קידומו של ילד החווה קשיים בעקבות גירושי הוריו על ידי הגננת

תוכן עניינים
מבוא 3
סקירה ספרותית 5
הכלה 5
פסיכולוגיה התפתחותית 5
גירושין והשלכות על התפתחות הילד 9
המסגרת החינוכית כמערכת תמיכה 13
מושגים 16
מתודולוגיה 17
סוג המחקר 17
אוכלוסיית המחקר 17
כלי המחקר 17
מהימנות ותוקף המחקר 18
הליך המחקר 18
הבטחת זכויות הנחקרים 18
עיבוד נתונים 19
ממצאים ודיון 20
קשיים אופיינים לילדים שהוריהם התגרשו 20
דרכי התמודדות 21
המערכת החינוכית כמערכת תמיכה 22
המסגרת החינוכית מול ההורים 23
ביבליוגרפיה 25

 
מבוא
במשך שנים ארוכות מקובלת הייתה הדעה, כי למען שלום ילדיהם אסור להורים להתגרש. אנשים חיו חיי גיהינום זה במחיצת זולתו, והקריבו את אושרם למען "אידיאל הילדים". היו גם שדחו את הפרידה עד אשר יגדלו הילדים, והנזק שיגרם להם יהיה קטן יותר. מחקרים שנעשו בנושא העלו, שלא בכל מקרה גירושין הם הפתרון הרע מכל, ובמקרים לא מעטים, אין דרך אחרת אלא להמליץ על פירוק המסגרת המשפחתית (רביב וכצנלסון 2003).
ילדי גירושין מהווים קבוצת סיכון, לא כל ילד יפגע, אבל כקבוצה יש בה בהחלט עלייה בתגובות דיכאון, ירידה בדימוי, קשיי ריכוז, עלייה בבעיות התנהגות, קשיים לימודיים וחברתיים על פי גיל הילד, אישיותו, התמיכה שקיבל ואופי שיתוף הפעולה בין ההורים הגרושים ובינם לבין הילד (שם). ילדים מגיבים בדרך שונה על פירוק המסגרת המשפחתית. הדבר מותנה במבנה אישיותם, בגילם ובאופי הקשרים עם ההורים בטרם הפירוד ולאחריו. ילדים רבים נתקפים ברגשות חרדה ואי ביטחון כשמתברר להם שהוריהם החליטו להיפרד. הם תוהים "מי יהיה אחראי לשלומנו", "כיצד נחייה", "מהיכן יהיה לנו כסף" ועוד. כדי למנוע התגברות חרדות יש להשתדל לשמור על שגרת חייו הרגילה של הילד, לא לטלטל אותו מבית ספר אחד למשנהו או מדירה אחת לאחרת. חשוב לאפשר לו לשמור על קשריו החברתיים הקודמים ולהמשיך לצפות ממנו להתנהגות חינוכית עקבית, כדי לצמצם במידת האפשר את השינויים שחלים בחייו.
גיל הילדים הוא גורם משמעותי לדרך שהילדים חווים בה את הגירושין הן בעת הגירושין עצמם והן שנים רבות לאחר הגירושין. רוב המחקרים מציינים, כי ככל שגיל הילדים נמוך יותר, כך טובה יותר הסתגלותם לטווח ארוך. אם זאת, יש הטוענים כי ילדים שהוריהם התגרשו בגיל צעיר, לא זכו ליצור בתודעתם דפוס של יחסים זוגיים, חסר הפוגע בהתפתחותם כבוגרים (אלדר-אבידן וברנע 2002). "הסתגלות" הכוונה לתיאור ההתאמה של הילד לשינויים שחלו בחייו ולתחושת האיזון הפסיכולוגי וההתנהגותי שהצליח להשיג (בטלר ואחרים 2006).
במקרים רבים הרשויות החינוכיות אינן יכולות להסתמך על ההורים שישתפו פעולה בהטלת משמעת ובהשגחה על מילוי חובות לימודיות והתנהגותיות. לעיתים מתחלפים התפקידים ומערכת החינוכית הופכת להיות אחראית על הגנתו של הילד מפני אלימות והזנחה בביתו. יש מקרים בהם המערכת החינוכית נקראת לתווך בין הילד לבין הוריו, כאשר הקשר המקורי ביניהם ניתק או משתבש (איילון ופלישר 1987).
מטרת עבודה זו הינה להבין כיצד גננת יכולה לקדם ילד החווה קשיים בגלל הגירושין של הוריו וכיצד הצוות החינוכי יכול לעזור לילד ולמזער את תחושות התסכול והכאב שלו על ידי שיתוף פעולה עם ההורים ועזרה מצוות מקצועי העומד לרשותו. במחקר זה אשתמש בראיונות חצי מובנים עם גננות בגיל הרך אשר חוו וחוות תהליכי גירושין של הורים לילדים בגני הילדים שלהן. מחקר איכותני פרשני זה מתאים לבדיקת שאלת המחקר כיוון שנבדקות הדרכים בהן הגננות- כמשתתפות עיקריות במחקר, מתמודדות ומקדמות את הילדים להורים גרושים מנקודת מבטן, דעותיהן וחוויותיהן. ראשית אסקור את המונחים הספרותיים הרלוונטיים למחקר זה ולאחר מכן בפרק הדיון אציג את המסקנות אשר עולות משילוב בין השניים.