תחומים

צריכים עבודה מותאמת אישית?

השאירו פרטים ויחזרו אליכם:




    מדוע מאפשרת רוסיה לסין להגביר את השפעתה במדינות מרכז אסיה, המהוות אזור השפעה רוסי מובהק?

    תחום / תואר:
    מחיר: 280.00₪
    מספר מילים: 7098
    מספר מקורות: 21
    סוג הקובץ: docx
    שנת הגשה: 2021
    סוג העבודה: עבודה סמינריונית
    להורדת העבודה
    הזן פרטים » הזן פרטי תשלום » קבל את העבודה במייל

    תקציר העבודה

    מדוע מאפשרת רוסיה לסין להגביר את השפעתה במדינות מרכז אסיה, המהוות אזור השפעה רוסי מובהק?

    תוכן עניינים

    מבוא 1
    מסגרת תיאורטית 3
    ריאליזם פוליטי כמדיניות בינלאומית 3
    תהליכים ותמורות במדיניות החוץ הרוסית 4
    מדיניות זירת ההשפעה (Sphere of Influence) 5
    גישת ה-Near Abroad 5
    גוף העבודה 7
    רוסיה בזירה הבינלאומית 7
    החזון הכלכלי והמדיני של פוטין 8
    ההשפעה הרוסית באסיה 9
    סין כגורם דומיננטי באסיה 10
    שותפות סין-רוסיה (Sino-Russian) 11
    ניתוח 14
    סיכום ומסקנות 17
    רשימה ביבליוגרפית 19

