Nietzsche, 1909
הקדמת זרתוסטרא ונאומיו 4
הקדמת זרתוסטרא 4
שלושת גלגולי הרוח 4
כיסאות הקתדרה של המידה הטובה 5
אנשי העולם שמאחורי העולם 5
בזי הגוף 5
שמחות ותשוקות 6
הפושע החיוור 6
קריאה וכתיבה 6
העץ שעל הגבעה 7
מטיפי המוות 7
מלחמה ולוחמים 7
האליל החדש 7
הזבובים שבכיכר השוק 8
פרישות 8
הרֵע 9
אלף המטרות ואחת 9
אהבת הקרוב 9
דרכו של היוצר 10
נשים זקנות וצעירות 10
נשיכת הצפע 10
ילד ונישואין 11
מוות מרצון 11
המידה הטובה המעניקה 11
חלק שני 13
הילד עם המראה 13
באיי האושר 13
בעלי הרחמים 13
הכוהנים 14
אנשי המידה הטובה 14
האספסוף 14
הטרנטולות 15
החכמים המפורסמים 15
שיר הלילה 16
שיר המחול 16
שיר הקברים 16
התגברות עצמית 17
הנשגבים 17
ארץ התרבות 17
ההכרה הטהורה 18
המלומדים 18
המשוררים 18
מאורעות גדולים 19
מגיד העתידות 19
הגאולה 20
תבונה גברית 20
השעה הדוממת מכול 20
חלק שלישי 22
הנודד 22
החיזיון והחידה 22
אושר שלא מרצון 22
לפני הזריחה 23
המידה הטובה המגמדת 23
על הר הזיתים 23
על החלוף על פני 24
הנסוגים מאמונתם 24
השיבה הביתה 25
שלושת הדברים הרעים 25
רוח הכובד 25
לוחות ישנים וחדשים 26
המחלים 28
הכמיהה הגדולה 28
שיר הריקוד השני 28
שבעת החותמות 29
חלק רביעי ואחרון 30
קורבן הדבש 30
זעקת המצוקה 30
שיחה עם המלכים 30
העלוקה 31
הקוסם 31
מחוץ לשירות 31
האדם המכוער ביותר 32
הקבצן מרצון 32
הצל 33
שעת הצהריים 33
קבלת הפנים 33
הסעודה 34
האדם הגבוה 34
שיר המלנכוליה 35
המדע 35
בין בנות המדבר 36
ההתעוררות 36
חג החמור 36
שיר השיכור 37
האות 37
מקור 37
הקדמת זרתוסטרא
בן שלושים עלה זרתוסטרא אל ההרים, ואחרי עשר שנים אמר לשמש שהוא עייף מחוכמתו כדבורה שאספה דבש רב מדי ועליו לרדת אל בני האדם. ביער פגש קדוש האוהב את האל ולא את האדם, ובלכתו אמר בלבו שהקדוש עדיין לא שמע כי האל מת. בכיכר השוק הכריז על האדם העליון: האדם הוא דבר שיש להתגבר עליו, וכשם שהקוף הוא ללעג לאדם כך יהיה האדם לאדם העליון. האדם העליון הוא משמעות האדמה, ולכן יש להישאר נאמנים לאדמה ולא להאמין למבשרי תקוות שמעבר לה, וחילול האדמה הוא עתה החטא הנורא מכול. הגדולה שבחוויות היא שעת הבוז הגדול, שבה האושר, התבונה והרחמים נעשים נתעבים בעיני האדם עצמו; האדם הוא חבל מתוח מעל תהום בין החיה ובין האדם העליון, גשר ולא תכלית.
ההמון צוחק, ולכן הוצג לפניו הנקלה מכול: האדם האחרון, שאינו יכול עוד לבוז לעצמו, ש"גילה את האושר" וממצמץ, זקוק לחום, שותה מעט רעל לחלומות נעימים, אינו רוצה לא לשלוט ולא לציית, ובעדרו הכול שווים ומי ששונה הולך מרצונו אל בית המשוגעים. ההמון מבקש שייעשה לאדם האחרון. להטוטן חבלים נופל אל מותו, וזרתוסטרא אומר לגוסס שאין שטן ואין גיהינום וקובר אותו במו ידיו. למחרת עולה בו אמת חדשה: לא לעם ידבר אלא יחפש יוצרים שותפים שיחרתו ערכים חדשים על לוחות חדשים, שכן את מפירי הלוחות שונאים הטובים והמאמינים יותר מכול, ודווקא הם היוצרים.
שלושת גלגולי הרוח
שלושה גלגולים עוברת הרוח: לגמל, מן הגמל לאריה, ומן האריה לילד. הרוח נושאת המשא שואלת מה הכבד מכול ורובצת כגמל כדי להיטען: להשפיל את עצמה, לנטוש את מפעלה בשעת ניצחונו, לרעוב ברוחה למען האמת, לאהוב את הבזים לה. במדבר היא נעשית אריה המבקש חירות, ויריבו הוא הדרקון ששמו "עליך", שעל קשקשיו נוצצים ערכי אלף שנים ושמכריז כי כל הערכים כבר נבראו ולא יהיה עוד "אני רוצה". ערכים חדשים אין האריה בורא, אך הוא בורא לעצמו חירות ליצירה ואומר "לא" קדוש גם לחובה. הילד הוא תמימות ושכחה, התחלה חדשה, גלגל המניע את עצמו ואמירת "כן" קדושה, שבלעדיה אין משחק יצירה.
