Nietzsche, 1909
פרק א: דעות קדומות של הפילוסופים 4
ערכה של הרצייה לאמת 4
החשיבה כאינסטינקט ואי-האמת כתנאי לחיים 4
הפילוסופיה כווידוי אישי 4
'על פי הטבע': הפילוסופיה כרצון לעוצמה 5
העולם האמיתי, קאנט ואטומיזם הנשמה 5
חיים, חושים וגבולות הפיזיקה 6
ה'אני', הדקדוק והרצייה 6
סיבה, תוצאה וחוקיות הטבע 7
הפסיכולוגיה כמלכת המדעים 7
פרק ב: הרוח החופשית 8
פישוט, בורות והרצון לידיעה 8
אזהרה מפני מות הקדושים של הפילוסוף 8
המצודה וחקר האדם הממוצע 8
קצב הסגנון וגבולות התרגום 9
עצמאות, מדרג הנשמות ואמנות הגוון 9
שלוש תקופות בתולדות המוסר 9
מראית עין, אמת והרצון לעוצמה 10
סיבולת האמת, המסכה ומבחני העצמאות 10
פילוסופי העתיד והרוחות החופשיות 11
פרק ג: המזג הדתי 12
נפש האדם כשדה ציד 12
האמונה הנוצרית כקורבן הרוח 12
הנוירוזה הדתית, הקדוש ורצון העוצמה 12
גזע, מזג והתשוקה לאל 13
כתבי הקודש, שקיעת התאיזם והנשמה 13
סולם האכזריות הדתית והאידאל ההפוך 14
חריצות, שטחיות והיראה מן האמת 14
הדת ככלי חינוך בידי הפילוסוף 14
חשבון הנגד 15
פרק ד: אמרות שפר ובין-מערכות 16
ידיעה, בושה והחושים 16
המוסר כפרשנות, והאכזריות שבטוב 16
הרצון, הדחף והשקר העצמי 16
אהבה, חושניות ונישואים 17
גבר ואישה 17
אלוהים, הנצרות והאמונה 18
גדולה, אצילות והעדר 18
אופי, יצירה ומגע עם הזולת 19
פרק ה: ההיסטוריה הטבעית של המוסר 20
מדע המוסר כאיסוף חומר 20
המוסר כעריצות ממושכת 20
סוקרטיזם: תבונה מול אינסטינקט 21
בדיית החוויה ותאוות הקניין 21
היפוך הערכים והמוסר כפחדנות 22
אינסטינקט העדר והפחד כאם המוסר 22
פילוסופים חדשים 23
פרק ו: אנחנו המלומדים 24
מדע ופילוסופיה: סדר הדרגות 24
הסכנות שבהתהוות הפילוסוף 24
המלומד ובינוניות הטיפוס 24
האדם האובייקטיבי ככלי וכמראה 25
ספקנות ושיתוק הרצון באירופה 25
הספקנות הגברית והרוח הגרמנית 26
מבקרים, פועלי פילוסופיה ומחוקקי ערכים 26
הפילוסוף כמצפון הרע של תקופתו 27
פרק ז: סגולותינו 28
סגולותיהם של אירופים מאוחרים 28
השיפוט המוסרי והמעשה ה"לא-אנוכי" 28
החוש ההיסטורי 28
סבל, חמלה והמשמעת של הקשה 29
התועלתנות האנגלית והמוסר האחיד 29
אכזריות מעודנת ורצון הרוח 29
"אמיתותיי" על האישה 30
פרק ח: עמים וארצות 32
גרמנים בלי הווה 32
הדמוקרטיזציה של אירופה כגידול עריצים 32
ויוויסקציה של הנפש הגרמנית 32
מוזיקה, סגנון ואוזן 33
אומות, יהודים וטיפשות לאומית 33
אנגליה, צרפת ואירופה האחת 34
פרק ט: מהו אצילי? 36
חברה אריסטוקרטית ופאתוס המרחק 36
מוסר אדונים ומוסר עבדים 36
גידול הטיפוס ומוסר הבינוניות 37
אינסטינקט הדרגה, יראת כבוד ומוצא 37
האגואיזם של הנפש האצילה 38
סבל, מסכה ובדידות 38
צחוק, אדנות ודיוניסוס 39
מקור 39
פרק א: דעות קדומות של הפילוסופים
ערכה של הרצייה לאמת
הרצייה לאמת, שפילוסופים דיברו בה עד כה בכבוד, היא עצמה החידה הראשונה. השאלה אינה מניין מקורה אלא מה ערכה: בהינתן שאנו רוצים באמת, מדוע לא נרצה דווקא באי-אמת, באי-ודאות ואף בבערות? בהעלאת השאלה הזאת יש סיכון, ואולי אין גדול ממנו.
הדעה הקדומה שבה ניתן לזהות מטפיזיקאים בכל הזמנים היא האמונה בניגודי ערכים: דבר נעלה אינו יכול לנבוע מהיפוכו, ולכן מוצאם של הערכים הגבוהים חייב להיות בחיק ההוויה, בבלתי חולף, ב'דבר כשהוא לעצמו'. ואולם ניתן להטיל ספק בעצם קיומם של ניגודים ולראות בהערכות המקובלות פרספקטיבות ארעיות הנצפות מאיזו פינה ואולי מלמטה. ייתכן שערכם של הדברים הנכבדים נעוץ דווקא בקשירתם הערמומית אל הדברים הרעים שכנגדם, ואף בזהותם המהותית עמם.
החשיבה כאינסטינקט ואי-האמת כתנאי לחיים
רובה של החשיבה המודעת, גם הפילוסופית, נמנה עם הפעילויות האינסטינקטיביות. מאחורי ההיגיון וריבונותו לכאורה עומדות הערכות ודרישות פיזיולוגיות לקיומו של אורח חיים מסוים. ההנחה שהוודאי שווה יותר מן המסופק ושהאשליה פחותה מן האמת עשויה להיות איוולת הכרחית לשימור יצורים כמונו.
שקריותה של דעה אינה התנגדות לה; השאלה היא עד כמה היא מקדמת חיים, משמרת חיים ואף מגדלת מין. הדעות השקריות ביותר, ובהן המשפטים הסינתטיים שלפני הניסיון, הן ההכרחיות ביותר: בלי בדיות לוגיות ובלי זיוף מתמיד של העולם באמצעות מספרים לא יוכל האדם לחיות. ויתור על דעות שקריות הוא ויתור על החיים, והכרה באי-האמת כבתנאי של החיים מציבה את הפילוסופיה מעבר לטוב ולרע.
