האידיאולוגיה האנדרוצנטרית, הממוקדת בגברים, של המדע בן זמננו מציגה כהכרח או כעובדה מערך של ניגודים דואליים: תרבות מול טבע, שכל רציונלי מול גוף ורגש טרום-רציונליים, אובייקטיביות מול סובייקטיביות, הציבורי מול הפרטי. היא מקשרת בין גברים וגבריות לצדו האחד של המערך ובין נשים ונשיות לצדו השני. חלוקה זו מכוננת אידיאולוגיה במובן החזק של המונח, שכן אין מדובר באמונות כוזבות נטולות כוח חברתי אלא באמונות שמַבנות את המדיניות ואת הפרקטיקות של המוסדות, ובהם המדע עצמו. השאלה המנחה היא אם תיתכן חתירה לידע שאינה נשענת על מערך ניגודים זה, וכיצד ייראו מדע ואפיסטמולוגיה פמיניסטיים.
בחשיבה הפמיניסטית ביחס למדע רווחה אמביוולנטיות מתמשכת. אחת מצורותיה נשענה על טיעונים ברוח תומאס קון: גברים רואים את העולם בדרך אחת ונשים בדרך אחרת, ואין אמת מידה להכריע בין הדיווחים המתנגשים מלבד נאמנות מיגדרית. אלא שפמיניסטיות השוללות כל גישה לעולם אמיתי ולעמדה אובייקטיבית משמיטות את הקרקע מתחת לאפשרות של מדע נטול-מיגדר. הדילוג אל הרלטיביזם משמר יותר מדי מן ההנגדה בין עובדות לערכים שהמדע הקיים טוען לה, ואף מחליש את יכולת ההתנגדות לפרויקטים המסוכנים שהמדע משרת. הוא גם מגלם חוסר הבנה של המפעל הפמיניסטי, שאינו מבקש להחליף מערך נאמנויות מיגדרי אחד במשנהו, כלומר היפותזות ממוקדות-נשים במקום ממוקדות-גברים, אלא לגבש היפותזות המשוחררות מנאמנויות מיגדריות. לעיתים יש להתוות תחילה היפותזה ממוקדת-נשים כדי להגיע להיפותזה משוחררת ממיגדר, אך המטרה היא ייצוג מדויק של פעילות הנשים כחברתית במובהק ושל יחסי המינים כמשתנה מסביר ממשי. דווקא ההגות המסורתית, בהיותה ממוקדת-גברים, היא הסובייקטיבית.
יש הגורסים כי ברגע היסטורי זה מתפתחת ביקורת פמיניסטית על המדע ולא מדע פמיניסטי, וכי מדע פמיניסטי מלא יתאפשר רק בחברה פמיניסטית. אולם אין מכאן שתוכנית פמיניסטית להבנת החתירה לידע חייבת להמתין עד להיווצרות חברה כזו, והתיאוריה מתהווה מתוך המאבק עצמו. טעות תהיה להתחקות אחר פרקטיקות של מדעניות אינדיבידואליות כדי לחשוף את קווי המיתאר של מדע פמיניסטי, שכן סדר היום המדעי נקבע במעגלים בינלאומיים ולא בידי חוקרות מבודדות. במקום זאת יש לפנות אל תיאוריות הידע המתפתחות. השאלות האפיסטמולוגיות המודרניות נולדו כמחשבות על התהוות המדע המודרני, ודקארט, לוק, יום וקאנט ניסחו אותן על בסיס דמות של שכל אינדיבידואלי נטול-גשמיות. משנפסיק לראות באפיסטמולוגיות אלו מוסכמות שאין לערער עליהן, נוכל לבחון אותן כאסטרטגיות הצדקה היסטוריות. כשם שהטענות המדעיות חתרו בשעתן תחת ההצדקות התיאולוגיות, כך חותרות הטענות והפרקטיקות הפמיניסטיות תחת הלגיטימציה של האפיסטמולוגיות המודרניסטיות, המתעלמות ממיגדר תוך ניצול סמוי של משמעויות גבריות. את האפיסטמולוגיות הפמיניסטיות ראוי לראות בשלב זה כמחשבות של תקופת מעבר.
.......
מקור
Harding, S. (1986). From feminist empiricism to feminist standpoint epistemologies. The science question in feminism, 1, 136-162.
