מבוא 1
מעמדם המשפטי של היהודים תחת השלטון הקולוניאלי 2
התנועות הלאומיות ושאלת השייכות היהודית 4
העזיבה מאלג'יריה 5
העזיבה ממרוקו 6
העזיבה מתוניסיה 7
רשתות חברתיות, השכלה ומעמד כלכלי 8
מעמד משפטי ויעדי הגירה בראייה משווה 9
סיכום 11
רשימת מקורות 12
ב-1962, כשאלג'יריה עמדה לקבל את עצמאותה, עזבו כ-140 אלף יהודים מצפון המדינה לצרפת, יחד עם כמיליון מתיישבים ממוצא אירופי וכ-100 אלף הרקים, מוסלמים שלחמו לצד צרפת במלחמת העצמאות (Stein, 2015). במרוקו, שבה חיה הקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם המוסלמי (Stillman, 2019), העזיבה התנהלה אחרת: מתום מלחמת העולם השנייה ועד העצמאות ב-1956 היגרו לפלשתינה ולישראל כ-110 אלף יהודים, ורבים מהם עברו דרך מחנות בצרפת, שבהם המתינו למיון של הסוכנות היהודית (Y. Cohen & Tortel, 2025). מתוניס וסביבתה יצאו לצרפת כ-50 אלף יהודים בשלושה גלים בין 1954 ל-1967, ורק כ-15 אחוזים מהם החזיקו באזרחות צרפתית (Brav, 2025). שלוש קהילות שכנות, שחיו ברובן תחת שלטון צרפתי, עזבו בזמנים שונים, בדרכים שונות וליעדים שונים.
לפי ההסבר המקובל, ההגירה ההמונית של יהודים מארצות האסלאם נבעה ישירות מהדה-קולוניזציה ומעליית הלאומיות, בצירוף מדיניות ההגירה של המדינות המעורבות. Moreno (2020) מסכם אותו ומבקר אותו. ההסבר המקובל אינו נותן מענה להבדלים בין שלוש הארצות, כי כולן עברו דה-קולוניזציה ועליית לאומיות באותם עשורים. באותו מאמר הוא הראה שרשתות בין-אישיות, קהילתיות ומוסדיות עיצבו את קצב ההגירה ואת יעדיה, ומחקר אחר הראה שישראל הייתה רק אחד מכמה גורמים שארגנו את ההגירה, לצד צרפת, ארצות הברית וארגונים יהודיים (Meir-Glitzenstein, 2024). במקביל התפתח מחקר היסטורי-משפטי על אזרחותם של יהודי צפון אפריקה, שבחן מחדש את צו כרמיה ואת משמעותו (Marglin, 2023a; Ofrath, 2021). בספרות שנבחנה לצורך העבודה לא נמצא מחקר שמעמיד את המעמד המשפטי מול יעדי העזיבה בשלוש הארצות. גם המחקר ההשוואתי בין קהילות יהודיות במזרח התיכון ובצפון אפריקה עדיין מצומצם (Ülgen, 2026).
מטרת העבודה היא לחבר בין שני התחומים ולבחון אם המעמד המשפטי מסביר את ההבדלים בעזיבה. שאלת המחקר היא: מה היה הקשר בין המעמד המשפטי שהקנה השלטון הקולוניאלי ליהודי אלג'יריה, מרוקו ותוניסיה לבין דפוסי עזיבתם בתקופת הדה-קולוניזציה? כדי לענות עליה, העבודה מעמידה זה מול זה ממצאים של מחקרים היסטוריים על שלוש הארצות, רובם מהשנים האחרונות. יהודי לוב אינם נכללים בעבודה, משום שלוב הייתה נתונה לשלטון איטלקי ולמסגרת משפטית אחרת, ויהודיה פיתחו זיקה לאיטליה (Rossetto, 2023).
הפרק הראשון מציג את המעמד המשפטי בשלוש הארצות, שהוא הגורם שהעבודה בוחנת. הפרק השני עוסק בתנועות הלאומיות, שקבעו אם המעמד הזה ייתפס עם העצמאות כשייכות או כזרות. שלושת הפרקים הבאים בוחנים את העזיבה מכל ארץ. הם נפתחים באלג'יריה, המקרה שבו הקשר בין אזרחות ליעד ברור ביותר, כדי שהמקרים המורכבים של מרוקו ותוניסיה ייקראו על רקעו. הפרק השישי בודק את גבולות ההסבר המשפטי דרך רשתות, השכלה ומעמד כלכלי, והפרק השביעי משווה בין שלוש הארצות ובוחן עד כמה המעמד המשפטי מתאים ליעדי העזיבה.
