תחומים

צריכים עבודה מותאמת אישית?

השאירו פרטים ויחזרו אליכם:




    סוגיית גניבת העין בעולם האופנה

    תחום / תואר: ,
    מחיר: 346.00₪
    מספר מילים: 9307
    מספר מקורות: 39
    סוג הקובץ: docx
    שנת הגשה: 2019
    סוג העבודה: עבודה סמינריונית
    להורדת העבודה
    הזן פרטים » הזן פרטי תשלום » קבל את העבודה במייל

    תקציר העבודה

    סוגיית גניבת העין בעולם האופנה

    מגיש:

    תוכן עניינים

    מבוא 2
    סקירת ספרות 4
    דיני סימני מסחר - רקע 4
    גניבת עין 6
    גניבת עין – הדין הבינלאומי 11
    גניבת עין בעולם האופנה 13
    דיון וביקורת 19
    סיכום 21
    ביבליוגרפיה 23

    מבוא
    המטרות המרכזיות של סימן המסחר, הן להגן על קהל הצרכנים מפני הטעייה, ובמקביל להגן גם על הזכות קנויה בחוק של בעל סימן המסחר, בעיקר שקהל הצרכנים יהא מודע למקור האמיתי של הטובין אותו הוא רוכש או צורך , תוך צבירת מוניטין בעל בסיס תוצרתו . על מטרה כפולה זו עמד שופט בית המשפט העליון לשעבר השופט גרוניס בפסק הדין בענייןAugust storck כשקבע, כי
    "מטרתם המסורתית של סימני מסחר הינה הן לשמש לזיהוי מקורם של הטובין באופן שציבור הצרכנים, בראותו את הסימן, יקשר אותו עם מקור מסוים, והן לאפשר לבעל סימן המסחר לבדל את מוצריו ממוצריהם של מתחריו, ובכך להגן על המוניטין שלו ולמנוע הטעיה של צרכנים ביחס למקור הטובין".
    עוולת "גניבת עין", מופיעה בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999. עוולה זו דורשת הוכחת מוניטין שרכש התובע בנכס או בשירות שהוא מציע; חשש מפני הטעיה של הציבור העלול לחשוב בטעות, כי הנכס או השירות שמציע אלמוני למעשה שייך לפלוני. אולם, עצם החיקוי או ההעתקה אינו מלמד על גניבת עין. יתר על כן, עוולת גניבת העין לא נועדה למנוע תחרות ולא להגן על הצרכן אלא להגן על היצרן מפני גזילת המוניטין שלו בדרכים של הטעיה. לכן, הטעיה הנוגעת לנכס או לשירות שהתובע לא הוכיח כי קנה מוניטין לגביו אינה נכנסת תחת עוולת גניבת העין. גם העתקת נכס בעל מוניטין אשר לא הוכח כי יש עמה חשש להטעיה, אינה מעניינה של העוולה.
    על מנת לבחון האם קיימת הפרה של סימן מסחר רשום, ראשית יש לבחון האם ישנו דמיון מטעה בין הסימן הרשום לבין הסימן המפר לכאורה. קיומו של דמיון מטעה זה נבדק על פי המבחן המשולש שנקבע בפסיקה: א. מבחן המראה והצליל; ב. מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות; ג. ומבחן יתר נסיבות העניין. בעת יישומו של המבחן המשולש בבחינת הפרת סימן מסחר רשום, משווים בין הסימן הרשום בשלמותו לסימן המפר לכאורה בשלמותו ובודקים האם מכלול המאפיינים של הסימנים עולה כדי דמיון מטעה. הכוונה היא, כי אין לבחון רק את חלקו של הסימן (כמו למשל סוג הגופן או צבען של האותיות), כי אם את הסימן כולו על כל חלקיו.
    במהלך השנים, עסקו בתי המשפט על ערכאותיהם בשאלת עוולת גניבת העין במגוון רחב של יצירות וקניין רוחני, אולם בכל הנוגע לעוולת גניבת העין בתחום האופנה, כאן ברוב המקרים לא הצליחו התובעים לקיים את שני היסודות המרכזיים שנקבעו בפסיקה: הוכחת מוניטין והטעייה של הציבור. ניתן לראות כי בשורה של פסקי דין העוסקים בסימן מסחר שאינו קשור לאופנה, ניאות בית המשפט לקבל את הטענה לעוולה, אולם בכל הנוגע לאופנה, קרי לבוש והנעלה, מתקשה בית המשפט לקבל את טענת הנפגעים באשר לצבירת מוניטין או הטעיית הציבור.
    עבודה זו עוסק סביב השאלה מדוע אין דין גניבת עין על "אופנה". כלומר, מדוע בתי המשפט על ערכאותיהם נמנעים כאמור מלקבל את הטענה לעוולת גניבת עין בכל הנוגע לתחום האופנה.
    בפרק הראשון, עוסקת העבודה בדיני סימני מסחר, התפקיד העיקרי של דיני המסחר כמו גם במבחן המשולש שנקבע בפסיקה באשר להפרה של סימן המסחר.
    בפרק השני, עוסקת העבודה בעוולת "גניבת העין". הפרק עוסק ביעודה העיקרי של גניבת העין ובשני יסודות עיקריים לעוולת גניבת עין: הוכחת מוניטין והוכחת קיומו של חשש סביר להטעיית הציבור.
    בפרק השלישי, עוסקת העבודה במקורות של גניבת עין בדין הבינלאומי תוך סקירת עקרונות מהדין האנגלי והאמריקני.
    בפרק הרביעי, עוסקת העבודה בעוולת גניבת העין בעולם האופנה. הפרק כולו סוקר מספר רב של פסקי דין ועומד על ההחלטות של בית המשפט והקשיים שמערים באשר להוכחת שני היסודות המרכזיים: הוכחת המוניטין והטעיית הציבור.

    עבודות נוספות בנושא:

    חיפוש מתקדם


    חפש ב: