. אביבה היא אשה, אם לשלושה, עובדת במטבח, בת למשפחה מזרחית ממעמד עובד, ותושבת עיר פריפריאלית. אף אחד מן המאפיינים האלה אינו מסביר לבדו מדוע הגברים בסרט רואים בה מישהי שאפשר לקנות ממנה דבר שאינו למכירה. ההסבר נמצא במפגש ביניהם. המושג אינטרסקציונליות, שטבעה Crenshaw (1989), נועד בדיוק לתאר מצבים כאלה, שבהם צירים של אי שוויון אינם מצטרפים זה לזה כסכום אלא יוצרים חוויה מסוג אחר.
הקולנוע הישראלי עסק בייצוג המזרחים לאורך עשרות שנים, והמחקר עליו התמקד בעיקר בציר האתני ובדרך שבה הסרטים בנו את המזרחים כ"אחר" של החברה הישראלית האשכנזית (Shohat, 2010). מחקרים מאוחרים יותר הרחיבו את הדיון אל המקום, המעמד והמגדר, והראו כיצד הקולנוע המזרחי העכשווי מבנה זהות דרך המרחב שבו הדמויות חיות (Shemer, 2013). מחקר הפמיניזם המזרחי הראה שנשים מזרחיות נדחקו לשוליים גם בתוך הפמיניזם הישראלי, שהונהג בידי נשים אשכנזיות (Dahan-Kalev, 2001), ושחייהן בפריפריה מעוצבים בידי מערכת של הדרות שחופפות זו לזו (Motzafi-Haller, 2018). אבל המחקר על הקולנוע המזרחי והמחקר על נשים מזרחיות התנהלו לרוב בנפרד, וקריאה שמחברת ביניהם בניתוח צמוד של סרט אחד יכולה להראות כיצד הצירים פועלים יחד בתוך סיפור, בתוך שוט ובתוך שורת דיאלוג.
מטרת העבודה היא להבין כיצד מגדר, מעמד, מוצא אתני ומקום מצטלבים בעיצוב חייה של אשה מזרחית מהפריפריה הישראלית, ובמיוחד בעיצוב האפשרות שלה לספר את סיפורה בשמה. שאלת המחקר היא: כיצד מעצב הסרט "אביבה אהובתי" את ההצטלבות בין מגדר, מעמד, מוצא ומקום, ומה ההצטלבות הזו קובעת לגבי השאלה מי רשאי לספר את סיפורה של אשה כמו אביבה? כדי לענות על השאלה העבודה קוראת את הסרט קריאה צמודה, ובוחנת את העלילה, הדיאלוג, המרחב והצילום של סצנות נבחרות מבעד למסגרת תאורטית אינטרסקציונלית.