    מבוא
    סופו של העידן האימפריאלי הרוסי עם התפרקותה של ברית-המועצות היה טראומטי עבור מדיניות החוץ של רוסיה. לאחר עלייתו של פוטין לשלטון הוא החל לאמץ דרך חדשה לרוסיה בזירה הבינלאומית, תוך המשך החיפוש אחר אידאולוגיה מסודרת למדיניות החוץ והביטחון. בעיני הרוסים, נתפסה המדיניות כניסיון לדחוק את רגליה מהמרחב ההיסטורי של האימפריה הרוסית, ואף לפעול לשינוי שלטוני בתוך רוסי עצמה. הרוסים רואים בהתרחבות של נאט"ו כמו למשל הצבת מערכות הגנה במזרח אירופה ועידוד תהליכי דמוקרטיזציה פנימיים, כהתערבות מערבית. הנחת היסוד של פוטין היא, שלרוסיה ולמערב "אינטרסים מתנגשים", וכי אי-עמידה על האינטרסים הרוסיים תהווה איום קיומי עבורה. לכן, על פי תפיסת הרוסים ופוטין בעיקר, על רוסיה לחזור כשחקנית משפיעה ומרכזית אל לזירה הבינלאומית, המעורבת בעיצוב הסדר הבינלאומי, תוך תחרות בינה לבין המערב על שליטה והשפעה באירופה, באסיה ובמזרח התיכון. תוך כך אימץ פוטין את האידאולוגיה האירו-אסיאתית כמשנה סדורה, הרואה ברוסיה ציוויליזציה המחברת בין מזרח ומערב. הפירוש המעשי של אידאולוגיה זו הוא, החלת גישה ניאו-אימפריאלית של שימור אינטרסים בשטחי ברית-המועצות לשעבר, וקריאת תיגר על ארצות-הברית ועל בעלות בריתה במערב ואפילו במזרח אירופה במגוון זירות אחרות.
    בשונה מהתקופה של העידן הסובייטי, שבו המזרח התיכון היה ציר מרכזי במדיניות החוץ, הרי שעבור רוסיה האזור כבר אינו נחשב לאזור בעדיפות גבוהה, בהשוואה למשל למרכז אסיה, למדינות החברות בארגון ה-SCO (ארגון שנחאי לשיתוף פעולה), ארגון ה-CIS (חבר המדינות) או שאר הרפובליקות הסובייטיות לשעבר. עבור הרוסים, היה המזרח התיכון חשוב במהלך המלחמה הקרה, אך לרוסיה בעידן המודרני יש סדר עדיפויות אחר. המנהיגות הרוסית מבינה שתנאים כלכליים וסוציו-דמוגרפיים פנימיים ואובייקטיביים אינם מתירים לה לחזור לפעילויות שמעבר למעורבות דיפלומטית הכרחית באזור זה. רוסיה סובלת מלא מעט בעיות פנימיות שמשפיעות כאמור על מדיניות החוץ שלה. חלק מבעיות אלו הן סוגיית ההזדקנות לש האוכלוסייה, ירידה במספר הצעירים ועוד בעיות דמוגרפיות שונות. יתר על כן, סבלה רוסיה מהמשבר הכלכלי העולמי כמעט יותר מכל מדינה אחרת, מכיוון שהיא לא נערכה.
    לצד הקשיים הרבים בדרך של הרוסים לחזור למרכז ההשפעה הבינלאומית, התהדקה מערכת היחסים בין רוסיה לבין סין. במהלך השנים האחרונות, ניתן לראות התקרבות מחודשת בין סין לבין רוסיה שבאה לידי ביטוי בהיבטים כלכליים ופוליטיים במסגרת של הסכמים שונים. שיתוף הפעולה בין שתי המדינות התחזק מאז ההשתלטות הרוסית על חצי האי קרים מידי אוקראינה בשנת 2014. מערכת היחסים שהתגבשה משקפת במידה רבה ברית אסטרטגית בין שתי המדינות שבאה לידי ביטוי בין היתר בניסיון להוות אלטרנטיבה למדינות מערביות רבות.
    מערכת היחסים בין סין לבין רוסיה נמשכת לאורך מאות רבות של שנים והיא ידעה לא מעט תמורות, בעיקר על הרקע ההיסטורי השונה בין שתי המדינות. אולם, בעידן המודרני מערכת היחסים של סין ורוסיה החלה בתחילת המאה ה-20 ונמשכה לסירוגין בעצימות שונה. ההתקרבות הראשונה בין סין למערב החלה כבר בשנות ה-70, כאשר עשור מאוחר יותר כבר הובילה סין רפורמה כלכלית וליברליזציה. רוסיה, שהפכה לקומוניסטית בשנת 1922, נסגרה בתוך עצמה והיא נפתחה רק לאחר נפילת מסך הברזל והתפוררות הגוש הסובייטי בתחילת שנות ה-90. רוסיה בשונה מסין נתנה גם חופש פוליטי והנחילה רפורמות רבות הכוללות הפרטה לא מפוקחת ובעיקר מהירה שהובילה לעלייה בהיקף השחיתות ובהמשך גם למשבר כלכלי עמוק מאוד. ההתקרבות הרוסית למערב פגעה ברוסיה מבחינה אסטרטגית והיא ראתה כיצד מדינות שהיו חלק מאזור ההשפעה הסובייטית בעבר נפלו כדומינו לרשת של האיחוד האירופי ונאט"ו.
    רוסיה שנותרה עם חצי מהאוכלוסייה והתמ"ג שהיו לה בימי הברית המועצות, ולכן היא חיפשה לשמר את עוצמתה וזהותה האימפריאלית במסגרת ארגונים אזוריים כמו ה-CIS, שדיוניו המתישים וחסרי מסגרות העבודה, נראו למערב כניסיון סימבולי של רוסיה לשמר את השפעתה. בין השנים 2008 ו-2014 רוסיה עשתה שימוש בכח על מנת לשמר את השפעתה באוקראינה ובגיאורגיה ונכנסה כתוצאה מכך למשבר כלכלי חמור שנגרם מהסנקציות של המערב על המהלך. הדבר האיץ את ההתקרבות ביחסים עם סין שהחלה עוד משנות ה-90; חתימת הסכם שיתוף פעולה ב-2001, הסדרת סכסוכי הגבול ביניהן סופית בשני0 2004-2005, שיתוף פעולה במסגרת ארגונים מולטילטרליים באסיה, בעיקר SCO, BRIICS על בסיס האינטרס המשותף שלהן לאתגר את הסדר העולמי הליברלי בהנהגת ארה"ב. סין מאידך, עשתה בתחילת שנות ה-90 רק רפורמות של ליברליזציה כלכלית והשאירה מערכת פוליטית סגורה. כיום התמ"ג של סין הוא כ-120% מזה של וב-1991 היה רק כ-25%. מעצמה בעלייה. מאז 2014 הודיעו המדינות והמנהיגים אינספור פעמים על שיתוף פעולה אסטרטגי נרחב.
    מכאן נובעת שאלה המחקר, מדוע רוסיה לכאורה משתפת פעולה על אף שהיא מודעת (במיוחד לפי תיאוריות ריאליסטיות של אנרכיה במערכת הבינלאומית ומשחק סכום אפס בין מדינות שמבוסס על מאזן כוחות, בריתות ויחסי השפעה) כי ברור שסין בונה השפעה כלכלית והחלה לתרגם אותה להשפעה פוליטית וצבאית. כיצד מהכלל הנוקשה נולד יוצא מן הכלל שכזה?

    ad

    עבודות נוספות בנושא:

    חיפוש מתקדם


    חפש ב: