שבויים וחטופים במדיניות החוץ והביטחון של מדינת ישראל

סמינריון בנושא:
שבויים וחטופים במדיניות החוץ והביטחון של מדינת ישראל

שם הקורס: סמינריון בנושא שבויים ונעדרים
מס' קורס:
שם המרצה:
שם המטלה:
שם הסטודנט:
ת.ז:
תאריך הגשה:

תוכן עניינים

מבוא 3
פרק ראשון-פרק תאורטי 5
פרק שני-ניתוח יחסי כוחות 9
פרק שלישי- פרק מעשי 14
סיכום ומסקנות 20
ביבליוגרפיה 22

מבוא
מלחמה א-סימטרית מול ארגוני טרור הפך לדבר שבשגרה הישראלית. בין המטרות הפוליטיות של פיגועי לאומי טרור ניתן למנות שחרור, ממשלה שינוי מדיניות, הפרעה לשיחות שלום, שחרור אסירים, נקמה, ועוד .
אחד המאפיינים הבולטים של העיסוק האקדמי בתחום הטרור הוא הקושי להגדיר את גבולותיה של התופעה . הטרור מחולק לטרור מקומי, הכולל שחקנים מאותה המדינה, וטרור בינלאומי הכולל שחקנים משתי מדינות או יותר . לפיגועי הטרור צורות רבות – הטמנת פצצות, מיני התנקשויות, דקירות, התפוצצות מחבלים מתאבדים, חטיפות, התבצרות, אירועי חטיפות מטוסים, הפלת מטוסים, לקיחת שבויים ועוד .
פיגועי מיקוח בכלל וחטיפת מטוסים בפרט נחשבים לאירועי טרור בעלי חשיבות גדולה והשפעה רבה על עיצוב מדיניות החוץ וההרתעה של מדינות בעולם . פיגוע המיקוח הבינלאומי הראשון התרחש בשנת 1968, בחטיפת מטוס אל על לאלג'יר . בפיגוע מיקוח מסוג חטיפה, ארגוני הטרור חשופים לסיכון נמוך יחסית בגלל שמיקומם אינו ידוע .
אירועי חטיפות על ידי ארגוני טרור נחשבים לסוגיה ציבורית שמלווה את מדינת ישראל עשרות שנים ונחשבת לסוגיה בעלת חשיבות רבה באסטרטגיה צבאית ומדינית. המורכבות והרגישות שלה מכילה קשיים הקשורים ללקיחת החלטות באשר לחיי אדם ועוד. לאורך עשרות שנים מתמודדת מדינת ישראל עם פיגועי מיקוח שונים. בחלק מהמקרים, החליטה מדינת ישראל לנקוט במבצע צבאי לשחרור בני הערובה (לדוגמת מבצע אנטבה וניסיון השחרור הכושל של החייל נחשון וקסמן), ובחלקם החליטה לנהל מו"מ ובסופו לקיים עסקה לחילופי אסירים (מקרה גלעד שליט ועסקת ג'יבריל). עסקאות אלו הפכו לאחת מן הסוגיות המורכבות של מדיניות ציבורית. בישראל פיגועי המיקוח נחלקים לשני סוגים עיקריים- פיגועי התבצרות ופיגועי חטיפה.

תורת המלחמה המוגבלת נחשבת מיסודה סוג של מלחמת התשה, המכוונת אל ערכי יסוד חברתיים ומדיניים, ובעלת השפעה מרכזית על החזית והעורף בכאחד כיוון שהיא מעמידה סוגיות ערכיות לעיניי הציבור. מורכבות המערכת במסגרתה מתקיים העימות ועצם התמשכותו מהווים שני מרכיבים מכריעים בבחינת הלוחמה בעצימות נמוכה כחלק מהותי ממערך הפעילות הצבאית והמדינית.
בדומה לכלל מדיניות ההרתעה, גם בתחום ההרתעה כנגד טרור סבלה המדיניות הביטחונית הישראלית מבעיות בהגדרה, עובדה שעשויה להפוך לאבן נגף בניסיוננו להבין את המדיניות ולהעריך אותה. בהתבטאויותיהם של קובעי המדיניות, כמו גם אצל מיישמה וחוקריה, ניתן להבחין באוסף רחב ביותר של התייחסויות שונות לעצם הגדרת המונח הרתעה נגד טרור. מדינאים, חוקרים ואנשי צבא הציגו לאורך השנים מגוון רחב של מושגים והקשרים שונים למדיניות הרתעה זו.
עבודה זו באה לדון בשילוב של שתי תופעות מרכזיות ביחסים הבינלאומיים במחצית השנייה של המאה ה-20 בהקשרן הישראלי: מדיניות הרתעה והתמודדות עם טרור וגרילה. בעבודה זו אני בוחן את יחסי ההרתעה שהתפתחו במסגרת העימות שבין מדינת ישראל ומדינות ערב האויבות. בעבודה זו אתמקד במדיניות ההרתעה של ישראל בשנים שבין חטיפת המטוס לאלג'יר למלחמת יום כיפור (1968-1973), כאשר שני מקרים אלו יהוו מקרי החקר בעבודה.

שאלת המחקר:
מה עשתה מדינת ישראל אחרי אירועי חטיפה כדי להגביר את ההרתעה בנושא שבויים וחטופים?
השערת המחקר:
מדינת ישראל נכשלה בבניית הרתעה מספקת מול שחקנים תת מדינתיים בנושא מלחמה א-סימטרית בארגוני טרור, במקרים של שבויים וחטופים.